הסיכום שלי
קודם כל כל הכבוד לכולן!! אנ י עשיתי היום שיא אישי.... מלמטה... התוצאה הכי גרועה שלי עד כה בטריאתלון. מעיון בתוצאות, הסיבה היא הריצה שהייתה ממש איטית. במהלך הריצה הרגשתי שאני איטית אבל לא יכולתי להגביר, קשה להסביר אבל זה משהו בתחושה, כאילו אין לך מה לתת יותר, למרות שלא היה לי קשה. המאמן אמר שאני נראית בקצב טוב בריצה וכנראה שהרכיבה לא היתה טובה כל כך (מה שבדרך כלל קורה, באופניים אני קצת מרחפת וכולם עוקפים אותי). הפעם הוא טעה. הייתי קצת מופתעת מהתוצאה הופיעה בסוף וקיוויתי שמה שמופיע בשעון זה לא הזמן של הספרינט. התברר שכן. לא נורא, מכאן אפשר רק לשפר! התחרות הבאה שלי הולכת להיות במרחק האולימפי, נקווה לטוב. נראה לי שהדבר העיקרי שאני צריכה להתאמן עליו זה איך לאכול בזמן תחרות. ממש קשה לי עם השילוב של ספורט ואוכל (אני מאלו שלא אוכלים לפחות שעתיים לפני אימון, בעיקר לפני שחייה ויש דברים שאני בכלל לא אוכל אם יש אימון באותו יום). ולנושא קצת אחר - כמה בנות כתבו כאן על פציעות. אני חושבת שלפני אורתופדים (שאין לי חיבה יתרה אליהם) ופיזיותרפיסטים (שאני מאד מאמינה בהם), הדבר הכי חשוב הוא מאמן טוב! כזה שימנע את הפציעות. שידע מתי לעצור אותכם ולא לתת לכן להתאמן יותר מדי, מצד אחד, ולאתגר אותכן ולגרום לכן לעשות דברים שלא האמנתן שאתן מסוגלות מהצד השני. לדעתי, ויכול להיות שאני טועה, אין סיבה לפציעות בספורט חובבני (מקצוענים זה משהו אחר). אני מאד חששתי מהברכיים (בגלל פציעות קודמות וברכיים רגישות) לפני שהתחלתי לרוץ וטפו טפו טפו רצה כבר שנתיים בלי בעיות. לפני חודשיים בערך התחלתי לרוץ 3 פעמים בשבוע אחרי שחודש או חודשיים לא רצתי באופן מסודר (פעם בשבוע, פעם בשבועיים). מהר מאד הבנתי שזו הייתה טעות והורדתי ל-2 ריצות. לי זה עזר. לפעמים פחות זה יותר. מצטערת על האורך... לא מתאים לי
קודם כל כל הכבוד לכולן!! אנ י עשיתי היום שיא אישי.... מלמטה... התוצאה הכי גרועה שלי עד כה בטריאתלון. מעיון בתוצאות, הסיבה היא הריצה שהייתה ממש איטית. במהלך הריצה הרגשתי שאני איטית אבל לא יכולתי להגביר, קשה להסביר אבל זה משהו בתחושה, כאילו אין לך מה לתת יותר, למרות שלא היה לי קשה. המאמן אמר שאני נראית בקצב טוב בריצה וכנראה שהרכיבה לא היתה טובה כל כך (מה שבדרך כלל קורה, באופניים אני קצת מרחפת וכולם עוקפים אותי). הפעם הוא טעה. הייתי קצת מופתעת מהתוצאה הופיעה בסוף וקיוויתי שמה שמופיע בשעון זה לא הזמן של הספרינט. התברר שכן. לא נורא, מכאן אפשר רק לשפר! התחרות הבאה שלי הולכת להיות במרחק האולימפי, נקווה לטוב. נראה לי שהדבר העיקרי שאני צריכה להתאמן עליו זה איך לאכול בזמן תחרות. ממש קשה לי עם השילוב של ספורט ואוכל (אני מאלו שלא אוכלים לפחות שעתיים לפני אימון, בעיקר לפני שחייה ויש דברים שאני בכלל לא אוכל אם יש אימון באותו יום). ולנושא קצת אחר - כמה בנות כתבו כאן על פציעות. אני חושבת שלפני אורתופדים (שאין לי חיבה יתרה אליהם) ופיזיותרפיסטים (שאני מאד מאמינה בהם), הדבר הכי חשוב הוא מאמן טוב! כזה שימנע את הפציעות. שידע מתי לעצור אותכם ולא לתת לכן להתאמן יותר מדי, מצד אחד, ולאתגר אותכן ולגרום לכן לעשות דברים שלא האמנתן שאתן מסוגלות מהצד השני. לדעתי, ויכול להיות שאני טועה, אין סיבה לפציעות בספורט חובבני (מקצוענים זה משהו אחר). אני מאד חששתי מהברכיים (בגלל פציעות קודמות וברכיים רגישות) לפני שהתחלתי לרוץ וטפו טפו טפו רצה כבר שנתיים בלי בעיות. לפני חודשיים בערך התחלתי לרוץ 3 פעמים בשבוע אחרי שחודש או חודשיים לא רצתי באופן מסודר (פעם בשבוע, פעם בשבועיים). מהר מאד הבנתי שזו הייתה טעות והורדתי ל-2 ריצות. לי זה עזר. לפעמים פחות זה יותר. מצטערת על האורך... לא מתאים לי