רוצים לזכות בסינגל חתום של סימה

[the Girl of Love]

../images/Emo214.gif../images/Emo41.gifרוצים לזכות בסינגל חתום של סימה../images/Emo35.gif

הגיע הזמן שהפורום של סימה לוי דוכין יעלה הילוך ולכם ניתנת הזדמנות לזכות בסינגלים חתומים וצפויות גם הפתעות נוספות

כמה פעמים הרגשתם שהכל מתהפך, רגע אחד אתם צוחקים..ורגע אחרי אתם בוכים

כמה פעמים הרגשתם שאתם בקצה של משהו

ספרו לנו על רגעים שאתם רציתם לברוח, רציתם לשכוח, שאבדה לכם הדרך...ובדיוק ברגעים האלו בא הכוח!

ההודעה שהכי תרגש אותנו תזכה את כותב/ת ההודעה בסינגל של סימה

שימו

-

כל אחד יכול לכתוב עד שני מקרים

התאריך הסופי לתחרות: יום שלישי הבא, 4.3.08

ואל תדאגו, בקרוב יהיו עוד פעילויות..

 

[miss cool]

עונה ?../images/Emo13.gif

אוקיי .. מעכשיו אני מזהירה!!! חפירה בדרך..

יש לי כ"כ הרבה רגעים כאלה .. אבל יש אחד שפשוט שבר אותי לכל הכיוונים אבל אחריו באו רק דברים טובים .. אוקיי .. אז זה קרה ב17.5.07 זה היה בימים האחרונים של הבית ספר (לפני החופש הגדול) ובאותה תקופה היו המון המון קסאמים פה-בשדרות והסביבה .. ככה שאף אחד לא הלך לבית ספר, סתם בזבוז זמן ובזבוז אנרגיות.. יום לפני ישנתי אצל חברה ממש טובה שלי במושב ליד, ובשעה 8 בבוקר חברה מתקשרת אליי -בוכה לי בטלפון , לא הבנתי מה קרה , ידעתי שזה משהו שקשור לקסאמים... אז מה שהבנתי ממנה היה "קסאם, כיתה, שלנו....." אח"כ הרגעתי אותה וביקשתי ממנה להסביר לי כמו שצריך כי אני לא מבינה כלום .. אז היא אמרה לי "פשוט תכנסי לynet ותראי תכתבה הראשית" http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3401152,00.html נכנסתי לכתבה הזאת פתאום אני קולטת שזאת הכיתה שלי, הכיתה שלמדתי בה 3 שנים ... שהיו לי שם חוויות מדהימות, פתאום הכל התפרק והתפוצץ-במלוא מובן המילה בגלל כל הדבר הזה כל החברים הכי טובים שלי עזבו את הבית ספר, הייתי צריכה להתחיל השנה הכל מחדש.. אבל נשארתי אופטימית, וכמה שנשארתי יותר אופטימית ככה קרו לי דברים טובים .. מיד אחרי חודש הלהקה האהובה עליי (בכל הזמנים..) הגיעה לארץ..-אני מדברת על אוונסנס כמובן.. חודש אחרי, הייתי פעמיים בכפר המוזיקה בניצנים עם חברים, חוויה של פעם בחיים.. וכמה ימים אחרי זה טסתי לקנדה לחודש, עם משלחת של נערים..(בחינם האחמ האחמ) הגעתי לארץ ישר עם תחילת הלימודים, הכרתי ילדים חדשים מדהימים אני חייבת לציין .. למרות שחלקם קצת חולים בשכל.. והדבר הכי טוב שנשאר לי ותמיד ישאר - המוזיקה, שלא משנה מה יקרה היא תיהיה שם בשבילי ..

אבל באמת , מאז יש לי רק טוב.. ואני נשארת להיות אופטימית.. מקווה שזה ימשיך ככה.. *מצורפת תמונה של הכיתה אחרי הנפילה* וואוו- באמת חפרתי..XD לא נורא , תסלחו לי נכון ?!

 

[Shira Esther]

המקרה הראשון

מתוך אובדן ארוך ומוחלט של האמונה, מתוך שבר ותהום עמוקה שפצעה אותי ולא נתנה לי לשכוח לאילו מקומות הגעתי, בין הדמעות והצרחות והמבוי הסתום, המדמם ומלא היאוש לבין השנאה העצמית לבין הידיעה שממה שעשיתי, ראיתי, שמעתי וחשבתי אין דרך חזרה, הרגשתי נגיעה של הנצח, של אלוקים, זוהרת בי בעצמה לרגע אחד, חזק יותר מכל דבר אחר שקיים. אני לא אפרט, אבל אני מקווה שהצלחתי להעביר בצורה טובה את אחד הרגעים החזקים בחיי, אם לא החזק שבהם.

