היי חדשה פה..התלבטות

[נורית הדרי]

כן , ראיתי פשוט הבאתי את כל המאמר

לכאן ....

 

[נורית הדרי]

שיטת היציאה לחופש - המאמר

שיטת "יציאה לחופש" מהתמכרות לאשליית אהבה. נתקלתי פעם במשפט "אין קיצורי דרך למקומות הטובים בחיים" . הוא נשמע צדקני ומתחסד, אבל בחייה של מכורה לאשליית אהבה הוא פשוט תמצית מדוייקת למדי של תהליך די אפור וחוזר על עצמו שאני קוראת לו "שיגרת התמודדות". מדוע שיגרת התמודדות? כיוון שכל מי שמיישרת מבט נוקב למראה יכולה מייד להבין שאין בעצם מצב של יציאה מוחלטת וטוטלית מהתמכרות . "נגמלתי" היא מילה שאפשר אולי לומר על חומרים כימיים שחדלת להכניס לגופך, אבל לא על דפוסים רגשיים והתנהגותיים שנובעים ממעמקי הנפש ומשנות דור של תרבות. כיוון שכל מה שצמח שם לא נולד ביום אחד, הוא גם לא יפורק אלא בתהליך הדרגתי ואחראי. מי שלא מבינה שחיים של עבודה קשה ויומיומית לפניה , לדעתי, לא תוכל להחלים. הבחירה אינה בין התמכרות= סיוט והחלמה= אושר. ניגודים אלה שאופייניים בדיוק לתפיסת החיים של מכורה. ההפך הוא הנכון: ההחלמה פירושה מיתון הדרגתי של אפקט הדרמה המועצמת בחייה של המתמכרת באמצעות אימונים חוזרים ונשנים רגשיים ופיזיים. לפיכך, מי שבוחרת להחלים בשיטה המוצעת לעיל, צריכה לדעת ששיגרת התמודדות קשה לפניה. כאן האימון הוא הכל: בדיוק כשם שהגוף לא יוצר כושר אך ורק מההבנה מדוע צריך כושר גופני, אלא מהפעלה חוזרת של שריריי הגוף – כך גם ההחלמה מהתמכרות אינה אלא תוצאה של אימון חוזר ונשנה . מהו האימון? בסדנא ליצירת אלטרנטיבה להתמכרות מאשליית אהבה לא מנתחים קשרים . הסדנא נועדה אך ורק כדי לבנות למכורה סדר יום חדש שממוקד בה עצמה. הקשר שלה עם האהוב אינו נדון , למעשה, בכלל. זה אחד הקשיים הגדולים ביותר בהם נתקלת מכורה כשהיא חושבת שהיא מקבלת בסדנא אוזן אמפטית ליגון ולנהי אודות בן הזוג . בפועל היא תקבל מערכת משימות לביצוע שתכליתן להעסיק אותה מסביב לשעון בעשייה מהסוג שמוליד שליטה על החיים. בראש ובראשונה, יהיה עליה למצוא מקור תחליפי לבעיה הגדולה ביותר של מכורים בכלל: אין תחליף לא- כימי להפגזה של סרוטונין , דופמין ושלל של הורמונים נוספים שמשתחררים במוח בזמן "שימוש". ה"הי" המפורסם של מכורים הוא פונקציה של כמות גדולה ממזניקי מצב- הרוח הללו. מסתבר שאיזון פחות דרמטי, אבל בהחלט קיים ומוחשי, ניתן להשיג גם בפעילות גופנית אינטנסיבית. לכן, המכורה שלנו תישלח לחדר כושר (או פעילות אירובית אחרת) לא בשביל להשביח את גזרתה , אלא כדי להשיג תוך כדי פעילות עצמית את האפקט ההורמונאלי שדרוש כדי להימנע מ"קריז" קטלני ומאפקט ה"צלילה" הדיכאונית החדה למטה. גם שינויי תזונה חיוניים לתהליך הזה. כך , מתאמנת המכורה שלנו בעשיית פעילות יומיומית למען עצמה, ובהשגת תחושה של שליטה בחייה. אימונים נוספים מיועדים להפנות יכולות וכישרונות לאפיקים של חשיפה ומימוש- כל אחת על פי אישיותה ותכונותיה. שגרת ההתמודדות לא חסרה שלבים שונים של עליות וירידות. מהתצפיות שלי, ניתן לתאר פחות או יותר את השלבים הבאים : שלב ההצלחה האופורי, שלב הצניחה והספק , שלב הסחיבה העקשנית, ושלב האיזון. שלב ההצלחה האופורי – המתמכרת מקבלת תחושת עילוי פנימית