../images/Emo4.gif
אני לא מצליחה להרים את עצמי ולגייס מצברוח טוב. הוא נוחת עוד יותר אחרי כל ביקור באונקולוגיה. החשיפה הזו לילדים החולים באמת (שחר הרי לא באמת חולה, אני מקווה) מדירה שינה מעיני. גם המתח שכרוך בלחכות לתשובות לא ממש משאיר אותי רגועה ושלווה. גם העבודה לא משהו. השבוע קלטתי שגם את המשכורת הקודמת וגם את זו הנוכחית הם איחרו מאד להעביר (את הנוכחית עוד לא העבירו), הם לא מילאו תנאי מרכזי בהסכם העבודה שלי (שהיה בע"פ, והם לא מתכחשים לו, רק לא עושים איתו כלום), וגם מכבידים עלי בביצוע העבודה שלי על הצד הטוב ביותר בזה שהם לא משתפים איתי פעולה ולא מעבירים לי את כל המידע שאני צריכה ומתי שאני צריכה אותו. בקיצור, אתמול התחלתי שוב לשלוח קו"ח. משהו טוב? שחר מדהימה. ביקשה ממני השבוע "בועות נות" (לקנות בועות סבון). מגלה הבנה מפליאה ממש. נתנה קפיצה בכושר הביטוי שלה. פצחה במרד לעצמאות (" אה געת" - לא לגעת, תוך הזזת היד שלנו כשאנחנו מנסים לעזור לה), ובאופן כללי ממלאה אותי עונג. בערך היחידה שגורמת לי לחייך בימים אלו.
