אהבה ממבט ראשון???

[אמא של רועי ושני]

או קיי שאלה קשה..

כי אני מנסה להיזכר מה בדיוק הרגשתי עם שני. אני זוכרת שהייתי בפרוש באופוריה בלידה שלה. הייתי כל כך גאה בעצמי שילדתי כזו מלאכית מדהימה. אבל לא זכור לי שהייתי מאוהבת בה מהשנייה הראשונה ואני חושבת שזה בגלל שהייתי מאוד עסוקה בללמוד איך להיות אמא. בכל הטיפול הטכני הזה של להניק/להלביש/לחתל וכו' וכו' שכחתי לעצור לרגע, להסתכל עליה ולומר לעצמי - זו הבת שלי! אני יצרתי אותה והיא שלי והיא מושלמת! (וזה אחד הטיפים המאוד מוצלחים שנתנה פו בסקר שלי..). אחרי תקופה מסוימת שכבר התחלתי להתרגל לטיפול בה, האהבה שלי אליה הלכה והתחזקה מיום ליום יותר ויותר. עם רועי כן היתה לי אהבה ממבט ראשון. פשוט מהשנייה שהניחו אותו עלי התאהבתי בו לגמרי. וזה גרם לי להמון נקיפות מצפון כי חששתי שמה אני יאהב אותו יותר מאשר את שני בגלל העובדה שבו התאהבתי מייד ובה לא. לשמחתי זה לא כך ואני משוגעת על שניהם באותה מידה

 

[boringvered]

מצד אחד חשבתי שהיא מדהימה

מצד שני לא ידעתי איך לגשת אליה כי ממש פחדתי שאני אשבור אותה... להגיד בונדינג...? לא יודעת... אני זוכרת שהיא הייתה ממש מרתקת עבורי אבל הבונדינג היה עניין הדרגתי. לא שהרגשתי לא טוב כלפיה, אבל זה כאין וכאפס לעומת התחושות שלי עכשיו. ורד

 

[גלים של שניים]

אוףףף קשה

בהתחלה - הם היו מחוברים לצינורות ומכשירים וישר הרגשתי שהם שלי וחמלה מאוד גדולה כלפיהם, אחריות עצומה. כל פעם שיצאתי מהפגיה הרגשתי שאני חייבת לחזור. הייתי בחרדה כשלא ראיתי אותם. אבל...לקח חודשים עד שהרגשתי שהם יותר משני תינוקות שאני אחראית עליהם וצריכה לטפל בהם, כמה נורא שזה נשמע. היה כל כך אנטניסיבי וקשה ששכחתי להנות מהם - פשוט לא הספקתי. היה כל כך חסר לי להיות עם כל אחד זמן איכות שהוא רק חיבוקים ו-BONDING . כל כך קינאתי באמהות שיש להם אחד ואת כל הזמן שבעולם להתפנק איתו ולחוש אותו. אני רק הסתובבתי סביב הזנב של עצמי להספיק להאכיל, לחתל, להרדים..רק סיימתי עם אחד השני כבר דרש... אבל זה מגיע - לא ביום אחד אבל לאט לאט.

 

[nonaa]

אני אהבתי אותה מאוד עוד כשהיתה בבטן

והרגשתי כשהיא יצאה שהאהבה הזו פשוט ממשיכה ובהמשך מתגברת. הרגשה של קשר אולי נוצרה יותר בהמשך עם התפתחות החיוך וכו' אבל אני לא זוכרת שהרגשתי בחסרון של קשר כזה בהתחלה. אולי זה קשר גם לזה שנגה יצאה מאוד חלקה ו"ברורה" ונראתה חמודה מאוד כבר מהיום הראשון, אבל כיוון שאין לי למה להשוות, אני לא יכולה ממש לדעת.

 

[nubi]

אכזבה ממש לא

פשוט לא רציתי לראות אותה. לא לילה הראשון ולא אח"כ. כשחזרנו הביתה-עשיתי כל מיני חישובים בראש מי ירצה אותה. את יודעת כמה נידנדתי לבעל שיביא עו"ס הביתה ונמסור אותה? היום-מי שלוקח לי אותה לעשר דקות, דמו בראשו. מאוהבת בה לחלוטין!!!

 

[צפונית לחוצה]

אני עוד לא יודעת ../images/Emo12.gif

שקד רק בן חודשיים.ויש מלחמות עם ההנקה אז זה יום עסל יום בסל. בעיקרון אני חושבת שאני מתחילה להרגיש מעבר למחויבות לטפל בו אבל אלו תחושות מאוד ראשוניות. תשאלו אותי עוד חודשיים.

