לי יש סיבה מוצדקת להיות פה

Nimst

New member
מממ

כשהייתי יוצאת עם החברים בתיכון היו כמה פעמים שהוצאתי ספר והתחלתי לקרוא.
 

Nimst

New member
הסתכלו עליי קצת מוזר

אבל היה לי ספר, מה אכפת לי
 
../images/Emo45.gifכל הכבוד, מה אני יגיד..

..תתדאגי לעשות הרבה ילדים בתקווה שהם ירשו את התכונה הזאת
 

Nimst

New member
הרבה ילדים?

אני עדיין לא בטוחה בקשר לאחד
מעניין באמת עד כמה זה מולד וכמה נרכש.
 

Nimst

New member
מזכיר לי

שהמרצה שלי לסוציולוגיה אמרה למישהי באמצע השיעור "אני יכולה להגיד לך שיהיו לך ילדים. את תלבטי בין הילד השני לשלישי, אני לא יכולה להגיד מה תחליטי"
 

Nimst

New member
כן, היא היתה די פרובוקטיבית

יעל השילוני דולב
 

Nimst

New member
תראה

המטרה שלה היתה לעצבן אותנו קצת. במקרה הספציפי הזה היא רצתה שנכעס, ואז אולי הסיכוי שהמצב ישתנה יגדל קצת. היא ממש פמיניסטית, כך שזו ממש לא הדעה שלה.
 
אוי גדול.. מת על אלו..

אחת (לא שלי) הייתה קוראת לבעלה אישי,(איש שלי). תכלס אין דבר יפה מזה.., הן תמיד גם מורות לחיים
 

MajorWinters

New member
אותי זה קצת מטריד...

אני לא יודע... בעלי מזמן כבר לא נתפס באינטואיציה כ"הבעלים שלי", וכל הקטע הפמיניסטי הזה, מתועל למקומות לא נכונים. "אישי" זו מילה די מעצבנת, זה די נוצר כדי שאנשים ישימו לב....
 
אולי.. ואולי לא

שמע זה יותר יפה.. מרגיז זה לא מרגיז.. שמע אני אישית חושב שאם הייתי אישה היה לי בעיה לקרוא למשהו בעל.. תכלס זה דיי מזעזע.. זה שזה לא ניפס כבעל (במודע) סבבה.. אבל אף אחד שהוא לא דוס ולא ממש מאמין בכל זה.. אין סיבה שיציג את עצמו כגוף עליון
 

Nimst

New member
ממש לא מסכימה איתך

דבר ראשון, אני חושבת שאת הקשר כן עושים בתת מודע (השורש זהה, וזה די מתבקש). אבל זה בעיקר העיקרון. הוא לא הבעלים שלה, ואין סיבה שתקרא לו ככה. כדי שאנשים ישימו לב? נו, נהדר. אם אנשים לא ישימו לב, הם לא ידברו על זה. ואם הם לא ידברו על זה, זה לא ישתנה. פרובוקציות זו אחת הדרכים להגיע לאנשים. וזו אפילו לא ממש פרובוקציה.
 

EdisonGirl

New member
הדבר הכי חנוני שעשיתי..

וול..
לכל מקום כמעט אני לוקחת איתי כתב עת מדעי, אפילו לנסיעה קצרה לאוטו או לקניות במכולת, למקרה ואתקע פתאום ואצטרך להעביר כמה שעות מחוץ לטווח חומר לימוד כלשהו..
פעם, כשיצאתי עם חברות לטיול סתמי, ואני מונתי לארגן אותו, הכנתי רישומים, לקחתי איתי מפה של העיר והלכנו במסלולים שהנחתי בעזרתה..
כבר יותר משנה אני מבודדת חברתית מרצון..
יושבת בבית מול המחשב והחברים הוירטואליים וכמעט ולא יוצאת לשומקום (אלא אם מזמינים אותי- כמה פעמים זה כבר יכול לקרות בשנה?), וכ"כ נהנית מזה..
[טוב, אבל זה הולך להסתיים. אני מתכוונת לחזור לחיות את..החיים האמיתיים..בקרוב..]
 
../images/Emo6.gif איך בדיוק?!

להתקשר לאנשים אחרי שנתיים ולשאול מה נישמע?
בהצלחה שיהיה
 
למעלה