אהבה ממבט ראשון???

[טלטול4האחת]

../images/Emo24.gifאהבה ממבט ראשון???

כשהם נולדו, האם חשתן מייד לאחר הלידה,את ה boonding אותו קשר, ראשוני שנוצר, בין האם לתינוקה? או שחשתן אכזבה מסויימת...(לא לזה ציפיתי...) האם לקח לכן כמה ימים או שבועות, עד שהצלחתן ליצור קשר זה? או שמייד חשתן את ה"חיבור" אל התינוק?והתאהבתן בו? משאירה כשאלה פתוחה, כי זה חייב להיות כך. (יותר משאלה אינפורמטיבית...)

 

[משוש30]

כשמתני נולד אני זוכרת שחשבתי

כמה הוא קטן ומצ'וקמק ואיזה אף גדול יש לו וכמה שהוא בכלל לא דומה לי. מצד שני הייתי תחת השפעת טשטוש אז לא לשפוט אותי

על הבוקר שאחרי התאהבתי בו לגמרי בתינוק המדהים שלי.למרות שעם יד על הלב אני חייבת להגיד שהוא היה די מכוער ו"זקן" כזה ורזה נורא על הרגליים היה לו עור אדום ומקומט...מה שכן ידעתי שתוך כמה ימים זה יעבור... אבל זה בהחלט תהליך. קודם כל לקח לי משהו כמו שבועיים להתגבר על העלבון ששום גן שלי לא עבר אליו והייתי במשך 9 חודשים אם פונדקאית (הייתה לי מן תמונה שלו בראש לפני שהוא נולד והוא מה זה לא דומה לה...) למרות שהצד החיובי הוא שהוא דומה לאבא שלו שאותו אני מאד אוהבת

מה שכן האהבה הזאת מתעצמת יותר ויותר עם הזמן. כל הזמן אני חושבת שאי אפשר כבר לאהב יותר וכל פעם זה מפתיע אותי מחדש. וככל שהוא מתקשר יותר ככה יותר כיף לי איתו ואני מחכה בקוצר רוח להתפתחות הבאה שלו.וכמובן שהוא הכי יפה בעולם (למרות שהוא לא דומה לאמא שלו...)

 

[משוש30]

תשפטו בעצמכם...מתן ברגע הלידה

 

[משוש30]

ואת מתן היום יש לכם כמה שורות למטה

בפוטושופ...

 

[אלמוג שלי]

זה מזכיר לי שאמא של בעלי אומרת

לי כל הזמן שאני רק עשיתי שירותי סבלות. הבן שלי מאוד דומה לבעלי (אבל פה ושם אמא שלי מוצאת קווי דמיון אלי

)

 

[בזזזזזזז]

הייתי שמחה שמחה שמחה

מאושרת. לא הפסקתי לחייך. אמנם, זו לידה שלישית, ובראשונה זה בכלל לא היה ככה, אבל בלידה הזו הכל היה שמח. אפילו הצירים כאבו לי בדרך אחרת מאשר בקודמות. הרגשתי כמו בסיפורים איך הצירים עובדים והלידה מתקדמת. זה היה כל כך ברור עלי שאני בעננים - שהאח בקבלה חשב שאני יכולה להסתובב עוד ולא צריכה אפידורל. הבהרתי לו בצורה שאינה משתמעת לשתי פנים שממש עוד מעט אני אצטרך ושלא יעז לחשוב אחרת - והוא נכנע. הלידה היתה הכי שמחה מכל הלידות שלי. עם הבכורה לא ידעתי מה להרגיש והייתי מבולבלת ועייפה. לקח לי 9 חודשים לצאת מזה. עם האמצעית פחדתי כי היה הריון קשה - ועד היום לא יצאתי מזה. אפשר לומר שיותר התרגשתי וחששתי מאשר שמחתי. ועכשיו היה לנו תיקון של חוויות ולידה שמחה. פשוט הייתי שמחה. ונגד עיין רעה אני מוסיפה

 

[מ ת י ל ד ה]

התרגשתי מאד לקרוא! ../images/Emo140.gif

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo99.gif../images/Emo51.gif

 

[ילדונט]

ממש לא ממבט ראשון

וגם לא משני, וגם לא משלישי. אני לא זוכרת מתי זה התחיל לקרות, אבל בטח עברו לפחות חודשיים מהלידה. היום, חמישה חודשים (בדיוק!) אחרי, אני מרגישה בתהליך, שבו כל יום אני אוהבת אותה קצת יותר.

