את מגחגחת לעצמך?
אני שמח שמצאת נקודת אור בימים טרופים אלה...(אותי?!) ולרגע של רצינות: תראי, מה שניסיתי לומר גם בתגובה הקודמת זה ,וכמו שעניתי בתשובתי הראשונה כך גם עכשיו אני אומר- בתור רופא אני נשאר בביה"ח!!! ואם אשתי ברחה...ואם הילד שלי משתין...ואם אני עובד על פל-קל.... אפשר להוסיף עוד כמה "אימים"- ואם נקטעה לי יד...ואם גנבו לי כליה....ואם נתקפתי חרדות ואני זקוק לטיפול פסיכולוגי...ואם אשתי מאיימת בגירושין (ידעת ששיעור הגירושין בקרב רופאים עומד על כ-50% באמת)... ברור שלכל אחד תתכן נקודת שבירה ,לפעמים זה קורה מהר ושלא בצדק ולכן זה נחשב לפחדנות ולתבוסה ,לפעמים זה לא קורה בכלל וגורם לאסון לכן זה נקרא טיפשות, ולעיתים זה קורה רק כשבאמת אין ברירה,כשכלו כל הקיצים ולאחר שעשית את כל מה שיכולת ואפילו קצת יותר לכן זה נקרא אומץ,הקרבה גבורה ואמונה. אני משתדל לחיות על פי המודל השלישי. במצב הנוכחי אני מאמין שהייתי נשאר ללא היסוס, ותבדקי את הלינק לynet ותראי איך רופאים ומתמחים שם רוצים להצפין כדי לעזור.... (בקשר לשאלות היפוטתיות שונות ומשונות...מי יודע) מצטער שהרסתי את רצף ההומור והקלילות...