[NoAmItA ChAn]

../images/Emo79.gif רוצים לזכות באלבום החדש של MCR?

להקת MCR נהנתה מפופולאריות כבר בשני אלבומיה הראשונים, אך הצלחתה הגדולה הגיעה רק עם צאת השלישי - The Black Parade, אשר נמכר בכל העולם בכ-500,000 עותקים חודשים ספורים מיציאתו. כעת, רואה אור אלבומם הרביעי של הלהקה – Danger Days. האלבום הינו אלבום קונספט שמדבר על ארבעת הKilljoys (חברי הלהקה) הנמצאים בקליפורניה של שנת 2019, כאשר חברה בשם BLind Industries משווקת תרופות ה"הורגות את הרגשות", וססמתם היא "Better Living". לאורך השנים, טענו חברי הלהקה כי המוזיקה שלהם עוזרת לאנשים וסיפורו האישי של הסולן (אשר היה מכור לסמים ואלכוהוליסט ויצא מזה בזכות הלהקה) רק חיזק את הטענה הזו. פורום " מיי כמיקל רומנס" מזמין אתכם לספר כיצד השפיעה הלהקה על חייכם ואולי לזכות באלבום החדש!

אז מה עושים?

החל מהיום ועד ה-13.01 בשעה 12:00 ספרו לנו, כתגובה להודעה הזו - איך MCR השפיעו לכם על החיים.

5 גולשים שייבחרו על ידינו יקבלו מאיתנו את האלבום החדש של מיי כמיקל רומנס DANGER DAYS.

אנא עיינו בתקנון התחרות המלא

http://www.tapuz.co.il/blog/ViewEntry.asp?EntryId=1872732

 

[QueenCryBaby]

כיצד הלהקה השפיעה על חיי?

היא הצילה אותם, חד וחלק. האמת שהתלבטתי די הרבה אם לפרסם את זה פה או לא (בכל זאת המשתמש הזה לא כל כך אנונימי), אבל החלטתי שזה שווה את זה. אז התחלתי לשמוע את הלהקה לפני כמה שנים, בתקופה היותר 'אפלה' שלי. בתקופה ההיא שמעתי רק שירים אגרסביים, הסתגרתי, בכיתי. יש לי עבר של דיכאונות, פגיעה עצמית, ריחוק חברתי, משפחתי, נתק. עם אבא שלי לא הייתי בקשר מעל לשנה, עם אמא שלי אין לי יחסים יותר מדי טובים גם ככה. הם התחילו בתהליכי הגירושים שלהם בשנת 2004, והם נמשכים עד היום, בדיונים בבית משפט ובמלחמות האלה. תוסיפו לזה מצב חברתי מזעזע, חוסר חברים, שנאה עצמית אדירה, ואני זה מה שיצא מזה. היו תקופות שהייתי יוצאת משיעורים כמעט כל יום כי לא יכולתי לסבול את זה יותר. להתעצבן על כל מילה, כל מבט, כל הערה, לא להיות מסוגלת לשבת באותו מקום עם אנשים בלי לרצות לצרוח. לבכות, לבכות כל הזמן, לשנוא כל הזמן. אותך, את הסביבה. בעיקר אותך. אז הפגיעה העצמית הייתה הפתרון שלי. סכינים, מספריים, סיכות. מה שבא ליד. בקושי הצלחתי לישון, לא הצלחתי להעביר יום בלי לבכות. ואז נחשפתי קצת יותר ללהקה, מעבר לשניים שלושה שירים שהכרתי לפני. התאהבתי. התחלתי לשמוע עוד ועוד שירים, לקנות את הדיסקים שלהם, להתעמק במילים, במשמעות שמעבר לשיר, בראיונות, בסיפור האישי של כל אחד מהלהקה הזאת. והם נתנו לי תקווה. איך מחבורה של 'פריקים' צמחו אנשים כל כך מדהימים, שמשפיעים על חיים של כל כך הרבה אנשים לטובה. המוזיקה הפכה להיות גלגל ההצלה שלי, במקום קולות רקע לכל החרא שסבלתי. מיי כמיקל נתנו לי נקודת מבט שונה לגמרי בקשר לעולם, כל שיר שאני שומעת מזכיר לי שזה לא הסוף וזה גם לא עומד להיות הסוף, כי יש עוד כל כך הרבה שאני צריכה לחוות וכל כך הרבה פוטנציאל בתוכי שאני צריכה לממש. הם שיפרו אותי, לאט לאט, כל תו וכל מילה נתן לי אומץ להיות מישהי אחרת, טובה יותר. אז אני עדיין לא בסדר היום, אבל אני בדרך לשם, תודות ללהקה המדהימה הזאת. ואני עדיין לא בטוחה שאני צודקת בהחלטה שלי לפרסם את ההודעה הזאת, אבל באמת שבפורום הזה יש בנות כל כך מדהימות שאפילו שאני לא בקשר יומיומי איתן, אני סומכת עליהן.

