איך היה השבוע שלי?

[יעל מטיילת]

../images/Emo10.gif עדיין כואב לשמוע

 

[נונינקה]

השבוע שלי היה בלי התרחשויות מפתיעות

אבל עמוס כרגיל; הייתה לי בחינה במשך שלוש וחצי שעות, מתישה. ביום רביעי האיש הוקפץ לאיזו נסיעה לחו"ל ויצא כבר באותו לילה. חוזר היום. הקטנצ'יק, מיותר לציין דבוק אלי. חברה טובה מאד שלי ילדה אתמול בן וזה מאד שימח אותי. הייתה לה לידה מהירה (נכנסה בשש בערב לבית החולים ולידה בשמונה ושלושים בערב, בלידה טבעית ומהירה). אני, לא לגמרי בקו הבריאות. צריכה לבצע שתי בדיקות בשבוע הבא, אבל גם לא מוטרדת במיוחד. זהו, רוצה שהאיש יבוא הביתה כבר שבת שלום

 

[אשרי האשה]

אצלי היה שבוע די קשה ועם הרבה עצבים

הבוסית ממשיכה במעלליה ומראה את טמטומה יותר ויותר. השבוע גם כמה פעמים עקצתי אותה ועניתי לה בעצבים, כי כבר לא יכולתי. הכאבים בידיים וברגליים חזרו בצורה כואבת מאוד. לא הצלחתי השבוע לקבל טיפול רפלקסולוגיה מהמטפלת שלי וזה מבאס. הדיאטה שאני לא מצליחה לעשות גם מבאס אותי ואני לא יורדת בכלל. הקטנה שוב חיה לי על הציצי 25 שעות, כולל בלילה ואני נגמרת, כל הכוחות עברו למישהו אחר. היום לה יום הולדת בגן (האמיתי שבוע הבא). וכשרצינו ללכת היא אמרה לנו: לא רוצה לבוא והלכה לשחק, אפילו שלום לא אמרה לנו. רק כשראתה את אחותה הולכת, נעמדה לרגע עם מבט עצוב. אפילו צהריים לא הצלחתילישון כי השכנים קדחו אצלם והקטנה נצמדה לציצי עד שנשבר לי וקמנו מהמיטה. מקווה שאצליח למצוא מנוחה השבת, כי כבר ממש אין לי כוח. וכשאין לי כוח או אני עצבנית הגוף נורא כואב לי.

 

[rona25]

קשה, קשה../images/Emo122.gif../images/Emo122.gif../images/Emo122.gif

צרות של עשירים אני יודעת... הבעל בצילומים ל 3 שבועות מחוץ לבית ואני על סף איבוד שפיות כללי את יום ראשון העברתי בבוקר במחלקה האנדוקרינולוגית בשניידר, שם בדקה את מעין רופאה מדהימה ומצאה אשך אחד (השני לא ידוע איפה).. החוויה המרנינה הסתיימה בהוצאת מבחנת דם לפיצי בן השבועיים וחצי, תוך צרחות עזות שלי ובכי שלי..... המשך היום היה יותר מזעזע, הבאתי את תומאש מהגן ב 4 ופשוט בילינו אחה"צ בבית... שניהם שיגעו אותי - הקטן החליט לינוק מ 17:30 - 19:00 רצוף, והגדול טיפס עלי, ניג'ס וכיפכף את הקטן......... הגעתי למצב ששניהם בכו ואני איתם

התקשרתי ביאוש לאמא שלי שהתייצבה ביום שני בבוקר לעזור לי... כתוצאה מכך המשך השבוע היה קל יותר ואפילו יצאנו מדי פעם מהבית לקניון, לגינה וכאלה אבל אני עדיין בחרדות כי היא חוזרת ביום שני לביתה ואני שוב אהיה לבד....

 

[rona25]

שכחתי להוסיף שהתקלקלה

לנו מכונת הכביסה לכמה ימים והצטברה אצלי טונה של בגדים מלוכלכים, בעיקר של התינוק וזה היה ממש מרגיז כמו כן לא ברור בדיוק על מה חשבנו, אבל החלטנו לקחת על עצמנו את ניהול ועד הבית בבנין וזה גורם לי לרדוף אחרי השכנים שישלמו, ולי להרגיש כמו איזה נודניקית....

