שרשור התנהגות

[tudu]

כמה עצות מהנסיון שלנו.

א. השתתחויות על המדרכה - אנחנו קוראים לזה "רגלי ג'לי.." מי שרוצה לגור על המדרכה פשוט נשאר שם. מתרחקים ! הולכים ! לא נשארים להתחנן שיקום/תקום - זה רק מעצים את הכלי הזה ככלי לחץ. הולכים כמה צעדים 5 מטר קדימה וממתינים. בלי כעס. אח"כ מתחילים להתרחק עוד יותר.. לגבי השינה - שגרת שינה נעימה. לשבור את הטקס של הצרחות - לעשות טקס אחר שלא כולל את השגרה שמובילה לצרחות. בכל פעם שמתעורר - לקחת על הידיים בעדינות בלי כעס ולהחזיר למיטה. אנחנו היינו נשארים ליד המיטה, שמים יד על הגב, ראש, כשהיתה נרדמת. * שמעתי על מקרים שבהם ההורים עובדים עד מאוחר, או שאבא חוזר מאוחר מאד.. והמאבק הוא לא נגד השינה.. הוא בעצם להרוויח זמן עם אבא או אמא. לגבי האוכל - הוא לא דעתן קטן הוא מפונק קטן. גם אני הייתי מעדיף מילקי על פני אוכל, קינדרים ומטבעות שוקולוד.. מיגרנו את נושא לא אוכלים בארוחות. חסל סדר ממתקים ! קינוח יש אחרי האוכל. אם הקטנים לא אוכלים גם אין קינוח. ביס קטן מהקצה של הפרוסה - לא נחשב לאכול ! וגם שאוכלים יפה, לא כל יום יש קינוח. זה לא צ'ופר על אכילת ארוחה. זה קינוח. לפעמים כן ולפעמים לא. אם הילד לא אוכל "סימן שאתה כל כך שבע.. שגם אין מקום לקינוח."

 

[בייב12]

תודה

 

[פולספגן]

כמובן, ש"להפסיק לצ'פר אותו" מהסיבות הבאות:

1) סותם לו את התאבון. 2) ברור שזה טעים יותר מהחלופות שאת מציעה ולכן לא ירצה את מה שאת מציעה, כי יודע שתכנעי לו ואז הוא יקבל את הדבר "האמיתי" שזה הצ'ופרים שלך. 3) לא בריא במיוחד.

לגבי ה"השתתחויות", לא הייתי עושה מזה עניין, אלא פשוט מרימה אותו וממשיכה הלאה בהתעלמות מוחלטת מהאקט שלו.

לגבי הכוכבים, הייתי עושה את מה שהצעת, כי עדיף לשמור את המלחמות לדברים הרציניים יותר.

לגבי המיטה, הייתי מחזירה אותו למיטת התינוק עד שהיה מבקש לעבור לבד, כמובן תוך הדגשה שמיטת המעבר זה לילד גדול ולהזכיר לו כל הזמן כשיהיה ילד גדול יעבור למיטת המעבר.

 

[ThaliaArt]

הבת שלי גם עשתה לי קטע כזה בסופר פארם

לקחתי אותה על הידיים עם הפנים לכיוון ההליכה והתעלממתי ממנה. היא צרחה והשתוללה. הייתה מרחוב מולי איזו אמא אם ילד מגודל והיא התחילה להגיד: "מי זה צועק פה?" והילד אומר: "מה את עושה לה?" והאמא לא מגיבה. רציתי להרוג את האמא הזו. מה את מגיבה בכלל? מה את נותנת לבת שלי תשומת לב עכשאני מנסה לחנך אותה? תשמרי את ההערות שלך לעצמך ותמשיכי הלאה. את בעצמך אמא, את צריכה להבין. איזה מעצבן

 

[אננס והדרדס]

לדעתי טעית מראש בזה שהנחת שתוכל לנהל אותו

על פי התכנונים שלך בלי התנגדות מצידו

אבל בסיטואציה הספציפית, נשמע לי שנתת לו המון המון תשומת לב להתנהגות שלילית - וכיוון שמדובר בילד מאד חכם, ודאי שהוא הפנים שמדובר בשיטה טובה מאד לסובב את אבא על האצבע הקטנה. אז מה שאני מציעה (אם הילד לא במצוקה אמיתית) זה להגיד לו ברוגע, שאמא איננה ואתה שם, ותשמח להוציא אותו מהמיטה כשהוא ירגע. ו....ללכת. אתה יכול לחזור מדי פעם ולהזכיר לו שתשמח לקחת אותו כשהוא ירגע, אבל לא יותר מזה.

