כולנו הרגנו את ישוע

arifell

New member
לבן אדם קראו

ישוע או ישו או יהושוע (אני חושב שהם כולם צורות שונות לאותו שם- קיצורים) אני מניח שישוע הבך ביוונית לישוס או משהו כזה, שהפך ברבות השנים ליזוס. בגרמנית העיצור י הופך לJ, לכן יזוס=JESUS (בגרמנית) ירושלם=JERUSALM (בגרמנית) באנגלית האות J מבוטאת כ-ג', לכן: ג'יזס=JESUS (באנגלית) ג'רוסלם=JERUSALM (באנגלית) בספרדית, האות J מבוטאת כ-ח (בערך), לכן: חזוס=JESUS (בספרדית) חרוסלם=JERUSALM (בספרדית) תמיד חשבתי שאטימולוגיה זה נושא מעניין.
 

masorti

New member
לבן-אדם קראו ישוע...

והיהודים קראו לו יש"ו שמשמעו "יימח שמו וזכרו". ברבות הימים נשתכחה המשמעות של ראשי התיבות והגרשיים נשרו, והיום מקובל שה"שם העברי" של JESUS הוא ישו. נוצרים ומשיחיים מדגישים את ה"ישוע" כדי להימנע מלהשתמש במינוח הרומז ל"יימח שמו וזכרו". בדיוק כפי שיהודים דתיים נמנעים מהשימוש במונח AD לציון "לספירה" כי משמעות הביטוי היא "לשלטון אדוננו (ישו)". דרך אגב, ישו אינו ה"ישוע" היחיד בהסטוריה היהודית. ראו למשל את רשימת הגולים החוזרים מבבל: "אשר באו עם זרובבל, ישוע נחמיה שריה רעליה..." (עזרא, ב', ב').
 
אפשרויות אלטרנטיביות לסיפור ישוע:

הפסיכולוגיה של מעשי ישוע, מנקודת מבט שוללת: נשאלה בעבר שאלה מדוע ישוע לא טען לחפותו. יתכן שישוע לא טען לחפותו במשפט אצל פונטיוס פילטוס פשוט כדי לא לאכזב את העם ואז לצאת טיפש. על פי זה ישוע התחיל כמטיף, אך בהמשך הערצת העם "הכריחה" אותו לקבל את מה שהעם האמין בו. לדוגמא: ישוע נהג לקרוא לעצמו (ואף לאחרים) "בן אלוהים". הכוונה היתה לאמונה היהודית שכולנו בניו של אלוהים. חלק מההמון הבין זאת כאילו הוא עצמו בנו של אלוהים, וכשההערצה גדלה - ישוע לא הרגיש נעים שלא לקבל זאת. כנ"ל, יתכן שישוע לא ביצע כלל ניסים, אלא היה זה אמונתם העיוורת של האנשים שראו ניסים בכל מקום (בדיוק כפי שהיום קורה אצל אדמורים). בהמשך, הסיפורים התנפחו. יתכן שאלו ששמרו על קברו של ישוע היו משיחיים (אז היה קשה לדעת מי כן ומי לא. זאת היתה מחתרת חלקית), וזאת הסיבה שהוא נעלם מקברו. לאחר מכן, השמועות פרחו. ישוע קרא לפני מותו "אלי, אלי, למה עזבתני?!". זה עשוי לשמש כראיה לכך שישוע אינו חלק מ"השילוש הקדוש".
 
למעלה