תקופת משבר. רע לי../images/Emo7.gif../images/Emo201.gif?
הימים שלי ניהיים יותר גרועים מהקודמים פשוט באלי למות. נימעס לי מכל הסבל הזה. מכל שיברוני הלב האלה פשוט נימעס. באלי לחתוך לעצמי את החיים אולי למעלה אני לא אפגע יותר ולא יהיה מי שיהרוס לי את החיים ככה>< מצדי תקראו לי אימו,פריקית או כל סטיגמה מוזרה אחרת אבל ניראלי זאת התקופת משבר הכי נוראה שהיתה לי אי פעם. איבדתי את הידיד הכי טוב שלי. ניראלי הוא היה הידיד הכי טוב שהיה לי אי פעם איך לעזעזל אפשר ליפגוע ככה בבן אדם? אז אולי עשיתי משהו רע? אולי טעיתי איפשהו? אני פשוט קוראת את כל השיחות שלנו ועולות בי הדמעות אי אפשר ליזרוק כזאת חברות הייתי כ"כ טובה אליו, תמיד הייתי שם בשבילו, בהכל, הייתי עוזבת הכל רק בשביל לתת לו כתף תומכת אבל יום אחד כשאני נישברתי וכשאני הייתי צריכה כתף תומכת,חיבוק,משהו הוא אמר "נימעס לי להיות הפסיכיאטר האישי שלך, נימעס לי שכל שיחה שלנו הופכת להיות הבכי שלך, די נימעס לי" ניתקנו את הקשר כמובן><" ואז באיזה שלב הוא התחיל ליצעוק בכיתה דברים אישיים שלי, על כל המשברים שלי,על השיגעונות שלי ואפילו על מישהו שאהבתי פעם כאילו אני פאקינג בטחתי בו, אני נתתי בו את האמון שלי הוא אמר לי שאני הידידה הכי טובה שלו ושהוא יכול ליסמוך עליי אז איך זה שאני לא יכולה ליסמוך עליו? אני יודעת שהוא פגע בי, אבל כשבן אדם קרוב אלייך כ"כ ואת מרגישה אליו משהו ממש חזק ואז הוא פשוט נעלם כמו נוצה את פשוט נישברת>< כשהמבטים שלנו ניפגשים כמו סתומה אני מסתכלת לתיקרה כדי להראות לו שלא הכפת לי ממנו אבל זה שקר כי הכפת לי ממנו והוא חסר לי>< סעמק לא יכולה יותר עם זה, אני פשוט כותבת את ההודעה הזאת עם דמעות בעינים עד כמה בן אדם יכול לעבוד בפנים><
?