מעצם האפיק החדש שנפתח בחייה. התקווה הזאת נושאת שיירים בעייתיים מההתנהלות הרגשית שאפיינה את ההתמכרות : הציפיה להישגים מהירים, חדים, ופתרונות בזק . המכורה שלנו עדין מצפה לאושר מציף כתחליף לוויתור שעשתה על השימוש, ועדיין לא מבינה שהשגרה והאיזון הם משאת הנפש, ולא ה"פיקים" החדים בין אושר מלבב לדיכאון הרסני. זהו שלב הדרמה בו המעצימה שומעת משפטים כמו "אני מרגישה נהדר" "הצלת את חיי" והחיים נראים וורודים ומלאים הבטחה. למעשה, זהו שלב חיוני בהיפרדות מדפוס רגשי הרסני, ולכן הוא לרוב מסתיים בשלב המדכדך של הצניחה והספק. הצניחה והספק- המכורה שלנו מגלה לקראת השבוע השני או השלישי להתנסותה שהיא "חולה" יותר ממה שהיא חשבה. היא מתעבת את המאמנת שלה , את חדר הכושר, את התזונה עתירת הירקות הירוקים ואת העולם שנעשה אפור וריק. היא עמוסה ברגש של רחמים עצמיים ורק זרועותיו של אהובה יכולים לנחם אותה. זהו שלב קריטי של מבחן לרצון שלה להחלים. רוב המכורות שנושרות, נושרות בשלב הזה. זה שלב מלא רציונליזציות מהסוג של "אני לא חזקה מספיק" " את דורשת יותר מידי" (ומי את בכלל...) ו"אני לא מאמינה שהדברים האלה יובילו למשהו". ברוב אמון ותקווה יש לחזק את המכורה שלנו לשלב הבא... שלב ה"סחיבה העקשנית" – זהו בפירוש שלב שניזון מכוח רצון ומעידודה של המכורה להמשיך ו"לסחוב" דרך החידלון הרגשי שאליו היא נקלעה. תפקידה של המעצימה הוא דרמטי כאן: המכורה רואה רק חושך (ואת האהוב שלה כאור היחיד בקצה המנהרה) ולכן המעצימה שלה מחזיקה עבורה את הפנס ומדווחת לה שהיא דווקא רואה היטב פתח מילוט שלא תלוי בו. השלב הזה חיוני להפליא, כיוון שהוא הוא אבן היסוד של האיזון החדש בחייה של המכורה. רק מכאן היא תתחיל לחוש תחושת ערך עצמית שאינה תלויה בשום גורם חיצוני. הסכנה המרכזית שאורבת במהלך הזמן הזה היא החלפת התמכרות אחת באחרת: כדי לשרוד, מכורות לאשליית אהבה מתחילות לפעמים לעשן, לאכול או לעסוק באופן אובססיבי בחיפוש אחרי משהו "שידליק" את החיים. הבשורה הטובה , לעומת זאת, היא שיש סיכוי מסויים שהמתמכרת לאהבה תתחיל להגיב לעוצמה החדשה שנבנתה בעמל בחייה ותתאהב בה. שלב האיזון – במונחים של החלמה, זהו שלב השיא . למעשה, זהו שלב שביר למדי אם לא מקפידים להתמיד הלאה בשגרת ההתמודדות. בדיוק כמו שתהליך ירידה במשקל מסתיים בתכנית דיאטה לכל החיים, כך גם כאן. לטענתי, רק עכשיו המכורה שלנו יכולה בכלל להתחיל להתמודד עם הקשר הבעייתי שלה. כיוון שיש לה כלים, יש לה מעון מקלט רגשי שהיא בנתה במו ידיה עבור עצמה. והכי חשוב , היא טעמה את הטעם של תחושת ערך עצמי, שלא באה מבחוץ ולא זקוקה לאישורו של אף אדם אחר. רק מכאן יש לה עמדת תצפית נכונה על מהות הקשר. ובחירתה, מכאן, תהיה שלה בלבד. זאת הסיבה שמדובר ביציאה לחופשי, ולא בגמילה או שיקום טוטלי: כיוון שהחופש שלא היה לה קודם, הוא היכולת האמיתית לבחור בכל רגע נתון את הבחירה האותנטית שלה. כשאת בוחרת ממקום של חוסר ערך ובקשת אישור נואשת מהסביבה, זה אינו חופש.זוהי תלות נואשת. תלות נואשת, תתקנו אותי אם אני טועה, היא המאפיין בה' הידיעה של התמכרות. כל הזכויות למאמר זה שמורות לנורית הדרי- מעצימה ויועצת לנשים במצבי התמכרות.