 

[יעל מטיילת]

שלושה שבועות מחוץ לבית?

אני ריחמתי על עצמי למוות כשהוא טס לחמישה ימים! שיעבור לך מהר

 

[T noki]

היה ממש ../images/Emo31.gif כמעט מכל הבחינות

התחלתי לעבוד במחלקה פנימית בבי"ח, זה פשוט סיוט, השעות ארוכות עד 17:30 לפחות, הרבה פעמים יותר, אני לא יכולה לאסוף את עודדי מהגן, מגיעה בערב, רואה אותו שעה שעתיים והוא הולך לישון. אני עומדת כל היום על הרגלים, אין לי זמן לשתות, לאכול, לעשות פיפי (ואני בהריון וזה ממש לא לענין).אני עובדת גם בימי שישי, אין לי חופש בכלל חוץ משבת, וגם זה בקושי, היום עבדתי עד 16:30, חזרתי ב-5 בערב, יום שישי. בשבוע הבא יש לי 3 תורנויות בשבוע אחד, ורק מלחשוב על זה נהיה לי רע. זה מיאש אותי כי זה הולך להיות ככה שנה שלמה. ואני ממש דואגת לי ולתינוקת. אני חייבת למצוא לזה פתרון, אבל אני כל כך עייפה שאין לי כוח אפילו לחשוב על זה עכשיו.

נקודת האור היחידה (חוץ מעודדי שלי שתמיד מצליח להצחיק אותי) - שנולד לי אחין מתוק, ואתמול חגגנו לו את הברית עם בני המשפחה הקרובים.

 

[T noki]

ובדיוק קראתי עכשיו כתבה ב-YNET

אמנם זה הביטוי הקיצוני ליאוש הזה ולתנאים המזעזעים , אבל זה מראה עד כמה המצב קשה, בעיקר אצל מתמחים צעירים שנושאים ברוב הנטל, ולדעתי האישית לנשים הרבה יותר קשה מאשר לגברים, בגלל שהן סובלות יותר מהניתוק מהמשפחה והשעות הארוכות, וכי להן מחכה בד"כ גם ערימה של עבודה בבית. הנה הכתבה - נשים רופאות מתאבדות יותר.

 

[nubi]

את חייבת לנסות ולהסביר

את זה למנהל המחלקה. סך הכל את לא עושה התמחות בפנימית ואין שום סיבה שתסכני את עצמך ואת העובר. את לא עבד שלהם (אמרה טל, שכרופאת שיניים ! ניסו להטיל עליה לכתוב מכתבי שיחרור וקבלה).

 

[T noki]

נתתי להם (ולי...) שבוע של נסיון

לא רוצה להיות שם יומיים וכבר לעשות צרות ומהומות. בעקרון, אני לא האמא היחידה שם, כולן סובלות וכולן עובדות את כל השעות המטורפות האלו. אבל אני היחידה בהריון. אני באמת לא חושבת שאני צריכה לקרוע את התחת כשזו לא ההתמחות הראשית שלי, אני מוכנה לעבוד קשה וכמו כולם, אבל בגבולות הסביר. יש לי גם 40 דקות נסיעה הביתה, מה שלרוב אין. הבעיה שהביקור אחה"צ מתחיל מינימום בשעה 5 אחה"צ, ומסתיים אי שם צפונה. ואני (וכולם) כן עבד שלהם במובן מסוים. כולם עבדים למקצוע, ואני לא חושבת שאחרים עובדים פחות קשה ממני, כולם שם קורעים את התחת, אבל אני מרגישה שזה יותר מדי בשבילי כרגע.

 

[nubi]

../images/Emo45.gif

 

[משוש30]

אני לא יודעת מה להגיד כי זה פשוט

איום ונורא בעיני. אין שום סיבה בעולם לאף אחד לעבוד בצורה בה עובדים המתמחים. ועוד במקצוע כל כך רגיש. לא יודעת הצוואי ויכלתי לעשות משהו. אני חושבת שללא שביתה כללית של כל המתמחים לא יזוז שום דבר. ואני באמת חושבת שהעדיפות פה גבוהה. איך איך הגענו למצב שבו אנשים כל כך משכילים שהשקיעו כל כך הרבה שנות לימודים מתפקדים כעבדים פשוטו כמשמעו? איך מרשים לאנשים במקצוע כל כך רגיש לעבוד כל כך הרבה שעות רצוף? אני לא מצליחה להבין את זה ואני כל פעם רותחת מחדש. האם באמת אין מה לעשות??