 

[NoAmItA ChAn]

../images/Emo23.gif

אני כל כך שמחה לשמוע שהלהקה עוזרת לך ועזרה לך כל כך. בסוף את תגיעי לשלב שאת תרגישי "בסדר", כמו שאת מכנה את זה. אני בטוחה בזה. ואני מאוד שמחה שאת חלק מהפורום הזה. באמת

 

[QueenCryBaby]

את לא יודעת אפילו עד כמה חשוב לי לשמוע את זה,

תודה, תודה ענקית, על הכל

 

[NoAmItA ChAn]

אין על מה ../images/Emo23.gif

 

[SugarRush]

MCR עשו הרבה יותר מרק להשפיע על חיי

ביסודי הייתי שונה. הייתי שומעת מוזיקה שאף אחד לא היה שומע, הייתי באותה תקופה בהשמנת יתר, וגם לא דיברתי הרבה עברית אז. בגלל זה סבלתי מהרבה התעללויות כשהייתי ילדה(לא ממש רוצה לפרט איזה). עם הזמן התחלתי לראות את עצמי כבן אדם מכוער, הן כלפי חוץ והן כלפי פנים. חשבתי על עצמי כעל חסרת תועלת, כאילו אני אוויר בשביל העולם. אפילו בשביל ההורים שלי שלא התייחסו אלי הרבה באותה תקופה, אבא שלי כי עבד כל הזמן, ואמא שלי סתם כי היא אדם מאוד אגואיסטי. הייתי בוכה הרבה, מנסה לדבר עם מישהו - אבל ללא הצלחה. אפילו התחלתי לראות התאבדות כפתרון, חשבתי לעצמי "מי ישים לב שנעלמתי בכלל?". ומאוחר יותר חשבתי גם שאולי ככה ההורים שלי סופסוף ישימו לב אלי. בכיתה ו' שהיתה השיא של הדכאון בחיים שלי הכרתי את MCR. המוזיקה שלהם עזרה לי להתגבר על כל החרא שעשו לי באותה שנה. אני זוכרת שהייתי מגיעה הביתה בבכי, מדליקה אחד מהשירים שלהם, נשכבת על הרצפה הקרה ובוהה בתקרה. האמת, אני עושה את זה עד היום כשאני מדוכאת. הייתי מעריצה אותה קצת מעל לשנתיים על אמצע כיתה ח'. התחלתי לשמוע עוד להקות בעיקר בגלל אנשים שהייתי מסתובבת איתם באותה תקופה, לא הייתי שומעת שירים של MCR כמו פעם. אחרי תקופה קצרה בכלל הפסקתי לשמוע. באותו זמן (כיתה ח') התחילה תקופה קשה של החיים שלי. נגררתי אל תוך עולם של אלכוהול וסמים. זו אחת הסיבות שאני כל כך מזדהה עם ג'רארד. (אגב, רק השנה גיליתי שהתחלתי עם זה בכיתה ח', לפני שגיליתי חשבתי שזה היה מכיתה ט', אין לי מושג איך אני לא זוכרת שנה שלמה). שקעתי בזה חזק, הייתי בדר"כ עם חברים בחוץ או בבית שלהם, הייתי חוזרת הביתה רק כדי לאכול ולקחת כסף, לפעמים הייתי נשארת לישון. התחלתי לריב עם ההורים שלי שסופסוף שמו לב אלי אבל לי כבר לא היה אכפת. ערב אחד אי שם בתחילת כיתה י' הייתה לי חוויה מאוד רעה עם הסמים, באמת חשבתי שאני לא אצא מהמצב בו הייתי שקועה. אחרי הרבה מאמץ גררתי את עצמי הביתה. נכנסתי לחדר, הדלקתי את בלאק פרייד ונשכבתי על הרצפה כמו פעם. אחרי זה התחלתי שוב לחרוש על השירים שלהם ולא נגעתי יותר בסמים(לא כולל לפני הבגרות הרפואה). MCR עזרו לי להשאר חזקה בזמנים קשים. הם השראה בשבילי - אם הם, הדחויים, הלא מובנים, השונים, הצליחו לעשות כל כך הרבה דברים ולהשפיע על כל כך הרבה אנשים - אז גם אני יכולה. אם הם הלכו נגד כל הסיכויים ונלחמו בזמנים קשים - גם אני יכולה.