 

[פרה של שוקולד]

אני אענה בהמשך../images/Emo9.gif

זה דיי ארוך

 

[the silence girl1]

רק שתדעו

שהפורום הזה בעמוד הראשי של הפורומים עם האשכול הזה

 

[the silence girl1]

שרשור* חח

מה אשכול?

 

[the silence girl1]

תראו

 

[the Girl of Love]

../images/Emo214.gifנהנים מכל רגע ../images/Emo8.gif

 

[the silence girl1]

../images/Emo13.gif

 

[שחר 2006]

הרגע שלי ..

לפני כמה שנים יצאתי עם בחורה הרבה זמן ואני היא וחבר טוב שלי היו בקשר טוב כזה שלישית המוסקטרים כזה ואני נסעתי למחנה קיץ לחודש בארה"ב וכשחזרתי אז היא כביכול בגדה בי והיא וחבר שלי עכשיו חברים ... .... כיום אני יוצא עם אחותה התאומה .. יש סוף טוב

 

[פרה של שוקולד]

עונה....../images/Emo47.gif

הדר?קודם כל כה"כ על התחרות..מלכה

והתשובה שלי: אתחיל מההתחלה ואנסה לקצר. היתי ילדה יחסית קטנה,גרתי בערד... סבתא שלי וסבא שלי גרו בתל אביב יפו...יום יום סבא היה הולך לבית הכנסת וחוזר הביתה ברגל. סבתא שלי לפעמים היתה עוקבת אחריו סתם לראות,היא אהבה לראות אותו... הוא לא שם לב שהיא שם,גם כשהיא עמדה לידו...הוא היה דתי נורא וברחוב הסתכל רק למטה,לא רצה לראות בחורות. גם כשסבתא שלי היתה לידו,צמוד הוא לא היה שם לב,הוא היה מתרחק כי הוא חשב שהיא מישהי אחרת..סבתא שלי וסבא שלי באמת נראו אוהבים,כל יום שישי סבא עומד על הרגליים ומקדש,כולנו באנו מרחוק במיוחד בשביל הארוחה הזאת שהינו מוזמנים מדי שבוע.. יום אחד סבא שלי בדרך לבית הכנסת עמד על המדרכה דיי קרוב לכביש,אוטובוס אגד עבר מהר. חלק מהאוטובוס מאחורה היה שבור וכאשר האוטובוס עבר סבא שלי עם החולצה נתפס עליו...התוצאה היתה דיי ברורה. סבא שלי כמה שנים היה נכה על כיסא גלגלים חסר רגל. סבתא שלי דאגה לו... עם הזמן נהיה לו שיתוק..הוא לא יכל להזיז כלום חוץ מאת העיניים. הוא התחיל להתאשפז,בית החולים הפך לבית שלו...גם אני אחותי וההורים באנו לבקר אותו מדיי שבועיים. סבתא שלי גם התחילה לגור בבית החולים לידו,שלא ירגיש לבד.. זאת היתה תקופה נורא עצובה בחיים שלי... יום אחד סבתא שלי חלמה שסבא שלי מת...היא הרגישה את זה כל כך חזק... אני לא מאמינה בכל הדברים האלו,אולי זה צירוף מקרים,אבל זה נורא מצמרר. היא באה לרופאה אמרה לה מה היא חלמה ואמרה שיש מצב שהוא ימות,זה מה שהיא מרגישה. הרופאה אמרה כמובן כמו כל רופא: הכל יהיה בסדר,אנחנו עושים כמיטב יכולתנו,הוא חזק,בלה בלה בלה. יום למחרת בבוקר הוא הובל עם כיסוי לבן מבית החולים,הרופאה ראתה את זה וברחה בצרחות ובדמעות מבית החולים..היא דיי נבהלה.. לי זה היה יותר עצוב...אני עוד זוכרת שהיתי אצל קרובים בראש העין ואבא שלי והמשפחה באו ואבא לקח אותי ואת אחותי לחדר הושיב אותנו על הרצפה וסיפר לנו את המקרה... זכרונות יש לי מסבא...שסבתא שלי נתנה לו אוכל ובמקום לאכול אותו הוא האכיל את הציפורים ליד המזרקה ביפו(למי שמכיר,יש שם המון ציפורים)כי הוא חשב שהן רעבות. סבא חוזר מבית הכנסת עם סוכריות וצימוקים ונותן לנו בלי שאמא תראה ותתעצבן שהוא נותן לנו הרבה ממתקים. אז זכרונות טובים יש לי,וכמה שיש יותר זכרונות טובים ככה זה יותר עצוב המקרה... הכוח בא ברגע שסבתא חזרה הביתה,יש לה היום בעל חדש(כן!היתי בחתונה של סבתא שלי,חזק לא?) והיא מאושרת....זה מה שהכי חשוב לא?חצי נחמה בהצלחה לכולם ותאכלו הרבה שוקולד...

