היי חדשה פה..התלבטות

[Betterfly]

קראתי

וניסיתי לזהות את עצמי שם- באיזה שלב אני בדיוק? אף אחד לא מעצים אותי ולא שולח אותי לחדר כושר, אבל אני נאחזת נואשות בשגרה ובמטלות, שיחות ובילויים, יודעת כבר שאין תרופת פלא בדמות ריגוש חדש שיחזיק אותי למעלה... דווקא אז מגיע הצורך בזוגיות. ואני די מזמן לא רואה את "אהובי" כ"אור בקצה המנהרה", אלא הזכרונות סתם מנקצים לי וכך אני חושבת זה כבר המון זמן. למה? כי זה מישהו שלא אשיג לעולם, הוא מתייחס אליי מגעיל וזהו... לא רואה סיבה שארצה את הקשר. עדיין יש לי עקצוצים פעם פעמיים ביום של- ואם הייתי עושה כך ולא אחרת... אבל כמו עם כל דבר הזמן האחרון- גם עם זה מתמודדים. קצת מפחדת שאני בהכחשה... טוב אולי תעזרי לי, נורית, להבין איפה אני בדיוק?

 

[נורית הדרי]

אההההממממ....

אני מתפתה לענות לך בסרקזם אבל בוחרת לענות לך ברצינות. זה ברור לחלוטין שהשלבים הללו הם מין סקיצות עקרוניות כאלה שמתארות את המהלכים המרכזיים . בתוך זה כל אחת מגיבה קצת שונה ולזמנים שונים. שימי לב גם שהשיטה הזאת לא מדברת על הימנעות באופן שאנחנו עושות אותה. אני עובדת ככה גם עם נשים נשואות שחיות עם הבעלים שלהן בבית. במילים אחרות, זה מתאר את הכיוון הכללי של הדברים. הצורך בזוגיות עולה - יפה אמרת. רק שאני מאמינה (ושואלת) שהיום את מבינה זוגיות קצת אחרת ממה שהבנת אותה קודם. זה השינוי. המטרה היא לרצות זוגיות - לא יחס חד צדדי שעטוף בצעיפי אשליה. לא לקרוא זוגיות למשהו שהוא לא הדדי ולא כולל אותך ואת הרצונות שלך. המטרה היא לא לסגת בשום אופן מכמה תביעות בסיסיות בקשר - שקודם לא העלית בגלוי אפילו לעצמך. אלא מה? שכל זה עולה במחיר מאוד יקר. והמחיר הוא שצריך להיות לפעמים תקופות ארוכות לבד ולא להתפתות ל"כאילו" וליחסי "על יד". למדוד יחסים לא רק על פי מידת ההתלהבות והתשוקה אלא על פי האופן שאת , הצרכים שלך והרצונות שלך באים שם לידי ביטוי.... צריך לשמור על עצמך מפני היאוש, מאימת הבדידות, מהדימוי החברתי הנמוך של אישה לבדה. לא, הריגוש כבר לא עושה לך את זה , וזאת התקדמות, אבל עכשיו בא תורו של היאוש שנמצא מעבר לפינה... כל אלה הם דברים קשים ומובן מאוד למה רובנו רוצות לברוח משם. אז לפי כל אלה, את בשלב הסחיבה והדשדוש. שלב עם המון ספקות עצמיים אבל כבר לא כל כך ניתן לחזור אחורה. כבר אכלת מספיק חרא , אבל עוד לא הגעת למקום שאת יכולה להיות קצת יותר שלווה , נינוחה ושלמה. כתבתי את המאמר הזה בשביל להסביר שאני לא מוכרת אושר ואשליות. אני מציעה דרך מסוימת - לא קלה ולא פשוטה - לחיות עם עצמך ועם המציאות בתחושה מינימלית של שליטה.

 

[Betterfly]

../images/Emo13.gif ואמרו אמן

היום נכנסתי למצב די דכדוכי, אבל הכל כבר יותר בפרופורציות. אני מכריחה את עצמי לחיות, בעצם פעם ראשונה שאני חווה לחלוטין את החיים לבד (מבחירה ובכוח! מכריחה את עצמי)- בלי הורים ובלי בן זוג (קודם גרתי עם הורים ועם בן זוג, עכשיו אני גרה לבד, כל כך לבד שאפילו שותפה שלי עזבה ועוד אין לי שותפה חדשה

אגב היא לקחה איתה את כל הרהיטים). מין דכדוך כזה של- היי, לקחתי שניים שלושה דברים במכולת, איך זה עולה 70 ש"ח? יוצאת, מדליקה סיגריה והחיים פתאום נראים מייאשים. אבל מייאשים שמתמודדים, ממשיכים. העיקר שהכל בשליטה

.