 

[ו שתי]

באמת

מה הקטע של השעות הארוכות? יש לזה איזו שהיא הצדקה מקצועית או הגיונית?

 

[T noki]

אין הצדקה מקצועית - יש "הצדקה"

כלכלית... הרבה יותר זול לקחת מתמחה ולהעביד אותו שעות ארוכות, במקום להביא עוד עובדים, כלומר עוד תקנים, כלומר עוד כסף למערכת הבריאות.... עובדים בתת תקינה למרות שמספר החולים רק הולך ועולה, מספר הצוות לא. אז ככה זה נראה. ברור שאחרי 30 שעות, לא לומדים שום דבר. אבל זה נוח למערכת. בארה"ב למשל זה לא ככה. אני כבר לא מדברת על השכר המדהים.

 

[יעל מטיילת]

זה נורא התנאים האלה

לפני שלמדתי הייתה לי התלבטות גדולה מאד האם לפנות לכיוון הרפואה. אמא שלי בתור אחות היתה מאד נגד. אני מבינה למה

 

[טלי בארץ הלמה]

מתיש, אבל כיף../images/Emo45.gif

פיזית - אני מפורקת לגמרי, אחרי נפילה מאוד לא נעימה על הראש(!) ומכות יבשות בכל הגוף וגם חשד לשבר קטן בכף היד, שגיליתי אותו רק היום וכבר אי אפשר היה לנסוע לצילום. עבדתי קשה על עיצוב אירוע שלמרות מה שחשבתי יצא יפה

והמתחתנים היו מרוצים. אדר מקסים, יוצא עכשיו מתקופה לא קלה של דבק אינסופי מאמא. הפרידות בגן נורא נורא קשות. מחכה לשיפור שיבוא כבר. פגשנו כמה חברים טובים ומחר אפגוש עוד כמה חברות טובות ובסה"כ שמייח!

 

[משוש30]

נפלת על הראש???

איך זה קרה? איך את מרגישה עכשיו?

 

[lulyK]

היה נחמד מאד.

חברתי טובה במיוחד שלי עברה לגור בשכנות (יחסית.... אפשר ללכת אליה ברגל) וזה פשוט כייף. מעבר לזה, אני כבר באווירת סוף קורס עם יותם

. הידיעה שבספטמבר הוא יילך לגן פועלת לרעה על מאגרי הסבלנות שלי (זה והחום). אני פתאום לךא מבינה מי המשוגעות האלה שבוחרות להיות כל היום עם הילדים (מקווה שבינואר אני אזכר שבעצם גם אני כזו).

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

../images/Emo45.gif היה טוב

חגגנו יום נישואין 3 ואחרי ששברנו את הראש מה לעשות, ויתרנו על תוכניות גרנדיוזיות והלכנו לאכול דברים טעימים ואהובים בבית קפה נחמד כזה, שיושבים בחוץ בגינה. והיה מה זה כיף!

 

[יעל מטיילת]

האיש חזר!

אז עכשיו הכל נראה יותר טוב

האמת, פרט לפגישה המזעזעת ביום ראשון היה לא רע. בסוף ויתרנו על הקומונה אבל היה נחמד לטייל עם הכלבה והלל במנשא (נראה לי שאני אפקיע מבעלי את טיולי הבוקר, זה הכי כיף) והתנחלתי בגינת הורי עם חברות והיה נהדר, פרט ליום אחד שהיה חם מדי אז ישבתי לי בבית במזגן ולא עשיתי כלום. חוץ מזה נראה לי שנמשכת המסורת - בחורף בכל פעם שבעלי היה בחו"ל היו הסערות העזות ביותר, והפעם השרבים

. תקבלו תחזית מפורטת לפני הטיסה הבאה

.