 

[אריאלה22]

מזדהה עם כל מילה.

 

[דוק26]

מסכימה גם כן, במיוחד בלידה השניה.

את הבן הגדול שלי הרגשתי שרק אחרי כמה חודשים כשכבר עברתי מהמצב של הטייס האוטומטי וקלטתי שסוף סוף יש לי ילד אחרי כל כך הרבה שנים, הרגשתי שאני מאוהבת. בלידה השניה זה היה יותר ברור. הוא כעת בן 4 חודשים ורק לפני חודש קלטתי שאני כבר מאוהבת בו לחלוטין. אסנת

 

[אלמוג שלי]

בראיה לאחור אני חושבת שלא

האמת שראיתי אותו לשניה 2 דקות אחרי שנולד בניתוח קיסרי. אני זוכרת את הפרצוף הבוכה. אח"כ ראיתי אותו כעבור יותר משעתיים כשהגעתי למחלקה מהתאוששות ובעלי הביא אותו. הוא נראה לי חמוד. האהבה פרחה עם הזמן . היום אני מרגישה שהיא מאוד חזקה אבל היא עוד גודלת וגודלת. אז בדיעבד אני לא חושבת שהיתה אהבה ממבט ראשון, גם לא מבחינת בעלי.

 

[מאיה ורוני]

ממש לא!

ציפיתי שזה יקרה כמו בסיפורים, מניחים לנו את התינוק על הבטן אחרי הלידה כשחבל הטבור עדין מחובר או זה עתה נחתך וכמו בסרט מצויר נשעים לנו האישונים כמו לבבות קטנים. בפועל, הניחו על הבטן רבע עוף קטן (2.600) ומצ'וקמק, הראש שלה היה בצורת ביצה מכיוון ששהתה זמן רב בתעלת הלידה, היא היתה כהת שיער ולא התחברתי לזה כי אצלינו כולם בהירים ומפוחדת נורא. הדבר היחיד שמצא חן בעיני ושמתי לב ישר מהתחלה היא גומת חן קטנה בלחי. למחרת בבוקר כבר השתפר המצב ומאז כל יום שעובר מתרבים לי הלבבות בעינים...

 

[קרניר]

אני זוכרת בעיקר רגשות מעורבים ובהלה

איך שרוני יצאה נורא נבהלתי (ראיתי את הלידה על התקרה) היה לי פרצוף של הלם. היא קופי אבא שלה ולרגע הרגשתי לא שייכת לכל הבאלגן הזה... בחיים שלי לא ראיתי כזו שמחה והתרגשות על פני הבעל ובסופו של דבר הוא כנראה הצליח לסחוף אותי איתו... האהבה הראשונה ביני ובין רוני התחילה כשהנקתי בחדר לידה, פתאום האהבה הציפה אותי, הרגשתי המון עוצמה.. ומאז בכל יום אני מאוהבת יותר ויותר.

 

[מאיו]

באור התאהבתי מיד

בלידה השניה מאחר והייתי תשושה ולא ממוקדת, בכלל לא קלטתי שאני בלידה ולכן חשבתי לעצמי- קחו ממני את הילדה הזו. אחרי שהרגשתי את החלקלקלות שלה על הבטן שלי, לקחתי אותה ומאז אני מאוהבת בה

 

[1איתן ולהב שלנו]

ממש לא מייד

עם איתן פחדתי להקשר שלא ימות לי... ללהב נקשרתי יותר מהר,אבל לא מייד.