 

[פלגיה]

לא טעית

בגיל שנתיים יש מלחמת כוחות, והמזל הוא שהמבוגרים בכל זאת עקשנים יותר מהקטנים. במקרה שלך זו מלחמה שכדאי להשקיע בה מאמצים, כי לא הגיוני לתת לילד להעדיף טיפול של אחד ההורים בלבד, בפרט כאשר זה לא מעשי.

 

[tudu]

גם אצלנו הקטנה מנסה לבחור הורה.

אנחנו קוטעים את זה חד חלק. אבא זה כמו אמא. ואמא זה כמו אבא. היו לה בקשות שאמא תכין לי שוקו.. דיברתי רק לאבא.. שאבא יקח אותי לגן. שאמא תקרא סיפור. לא משנה מי נמצא בסיטואציה - ועל אחת כמה וכמה ששניינו נמצאים - אנו לא מרשים לזה להיות בסדר היום. אומרים שזה אותו דבר. נקודה.

 

[אנה ונוש]

אני חושבת שזה בסדר להעדיף הורה מסוים

לסיטואציה מסוימת. אצלינו - כאשר היא רוצה רק את אמא/אבא למשהו מסוים וזה אפשרי באותו רגע - אנו נענים בשמחה. אם לא - מסבירים לה שהיא יכולה לחכות עד שההורה המבוקש יתפנה, או שתסתפק במי שפנוי.

 

[קוף1000]

הבעיה היא שבינתיים אפשר לדבר לקירות

דרך אגב, זה גם הפוך, שאמא ניגשת הוא מבקש את אבא. הוא מעוניין לראות את 2 ההורים, אחרת משתגע.

 

[אמאשלרננה]

זה הזמן

להתחיל לתת לילד להבין מי כאן ההורה, מי כאן הסמכות וולא לתת לו לבחור בכל דבר ועניין. כמובן לבחור את המלחמות ומסכימה עם אננס, לא לתת תשומת לב להתנהגות שלילית. להגיב עניינית וללכת ולחזור אחרי דקה או שתיים.

 

[ThaliaArt]

טוב שהזכרתן לי - גם לנו יש אותה בעיה, אבל קשה

הבתי שלי מעדיפה אותי באופן ברור. רוב רובו של הזמן היא לא מוכנה ללכת לאבא שלה בשום פנים ואופן. היא גם לא מרשה לו לחבק ולנשק אותה. הוא ממש נעלב. מה לעשות?

 

[אמיתמי]

אז תן לו קצת להתעייף

ותגיד לעצמך שזה שלב, וזה יעבור. ילדים בגיל שנתיים יכולים להיות מאוד אסרטיביים לגבי הרצונות שלהם. אולי בפעם הבאה, תעירו אותו יותר מוקדם כדי שיהיה עם אמא קצת לפני העבודה? לא טעית בכלום, הילד שלך פשוט לומד להגיד לך מה הוא רוצה. יכול להיות שהוא רוצה קצת יותר אמא עכשיו. או.קיי. דבר על זה עם החצי שלך. אולי זה משהו אחר. מכל מקום, הוא מנסה להגיד משהו וכדאי להקשיב. אנקדוטה קצרה, אני נורא אוהבת לשיר לתינוקות את השיר "שיר לינקינטון". פעמים זה קרה לי, שמתי שהן מתחילות לדבר הן פשוט משתיקות אותי ברגע שאני מתחילה לשיר להן את השיר. איפה טעיתי? חשבתי שמה שאני אוהבת הן אוהבות.

 

[UmaGuza]

לגבי הדיבור

דבר ראשון, באופן כללי חשוב תמיד לזכור שלכל ילד קצב משלו ולא לערוך השוואות. אני ממליצה לך לשאול בשרשור לקלינאית תקשורת (אסנת סגל) שנפתח אחת לשבוע בפורות הורים לתינוקות ובפורום התפתחות תינוקות. אני לא מומחית, אבל מתשובות שלה בשרשורים קודמים לשאלות דומות לשלך הבנתי שבגיל הזה אם ההבנה שלו טובה אז אוצר המלים פחות מדאיג, אבל ממליצה לך בכל זאת להתייעץ שם ולקבל תשובה מקצועית.

 

[אמא של ילדה קוראת]

ומוסיפה

שימי לב אם אוצר המילים גדל, גם אם זה אומר שפעם בשבוע או שבועיים רק יש מילה חדשה...

