אפשרויות אלטרנטיביות לסיפור ישוע:
הפסיכולוגיה של מעשי ישוע, מנקודת מבט שוללת: נשאלה בעבר שאלה מדוע ישוע לא טען לחפותו. יתכן שישוע לא טען לחפותו במשפט אצל פונטיוס פילטוס פשוט כדי לא לאכזב את העם ואז לצאת טיפש. על פי זה ישוע התחיל כמטיף, אך בהמשך הערצת העם "הכריחה" אותו לקבל את מה שהעם האמין בו. לדוגמא: ישוע נהג לקרוא לעצמו (ואף לאחרים) "בן אלוהים". הכוונה היתה לאמונה היהודית שכולנו בניו של אלוהים. חלק מההמון הבין זאת כאילו הוא עצמו בנו של אלוהים, וכשההערצה גדלה - ישוע לא הרגיש נעים שלא לקבל זאת. כנ"ל, יתכן שישוע לא ביצע כלל ניסים, אלא היה זה אמונתם העיוורת של האנשים שראו ניסים בכל מקום (בדיוק כפי שהיום קורה אצל אדמורים). בהמשך, הסיפורים התנפחו. יתכן שאלו ששמרו על קברו של ישוע היו משיחיים (אז היה קשה לדעת מי כן ומי לא. זאת היתה מחתרת חלקית), וזאת הסיבה שהוא נעלם מקברו. לאחר מכן, השמועות פרחו. ישוע קרא לפני מותו "אלי, אלי, למה עזבתני?!". זה עשוי לשמש כראיה לכך שישוע אינו חלק מ"השילוש הקדוש".