 

[tamir r]

וואי איזה סיפור עצוב../images/Emo10.gif

מקסים כמה שסבא יכול להיות טוב לנכדים שלו

 

[the Girl of Love]

../images/Emo214.gifושחר סיימה אותו באופטימיות ../images/Emo13.gif

 

[פרה של שוקולד]

../images/Emo8.gif

 

[אחת שתדבר הרבה]

../images/Emo9.gif

אומרים שאחרי החושך והימים הקשים תמיד יגיע הדבר שיוציא אותך מן המנהרה החשוכה ושיפתח לך את האור ואת הלב, שליד הדברים הכי קשים היו הדברים הכי יפים, כדי שנלמד להעריך אותם. השנה הבנתי שזה לא רק "אומרים" שזה באמת ככה. החודש, אחרי בעיה בריאה שלי שנתגלתה לפני כמה חודשים אושפזתי במשך שבועיים לשתי ניתוחים בבית חולים. הימים בבית חולים, מן הסתם, לא פשוטים. נגלתי למראות קשים ועצובים ששברו לי את הלב, עברתי שלוש הרדמות שלא ידעתי אם אני אתעורר מהם, יש לי מחט ביד כבר כמה חודשים, אסור לי לאכול כמעט כלום ובטח שלא לעשות... אבל אני לא מחרמת על עצמי, ממש לא

דרך התקופה הזאת גילתי את האנשים שאוהבים אותי ואת אלו שאני אוהבת. כשהכל נראה לי קשה, שהעניים בערו מהצבע האדום, שהעור השזוף והכהה שלי התחלף בצבע של הקיר בבית חולים הייתי עטופה בחום ובאהבה של המשפחה ושל החברים שלי. לא הייתי לרגע לבד. השולחן שלי, ליד המיטה, התמלא בברכות, בפרחים, במתנות ובשוקולדים, הפלאפון התמלא בSMSים שמחזקים והכי חשוב, הלב התמלא בכוחות ובאנרגיות להמשיך. אני לא יכולה להסביר כמה זה מרגש בשבילי לקבל מהאנשים שאני הכי מעריצה טלפון שאומר שהם חושבים עלי ושהם מחזיקים לי אצבעות, את החיוך הזה שהיה נמרח לי על הפרצוף מכל SMS. היו רגעים שעצרתי מכל הבלאגן שמסביב ושפוט לא האמנתי איך זכיתי במשפחה כזאת ובחברים כאלו, אני כל-כך אוהבת אותם וכל-כך מעריכה

הם האור שהוציא אותי מן המנהרה החשוכה של המחלה והתקופה הזאת.

 

[the silence girl1]

../images/Emo13.gif

אני שמחה לקרוא שיש לך אנשים לצידך..שהיו שם בשבילך ועדיין שם, איתך.

 

[שחר 2006]

מי זכה?

 

[the Girl of Love]

../images/Emo214.gifהודעה תעלה עם שם הזוכה בקרוב ../images/Emo13.gif

 

[tamir r]

אההה אי אפשר כבר לשלוח?../images/Emo10.gif

רציתי לשלוח חשבתי עד יום שלישי בחצות

לא נורא תמיד יש פעם הבאה

 

[the Girl of Love]

../images/Emo214.gifכן, את יכולה.

כתבתי שהתחרות תהיה עד יום שלישי, ולזה התכוונתי. יום שלישי עדיין לא נגמר

הודעה עם שם הזוכה תעלה רק בעוד כמה ימים