 

[TushAngel]

תודה רבה לך,

אני אקרא את כל המאמרים מחר,פשוט עכשיו יש לי מעט זמן. אך רציתי לשאול אותך שאלה אחת,את אישית חושבת שההתמכרות הזו טובה? את בעדה?

 

[נורית הדרי]

התמכרות? טובה?

איך התמכרות יכולה להיות טובה? התמכרות זה גיהנום.

 

[TushAngel]

צודקת..שאלה אישית:

את מכורה לאהבה?

 

[נורית הדרי]

חד משמעית וטוטלית

כן.... אחרת הייתי יודעת משהו על זה?

 

[TushAngel]

תודה..ואיך הגעת למסקנה הזו?

כלומר,לפני שידעת משהו על הנושא,איך ידעת שאת באמת מכורה? ובעצם איך ידעת שיש דבר כזה בכלל?

 

[נורית הדרי]

שאלה טובה מאוד שאלת

חשד עמום לזה שאני מגיבה בצורה מוזרה ליחסים היה לי בערך מגיל 14. שמתי לב שברגע שאני רוצה מישהו, אני מאבדת שליטה באופן מוחלט ונכנסת לסרטים שחבל על הזמן- לקח לי המון זמן לאתר את זה כבעיה כי המון נשים בסביבה שלי ירדו מהפסים בגלל גברים, וזה נחשב נורמלי. אפילו בשנות השמונים יצא ספר בשם "למה נדמה לי שאני לא שווה כלום בלי גבר" ואני הנחתי את ההנחות הפמיניסטיות שכבר היו לי ממילא... בסביבות גיל 28 התחלתי לחשוד שאני מתנהלת כאילו בכפייתיות, אבל חשבתי שאני מכורה לאוכל (למרות שעדיין הייתי רזה) ועד גיל 41 באמת חשבתי שאני מכורה לאוכל. (ואכן, אחרי הלידות העליתי 35 קילו) כשנכנס לי הדיון הפנימי הזה עם המונח "אובססיה והתמכרות" התחלתי ללמוד אותו באופן יסודי . כשהגעתי לספר "אכילה כפייתית כפיצוי לאהבה" כבר היה לי ברור לחלוטין למה אני (והמון המון נשים בנות דורי) מכורה ..... שנתיים לקח לי לנסח את זה, לכתוב על זה, להתבונן בזה, להרכיב סדנא ושיטת אימון ולהשלים עם זה... זהו בעצם, הסיפור שלי... מקווה שעניתי.

 

[TushAngel]

ענית לי ממש יפה

תודה לך.. ועוד שאלה(מצטערת..) את נגמלת?

 

[נורית הדרי]

מושג הגמילה לא קיים , לצערי, בהקשר

של ההתמכרות הספציפית הזאת... בסמים ואלכוהול את יכולה להיות "נקיה" מהחומר. באהבה? מערכות יחסים? סקס? מי יכול, או רוצה להתנקות מזה? לכן, אני מאמינה בשיקום , החלמה או ליתר דיוק - ללמוד להתנהל עם האובססיה. לפתח כלים לשלוט עליה ... ותאמיני לי שזה הרבה והרבה עבודה... אי אפשר להגמל, אבל אפשר להגיע לסוג של צלילות דעת.