 

[פץ ולולי]

אני לא מומחית אבל גם הפצפון שלנו

לא דיבר בגיל הזה, ממש בקושי מילים ספורות אבל כן הבין המון. ופתאום ממש כשמלאו לו שנתיים הכל פרץ החוצה, והוא התחיל להוציא את כל המילים שהוא קלט עד עכשיו אבל לא אמר בקול, ואפילו התחיל לעשות צירופי מילים ומשפטים.

 

[נערה בלי עגיל פנינה]

כדאי לדעתי לגשת לקלינאית תקשורת

תבדקי האם הוא מבין הוראות קצת יותר מורכבות, שניתנות כשאת עומדת עם הגב אליו, כדי שלא יוכל להעזר במחוות וכד'. תבקשי למשל שיביא כדור ויתן לאבא, תבקשי שיביא ספר מסויים, תעיינו בספר עם תמונות ותבקשי שיצביע על דמויות /עצמים...

 

[אמא עמיתית]

../images/Emo189.gifשרשור התנהגות../images/Emo191.gif

 

[שטוזיתית]

הצילו- גיל 2 האיום! - HELP

אתמול הקטנה בת 2.2 עשתה לי בית ספר. כל פעם שאמרתי לה לעשות מהשו שהיא לא רצתה היא נזרקה על הרצפה התגלגלה והתחילה לצרוח בהיסטריה. מה זה? זאת פעם רא/שונה אבל הפעם הזאת היתה 4 פעמים. אחת שיצאונו מהפארק והיא רצתה להשאר שם. פעם שנייה כשאמרתי לה שאין יותר טלויזה פעם שלישית כשלא רצה לצאת מהאמבטיה ופעם רביעית שלא רצתה לישון.

 

[perah11]

גם אני מכירה את ההתנהגות הזו

הבן שלי החל לאמץ אותה גם כן לאחרונה, בנוסף כל משפט שלו מתחיל ב"לא רוצה" אני משתדלת להישאר רגוע וסובלנית אם הוא נזרק לי על הריצפה בבית למשל אני אומרת לו בשיא הרוגע - "אני מבקשת שתבכה על השטיח הריצפה קרה..." אז הוא עובר לשטיח

וממשיך לבכות שם וכשהוא מפסיק אחרי שהוא מבין שלו ילך לו, אני באה ושואלת אותו "מה אתה רוצה" ורק אם הוא עונה לי בלי בכי אני מסיכמה או שאם לא אני מנסה להעביר נושא ולעניין אותו במשהו אחר

 

[tiger mom]

קודם כל

מפסיקים להתייחס לזה כגיל 2 הנורא. זו נבואה שמגשימה את עצמה את תראי שזה גיל מדהים. לא קל, אבל מדהים 1. תודיעי לפני כל מה שאת עושה. החיים הם לא מסיבת הפתעה. תגידי: "אחרי התוכנית הזו מכבים את הטלוויזיה" . ותגידי את זה כמה פעמים. תסבירי מה הלו"ז: אחרי שתסתיים התוכנית נלך לאכול, אח"כ למקלחת ולמיטה. וכדומה 2. תני כמה שיותר עצמאות. כמה שיותר בחירה. איפה שרק אפשר. רצוי בחירה בין 2 דברים. צלחת כחולה או צלחת צהובה. מגבת לבנה או מגבת אדומה. כשהילד בוחר את המגבת בעצמו יותר כיף לו לצאת מהמקלחת. 3. זה לגיטימי שדברים לא ימצאו חן בעינה. תסבירי לה איך להתבטא נכון. תגידי לה: "אני מבינה שאת כועסת שחוזרים הביתה, אבל אנחנו חייבים לאכול ארוחת ערב ולהתקלח". 4. וותרי איפה שאפשר. תלחמי רק על הדברים החשובים. נניח, הכי חשוב זה לחגור חגורה ולצחצח שיניים. פחות קריטי זה לאסוף צעצועים. אחרי שהיא תפנים שאין כזה דבר לנסוע בלי לחגור או ללכת לישון בלי לצחצח, תעברי לדברים הבאים. 5. אל תבהלי מהשתטחויות והצרחות. זה הדרך שלה להביע כעס ועצבים. תני לה את הזמן שלה לפרוק כעסים. כל עוד היא לא עושה דברים שאסור (להרביץ, לזרוק דברים), תני לה לשחרר לחץ.