מעתיקה מההודעה הקודמת שלי בנושא
ומוסיפה
(וכן, את פתחת את הדיון הזה גם בפעם שעברה) לטעמי, כשמפרידים בין המקצים - אקוויטיישן מול המקצים ה"רגילים", יש גם מעין הפרדה בתפיסת הרעיון; זה מקצה אקוויטיישן? צריך לרכב פה יפה - זו המטרה, ככה מנצחים... בעוד שאם זה לא - המטרה [הניצחון] מקדשת את האמצעים - ורכיבה נכונה היא "לא כ"כ חשובה". ברור שרכיבה נכונה היא תמיד חשובה, אבל לא תמיד הכרחית לניצחון. אני חושבת שאם היו, באיזשהו מובן, מאחדים בין המקצים - כך שחוץ מהמקצים ה"רגילים" כביכול - יהיו גם חוקים של רכיבה נכונה, גישה נכונה למכשולים, מספר צעדים בין מכשול למכשול - זה יקדם מאוד את הענף. כשאנשים יצטרכו להתאמץ בשביל להגיע להישגים, וכשהגישה של להביא סוס מחו"ל שיקפוץ 2-3 עונות כמו שצריך ויביא לרוכבים את הניצחון הרבה פעמים (וכמו ששיר אמרה, להביא את הסוסים האלו גם מפתח את הענף, אז זה לא רק רע) לא תהיה אקטואלית, אנשים יצטרכו להתאים את עצמם ברכיבה לסטנדרטים כלשהם חוץ מלהביא את הסוס למכשול ולקפוץ (וכמובן שאני לא מדברת על כל הרוכבים בארץ, יש פה גם רוכבים מאוד מוכשרים, מוצלחים וכאלו שרוכבים מאוד מאוד יפה
), כמובן שזה יפתח את הענף הלאה, כי עם רכיבה נכונה - הסוס יקפוץ יותר טוב לאורך זמן, ואחרי שעובדים על הרכיבה הנכונה, השאר פתוח משנה. מן הסתם, זה דורש משאבים שאני לא מאמינה שיש או אפשר להשקיע, וכמובן שכמו שכבר אמרו פה, התופעה הזו לא קיימת רק פה - אלא בכל העולם, רק שבגלל שהמדינה הזו כ"כ קטנה ובענף הזה כמעט כולם מכירים את כולם, זה יותר בולט פה.