 

[אמא של אריאל ומוריה]

בהחלט ממבט ראשון

אבל זה רק מתעצם מיום ליום יותר ויותר

 

[רוני של יובל ומאיה]

מיד. אהבה גדולה ומציפה לגמרי.

ובעיקר רגש חזק מאוד של הגנה, משהו נורא פרימיטיבי, כמו לביאה בג'ונגל, שאני חייבת להגן על היצור הקטן הזה גם אם זה במחיר של החיים שלי.

 

[תפי]

בפעם הראשונה שראיתי

את עוז היה לאחר הניתוח, אבל הייתי בלי משקפיים ופשוט לא ראיתי אותו. רק אחרי כ- 20 שעות ראיתי אותו ברור בפעם הראשונה (עד אז ראיתי רק את התמונות שלו - מזל שיש מצלמה דגיטלית). ה-20 שעות הללו הרגשתי ממש כמו נצח, כל כך חיכיתי לראות אותו ובכל פעם שהגיעה אחות לדרוש בשלומי שאלתי מתי אני אראה אותו? היה לי מאוד קשה עם ההתנתקות הפתאומית והבלתי מוצדקת הזאת. שהאחות הגיעה עם עוז, פשוט

התאהבתי במבט ראשון (אני כל כך מתרגשת שאני ממש מרגישה חסרת מלים לתאר את התחושות של אותו רגע). אחרי זה הייתי כל כך ב"הייי" כל כך התרגשתי והתחלתי לצלצל לכל העולם לספר על הילד שלי.

 

[Joy107]

ממבט ראשון....

מור נולד בלידה רגילה אמנם אבל ארוכה מאוד..כשהראש היה בחוץ, המיילדת אמרה למרטין להגביה אותי קצת כדי שאראה ואז אמרה לי זהו, לחיצה אחרונה ודי. חיכיתי 2 שניות ובאותן שתי שניות כחול ומקומט ועם עיניים עצומות התאהבתי

היא נתנה לי אותו ממש לרגע כי אמרה שהוא קר וצריך לשים אותו כמה דקות באינקובטור, הסתכלתי עליו, - לא היה לי כח לבכות- ומיד הרגשתי את האהבה הזו שרק אמהות מבינות, זו שמפוצצת לך את הלב מרוב שהיא גדולה!

 

[א מ א י ק ר ה ל י]

גם לנו אהבה ממבט ראשון!!!!

מהרגע שאריה יצא והניחו אותו עלי- התאהבתי לגמרי!! היו לי דמעות והרמתי אותו לכיווני ונישקתי אותו בעדינות על הראש והוא הסתכל אלי- וחייכתי אליו ואמרתי לו שאני אמא שלו ושארני מאוד מאוד אוהבת אותו ושמחה שהוא פה איתנו!!!! הייתי כל כך מאושרת!!! כמובן שאחרי 3 ימים היה לי בייבי בלוז- אריה קיבל צהבת והוא לא ינק טוב, ואח"כ הוא אושפז מתחת לאור ל24 שעות!! ובאותו לילה שהוא אושפז (5 ימים אחרי) עליתי למיטה והתחלתי לבכות!! בכי היסטרי שנמשך לפחות 1\2 שעה!! בחיים שלי לא בכיתי ככה!!! ובעלי היה בלימודים, ואמא שלי לא שמעה שאני בוכה והיה לי כל כך רע!!!!!! עד היום אני לא מסוגלת (אמנם אני עושה את זה) להשאיר אותו, ושהוא רחוק ממני!! אני כל כך קשורה אליו.... סליחה על ההשתפכות!! לא זו המטרה של השרשור.... בכל מקרה- אצלי זה בהחלט היה אהבה ממבט ראשון (גם עם בעלי זה היה ככה....) כנראה שאני כזו, אחת שמתחברת ונקשרת מהר....!!!

 

[אינדיאנית האחת]

בכי שלא נפסק

לאחר 12 שעות בחדר לידה לפתע יצא הדבר הכי מופלא בעולם... שקלו וניקו אותו, בהתחלה פחדתי להסתכל, בעלי לקח אותו לידיים ואני בכיתי ולא הפסקתי... צילמתי אותם והייתי ב"היי" הכי גדול שהיה לי בחיי... בבית החולים לא יכולתי להיפרד ממנו והייתי יושבת שעות, גם בלילה ומביטה בו בזרועותיי... (סתם רציתי לשתף בחוויה, על אף שהיתה זו שאלה רטורית...)