שאלה סגרירית לסופשבוע חורפי

[גאטו נגרו]

פחדים והגדרה עצמית

מתוך 8 פחדים שמנית, ספרתי 5 שמשמעותם אחת - מפחיד לטעות. אכן מפחיד לטעות, ובזאת אני איתך בכל ליבי. בתור אחת שתמיד בחרה את הדרך הלא סלולה, הפחד הזה תמיד קיים אצלי - ומה אם אני טועה? לגבי הגדרה עצמית על דרך החיוב (ולא על דרך השלילה), מה דעתך על עריריות מבחירה? אמנם למילה עריריות יש קונוטציות שליליות, אבל בחברה שבה היתרבות היא קונצנזוס כל כך מושרש, נראה לי שכל מילה המתייחסת לאי-היתרבות תהיה טעונה בקונוטציה שלילית. אולי זהו תפקידינו לפרק את המילה ערירי מהקונוטציות השליליות שלה?

 

[gertrude]

מעניין

ראשית מעניינת הספירה שעשית לפחדים שכתבתי, בכלל לא שמתי לב שאני חוזרת על עצמי בואריציות שונות. את צודקת, כנראה באמת אני ממש חוששת לטעות... לגבי העריריות מבחירה, הדבר הראשון שעלה לי בראש זו בדידות (חמור מזה: בדידות מלאה ריר מתנזל...), אז הלכתי למילון וזה מה שמצאתי: "גלמוד, חשוך בנים, בודד". אני מסכימה אתך שאפשר ואף רצוי לשנות קונוטציות של מלים במקום להמציא חדשות, אבל במקרה הזה המשמעות בעיייתית (בגלל שרבות מאתנו נשואות/חיות בזוג/מתכננות לעשות כך) ואינה מדויקת גם בניפוי הקונוטציות - אנו שואפות לא להיות גלמודות, על אף שאיננו רוצות ילדים. ערירות מבחירה דווקא מעלה בי צורת חיים אחרת, אבא שלי בחר בה: הוא לא נישא מחדש לאחר שהוא ואמי נפרדו, לא חי עם מישהי, אין לו חברים כל-כך, הוא לא מהאנשים ששומרים על קשר והוא די מרוצה מלהיות לבד רוב הזמן. [נכון שזה ממש מעניין לנסות לחשוב על מלה עבורנו? לראות באיזו עוצמה מדהימה ההוויה קובעת את התודעה? להרגיש את כובד משקלן של הנורמות? של הקונוטציות של הלשון?] אני הולכת לחשוב על זה.

 

[גאטו נגרו]

../images/Emo45.gif אכן מעניין

לא ידעתי שלמילה ערירי יש גם מובן של בודד. חשבתי שזה מתייחס רק לחוסר צאצאים. שימי לב גם שהמילון מגדיר ערירי כמישהו שאין לו בנים. ומה לגבי בנות? האם אב לבנות בלבד הוא ערירי? בכל אופן, זה משנה את המצב. האם המצב חמור עד כדי כך שאנו חייבות להמציא מילה עבור עצמינו? האם עניין הילודה הוא יסודי עד כדי כך בחברה, שאפילו אין מילה המתארת אדם חסר ילדים? ההויה אכן קובעת את התודעה, והלשון אכן מגבילה את המחשבה. ודיבר על כך כבר ג'ורג' אורוול בספר "1984" למי שכבר הספיק לשכוח מאז התיכון ...

 

[efroch99]