 

[dorlim]

אז מה אני בן הבודדות שכן ../images/Emo9.gif

אחרי לידה מתישה ומצוקה רצינית של הקטנה הספקתי לראות אותה לשבריר שניה והדבר היחידי שראיתי זה בליטה ענקית בראש והמחשבות שעברו לי היו נוראיות- פחדתי שקרה לה משהו במהלך הלידה. תוך כדי התפירה שמעתי את בעלי, אמא שלי, דודה שלי והמיילדת מדברים בשבחה של הקטנה ולא יכולתי לחכות שיביאו לי אותה כשסוף סוף הביאו לי אותה - התאהבתי בה מייד, בובה קטנה עטופה מכף רגל ועד ראש, כ"כ יפה ומתוקה, עם עיניים משגעות ומבט שאני לא אשכח לעולם

ילדה מושלמת שלי

כל החששות שהיו לי באותם רגעים אפלים של אחרי הלידה וכל הלחץ התפרץ החוצה באהבה עצומה לתינוקת שלי ולאבא שלה

אני כותבת ודומעת

 

[יעלי ס]

אני אף פעם לא ניסיתי בזמן ההריון

לחשוב איך הוא יראה.פשוט לא היה לי חשוב. כשראיתי אותו לכמה שניות אחרי הניתוח רק התעסקתי בלהספיק לראות שזה לא דאון (בכל זאת סיכוי של 1 ל 9999 לפי חלבון עוברי

) ושאין לו קטם לידה ענק בפנים

.ומיד אהבתי אותו ,כי כל השאר לא היה חשוב. אני די מתביישת בכך שקטם היה מפריע לי,אבל זו עובדה. כשראיתי אותו אחרי 6 שעות הוא פשוט היה מה שהיה אמור להיות. הייתה לי תחושה שהוא לא יכול היה להיות שונה. ואולי בגלל שכבר אהבתי אותו בלי לראות ממש או אולי בגלל שלא היו לי ציפיות לא הרגשתי שום אכזבה. הוא היה מעבר לכל מה שיכולתי לצפות. הוא גם יצא בצבעים שלי -אני עם שיער חום בהיר ובעלי עם שיער ממש שחור. נכון שזה מדהים? הרי הצבעים הכהים הם השולטים. הקשר ביננו נוצר רק למחרת כשהצלחתי סוף סוף להחזיק אותו בשביל ההנקה והוא פשוט התחיל לינוק בלי שום בעיה. הייתי בהלם. אז הוא הפתיע אותי בפעם הראשונה ולא מפסיק להפתיע עד היום.

 

[מעיןבר]

לא מהרגע הראשון

אבל כן מהשני. בחדר הלידה הייתי בעיקר סקרנית לגביה, אח"כ נפרדנו להרבה שעות אבל מהרגע שנפגשנו בשנית לא נפרדנו. היום אני יודעת שזו היתה אהבה ראשונית הורמונלית קצת ומאוד בסיסית, תחושת צורך להגן על הגורה שלי אבל מאוד אמיתית. מאז האהבה הזאת התפתחה וגדלה כ"כ. בחודשים הממש ראשונים אחרי הלידה שלה עוד היה לי קל לדמיין את החיים כמו שהיו לפניה, היום אני לא יכולה כמו שקשה לי לחשוב על החיים לפני זיו.

 

[שיפסלה]

בלידה הנוכחית - כן!

אולי זה קשור לזה שזו לא לידה ראשונה אולי זה קשור לזה שמתחילת ההריון נורא רציתי את הילד הזה אולי זה קשור לכך שבלידות קודמות לא הניחו מיד את התינוק הנולד עלי, אלא קודם לקחו אותו לשקילה וניקוי. וכיום, שינו כבר את הנהלים, וקודם שמו אותו עלי בעודו קשור לחבל הטבור, ורק אח"כ אחרי כמה דקות, חתכו את החבל ולקחו אותו לשקילה וניקוי בלידות הקודמות אני זוכרת שהיתה שימחה ואושר שהם נולדו אבל לא זוכרת שזו היתה אהבה ממבט ראשון