 

[TushAngel]

ואיך באמת יודעים שאתה מכור?

שאתה באמת אובססיבי לזה? איך גילית את זה על עצמך?

 

[נורית הדרי]

מרגישים...אי אפשר להחמיץ את זה...

 

[Betterfly]

בד"כ

מגלים את זה כשהחיים כבר נהרסו... כשיש מישהו שלא מסוגלים להתנתק ממנו והוא עושה לך כל כך הרבה רע (או שהקשר עצמו עושה ולא מסוגלים לחתוך), כשתחושות של ריקנות דוחפות אותך לחפש כל הזמן סיפוקים ואת מרגישה שהיומיום בלתי נסבל ומסוייט. טוב, לא חייבים להגיע עד שם בשביל להבין שמשהו לא בסדר. כמו שנורית אמרה, כשמרגישים שמשהו לא בסדר.

 

[TushAngel]

הבנתי..וניתן לדעת דבר כזה

גם בגיל 17?.

 

[E D G Y]

לדעתי כן

אצלי הרגשתי את זה מגיל צעיר מאוד ולא ידעתי אז לתת לזה שם...

 

[Betterfly]

אכן

יש דפוסים מקדימים- כשאת מרגישה כמו שכבר אמרו פה שמערכות יחסים שולטות בך. שיש בך סוג של כפייתיות ביצירת קשרים עם המין השני (עם אותו מין או וואטאבר מייקס איט פור יו). אצלי לדוגמא- אמנם לא היו מערכות יחסים אובססיביות עד האחרונה שלא יכולתי להתנתק מהן, אבל היו כל מיני אפיזודות של- רדפתי אחריו, ניסיתי לסחוט ממנו משהו שלא קיים אצלו, "חיזרתי" באגרסיביות, השתמשתי במין כדי להתנתק מעצמי ומהרגשות שלי. זה כמו חיפוש נואש ובמקומות הכי לא נכונים, וגם אם זה במקום הנכון כביכול- משהו באנרגיות שלך גורם לזה להפוך לכפייתי ובד"כ גם ניתן לזהות תגובת נגד אצל הצד השני בדמות רתיעה והתרחקות.

 

[נורית הדרי]

גם לדעתי כן

את יכולה לבחון את עצמך בשאלה פשוטה אחת: איזה מקום יש לאהבה או העדרה בחיי? אם התשובה שלך היא :מוחלט וטוטלי. כדאי לך להרהר באופציה האובססיבית.

 

[TushAngel]

ואין דבר הניתן לעשות נגד זה?

אהבה תופסת מקום רב מאוד בחיי. לאחרונה גיליתי גם שהיא נורא קשורה לאושר העצמי שלי. כלומר,אם אין לי אהבה אני יותר בדיכאון,אני הרבה פחות מאושרת. קשה לי מכל הבחינות להיות לבד.אני מרגישה בודדה בצורה שאי אפשר לתאר.

 

[Betterfly]

../images/Emo2.gif

אצלי מה שמוזר זה שהיו סימנים קטנים יותר אבל לא מערכות יחסים ממש אובססיביות עד מערכת יחסים האחרונה. הכוונה היא ל- מצאתי את עצמי מחזרת המון ומוטרדת בשאלה- "האם הוא רוצה" (כל בחור שיצאתי איתו או רובם לפחות בתקופות שהחשבתי את עצמי ל"דיכאונית ותלותית במידת מה" (

), לא מדברת על מערכות יחסים רציניות יותר שהן כבר יותר הדדיות), האופציה ההפוכה היתה תמיד- אדישות/ בריחה וקטיעה מוחלטת (גם מבחינה רגשית). פשוט, מערכת היחסים האחרונה היתה הפעם הראשונה שחשבתי על מישהו באופן רצוף במשך 4 שנים, מבלי שזה יעבור, מבלי שאמצא אפיקים אחרים/ אנשים אחרים שמעניינים אותי (כמו פעם)- תחושת ריקנות כזו שמשתלטת, בדיכאון כמעט נון- סטופ ופעם ראשונה שהרגשתי שמשהו ממש לא בסדר.

 

[Adrian5]

מעניין