שני דברים

לא בדיוק פחדים: יש אנשים שאני מאוד מעריכה שמסבירים שלגדל ולאהוב ילד זה סוג של התרחבות של העולם הנפשי על ידי זה שלומדים לתת הכל ליצור אחר, ואז הפיתוח שלו והגדילה שלו הופכים להיות הגדילה שלך. אני לא מתארת את זה כל כך טוב, כי אני באמת לא מבינה למה הכוונה בדיוק, אבל לפעמים אני חוששת שאולי באמת יש משהו כזה ביכולת לתת ללא תנאי למען פיתוחו של האחר, שאני לא מסוגלת לזה. ואולי יום אחד אני אגלה שהכל בגלל קטנות הרוח שלי. נושא אחר שמפריע לי זה המשכיות או משפחתיות. בשנים האחרונות למדתי להעריך ולאהוב את משפחתי הקטנטונת (למעשה סבא וסבתא ואמא) בצורה אחרת. לפעמים אני מסתכלת עלינו מהצד, כשאני ביחד עם אמא שלי וסבתא שלי, ויש בזה משהו שמרגש אותי, בשושלת הנשית הזאת. מה שדומה בינינו, האהבה שיש ביננו, זה שאנחנו מכירות אחת את השניה כל כך טוב, ההסיטוריה המשותפת. ואז קצת עצוב לי שאני קוטעת את זה. שאצלי זה יגמר.

 

[womandl]

תארת את זה יפה.

יש לי שאלה , מה יקרה כשסבתך וסבך ומאמך הלכו לעולם מאז? (סליחה אם זו שאלה פולשנית).

 

[efroch99]

מה אפשר לענות על זה?

מה אני אעשה? אני מניחה שאני "אעשה" כל מה שמי שמתאבל על אהוביו עושה. את חושבת שזה יהיה משהו שונה ממה שיעשה מישהו שיש לו ילדים? אולי תנסחי את השאלה בצורה יותר מדויקת? את יכולה לשאול בחופשיות.

 

[womandl]

לא זה לא יהיה שונה.

אני חושבת ששאלתי לא הייתה במקום.הרי הבחירה שלך היא לא להביא ילדים, ואת מוכנה לשלם את המחיר יכול להיות שמבחינתך זה אינו מחיר שלא יהיו אנשים מבשרך.כן אני חושבת שיש יתרון בזה שיש ילדים שאפשר לחלוק לשתף.

 

[t32]

אני פוחדת

שאיאלץ לוותר על זוגיות בכל מובן שהוא. למרות שבשנים האחרונות אני לא בטוחה שגם לולא בחרתי שלא ללדת הייתי מוצאת זוגיות(אחרי שנים של ניסוי וטעיה, ותהיה....) אבל ברור לי שהנושא קצת מפחיד גברים. מה את באמת לא רוצה ילדים? כן. באמת.

 

[גאטו נגרו]

T, מה קורה עם מפגש?

 

[marish]

כרגע הכי מפחיד אותי

שיום אחד בן זוגי ירצה ילדים משלו ברמה כזו שנאלץ להפרד. יש לי תחושה שזה עלול לקרות יום אחד, הוא טיפוס של בורגני-צמוד-קרקע-שני-ילדים-ומספר-בלתי-קבוע-של-חתולים. הוא עשוי להיות אבא נפלא, ואני ארגיש רע למנוע את זה ממנו. לאחרונה ניסיתי להבין מה אני מרגישה לגבי הרעיון שהוא יעשה ילד לא ממני, ונגדל אותו בשלישיה. זה אמנם אפילו לא מתקרב ליתר המוזרויות של המשפחה שלי, אבל אני עדיין בהתלבטות/הכחשה, ולא דיברתי איתו על זה. ממילא כרגע זה לא רלוונטי. בדידות לא ממש מפחידה אותי. לגבי "להפסיד את מה שהכי טוב לי בעולם" - גם לא מטריד אותי, כי אני יודעת שאפילו אם זה הכי טוב לי, הרי שזה ממש לא הכי טוב לצאצאי הפוטנציאלי. מה שמפחיד אותי הרבה יותר מלטעות זה לראות את הילדה שלי בוכה ומאשימה אותי בכך שהבאתי אותה לעולם.

 

[אני מי שאני]

הבעיה בשלישיה היא הצלע השלישית

הצלע הבלתי ידועה... ואם בוקר אחד תתעורר הצלע השלישית (שכזכור היא האם הביולוגית והמגַדלת של הצאצא ה"משותף") - - - ותחליט שלך אין מקום במשוואה? את תהיי אז סרח העודף...