 

[QueenCryBaby]

אני הייתי מצביעה לך. ../images/Emo45.gif../images/Emo6.gif

 

[NoAmItA ChAn]

וואו

אני ממש שמחה שיצאת מהסמים, וש-MCR עזרו לך. את עדיין מרגישה בדיכאון? (אם זה בסדר שאני שואלת) את יכולה לפנות אליי לכל דבר, אפילו סתם כדי להקשיב ואפילו אם את כבר לא מדוכאת

 

[SugarRush]

../images/Emo24.gif

פחות מדוכאת מפעם.. או לא מדוכאת בכלל.. אני כבר ממש לא מבדילה. פשוט הרגשה מוזרה כזאת.. אבל תודה, באמת.

 

[NoAmItA ChAn]

איזה יופי

אני ממש שמחה לשמוע!! DD: ואין על מה, באמת

 

[lilison13]

כשקראתי

את מה שכתבת הייתי לגמריי בOMG,אני מאוד שמחה בשבילך שיצאת מי זה ושהכל הסתדר לטובה בסוף!

 

[Another Grave]

../images/Emo40.gif ...

ואו.שעה אני יושבת וכותבת הודעה ארוכה כמו הגלות, ובסוף החלטתי לא לפרסם אותה. אז..אני פשוט אקנה את האלבום.בהצלחה לכולםXD |אלא אם כן אני אראה שיש קצת מתמודדות, ואז אני אכתוב.|

 

[lilison13]

אני גם כותבת כבר שעה,יצאו לי 2 עמודים בוורד

לא יודעת מה לעשות!,לא בא לי לקצר אבל פשוט יש כ"כ הרבה פירוטים. מה לעשות ?

 

[Another Grave]

../images/Emo40.gif תפרסמי את זה ככה,

אני מבטיחה לקרואXD

 

[NoAmItA ChAn]

תפרסמי ככה! תכתבי כל מה שאת רוצה

 

[Ayush Cohen]

גם אני נראה לי אקנה

אם זה יגיע לבאר שבע אוף >< אין לי גם משהו מיוחד לספר

 

[Another Grave]

../images/Emo40.gif בואי לת"א,יש פה מלאXD

 

[Ayush Cohen]

הייתי שמחה לבוא

ובדרך לקנות גם את TBP המהמם. אבל אין חופש קרוב

 

[NoAmItA ChAn]

או שתשתתפי גם את!

 

[Ayush Cohen]

אבל כיאילו.....

אין לי משהו ממש מיוחד לכתוב אני מושפעת מהם הרבה אבל זה דיי פדיחות להגיד את התוצאות XD וגם אם אני אזכה אז כיאילו צריך לשלוח את הדואר אני כיאילו צריכה אישור מההורים שלי וכיאילו לא נראלי שהם יסכימו לזה או משהו

אני אומרת הרבה כיאילו