אהבה ממבט ראשון???

[lulyK]

כן. אהבה ממבט ראשון.

פעם ראשונה בחיים. אם כי כמעט כל יום שחולף, אני לא מבינה איך אתמול יכולתי לחשוב שאהבתי אותו, כי היום, היום זו אהבה אמיתית.

 

[טלטול4האחת]

לא, ממבט ראשון...

ניבו"ש נולד בניתוח- קיסרי, הייתי עירנית לגמרי, ברגע שהמילדת הראתה לי אותו, הסתכלתי עליו, אבל עדיין לא הרגשתי את אותו "חיבור", הייתי עסוקה בניתוח ובחשש שלא ארגיש כאב וההרדמה לא תפוג, הסתכלתי עליו די באדישות. החיבור קרה 5 שעות אחרי, כששכבתי המיטה, לא ירדתי עדיין, רק למחרת, ואבא שלו הביא לי אותו, ואז, אני חושבת שנוצר הקשר הראשוני, שלנו, אהבה של ממש חשתי, לאחר יומיים- שלושה, כשכבר לא הייתי כ"כ כאובה ומוגבלת מהניתוח. לא מספרת איך היה עם 3 הראשונים, כי זה לא רלוונטי.

 

[מ ת י ל ד ה]

luliK, לקחת לי את המילים... ../images/Emo13.gif

 

[מ ת י ל ד ה]

אופס, lulyK

 

[She Dolphin]

נפלא ../images/Emo13.gif הגדרת נהדר מה שחשבתי.

בתומר התאהבתי ממבט ראשון

. הוא נולד בלידה מדהימה, מאוד מהירה וקצרה והייתי כל כך מבולבלת ורואים בוידאו שלא הפסקתי להגיד: "רגע... אני לא מבינה, אתה יצאת ממני....?"

הוא היה אפרוחי ומתוק, יפה ו----בלונדיני!

בחיים לא דמיינתי שיוולד לי ילד בלונדיני עם עיניים כחולות (והים בגיל כמעט שלוש הוא עדיין כזה

). אבל ככל שעברו הימים, הקשר התעמק והתהדק, היו גם משברים והגענו לשלב שבו הוא התחיל גם לתת ולא רק לקבל

, אז הבנתי שמה שהרגשתי בעבר לא מגיע לקרסוליים של מה שאני מרגישה היום. וזה עדיין ממשיך לקרות כל הזמן. אני מרגישה שהאהבה שלי אליו הולכת וגדלה כל יום וזה תענוג נפלא. גם את שירה אהבתי ממבט ראשון

אולי אפילו טיפה "יותר". והמרכאות הן לא בגלל שבאמת אהבתי אותה יותר, אלא אהבתי אותה מנקודת המבט שכבר יודעת מה עומד לפנינו

. ואני כבר מחכה בכיליון עניניים לפעם הבאה....

 

[עמית@]

אני כן, חיכיתי לזה כל כך הרבה.

שכבר לא יכלתי להמתין, וכשזה בא, זה היה מעבר למה שיכלתי לתאר. ברגע שהיא יצאה מהבטן ויכלתי להסתכל בה (כי היא היתה עלי שעתיים, והייתי בלי משקפים ולא ראיתי כלום) כשיוסי לקח אותה ואני הרכבתי משקפיים- פתאום היא היתה לי כל כך מוכרת, בדיוק כמו שהיא *צריכה* להיות. ומאז היא רק משתפרת, והתחושה הזו של "ההכרות" חזקה מאוד, תמיד.

 

[דפנה מי]

האהבה הלכה ונבנתה בהדרגה

כל יום עוד ועוד, בגיל חודשיים-שלושה כבר הבנתי שאני ממש אוהבת אותה-ועדיין כל יום אני מגלה שאפשר עוד יותר...

 

[ממסין]

כן. אהבה ממבט ראשון.

מיד ששמו אותו עלי הרגשתי את החיבור. ישר רציתי להגן על האוצר חסר האונים ששכב עלי. אני מאוהבת בו קשות כבר עכשיו, למרות שאני מרגישה שאנחנו רק בשלבי היכרות עדיין.

 

[אמאטריה לעדי]

באגע שעדי נולדה

והניחו אותה עלי ירדו לי דמעות ללא הפסקה (כמו עכשיו) מיד התאהבתי. לא יכולתי לישון בכלל, כל מה שרציתי זה להחזיק אותה עלי. ישבתי בלילות בתינוקיה מלטפת אותה. לא היתה לי בעיה להקשר אליה, זה היה מיידי.

 

[אפרת12]

ממש לא ברגע הראשון

הרגע הראשון ממש לא היה כמו שציפיתי. הרגשתי כאילו שעבדו עלי, ושכרגיל אני לא מצליחה לשחק את התפקיד. בתקופה הראשונה לא הרגשתי אהבה - הרגשתי אחריות עצומה. לא יודעת מתי התחלתי לאהוב אותו, אבל בכל מקרה - אני מאוד מזדהה עם מה שכתבה Lulyk.

 

[אור67]

ברגע שהוא נולד והניחו אותו עלי

הדבר הראשון שיצא לי מהפה היה:"כמה הוא דומה לאבא שלי" ואת אבא שלי אני אוהבת וקשורה אליו מאוד. אם אני בוחנת את האהבה שלי היום לזיו אז אני מבינה שמה שהיה בהתחלה היה התחלה של קשר עם היצור הכי מושלם ושלי בעולם. היום זאת אהבהת אמת. היום אני מרגישה אליו אהבה שלא ידעתי שיש בתוכי. הוא הדבר הכי יקר לי בעולם. אני לא מאמינה שהוא כאן איתנו.היצור המושלם הזה.

 

[גורבי]

לא מייד, לא.

ה-high המפורסם של אחרי הלידה פסח עליי - אני הגעתי ישר ליום השלישי... מהרגע הראשון דאגתי לו נורא - הוא נראה לי כ"כ קטן, וחסר ישע, וזר לחלוטין. לא הצלחתי להאמין שהוא באמת היה בפנים ועכשיו הוא בחוץ, וגם אמרתי לו את זה כל הזמן. האהבה נבנתה, ועדיין נבנית, ככל שאני לומדת להכיר אותו יותר. כרגע, אני מרגישה יותר שאני שלו מאשר שהוא שלי (זה בטח נשמע לגמרי לא ברור).

 

[wieci]

ממש לא ממבט ראשון

אני חושבת שרק לקראת גיל 3 חודשים התחלתי להרגיש שאני ממש אוהבת אותה. היום אני מרגישה שכל יום האהבה מתעצמת, ויש ימים שאני מרגישה ממש גודש בלב כשאני מסתכלת על הפלא שלי ופשוט לא מאמינה שפעם חייתי בלעדיה. זה ממש כאילו חיכיתי לה חצי חיים, והנה היא הגיעה.

 

[ליאת של תומר וענבר]

ככככככככככככככןןןןןןןןן

בתומר התאהבתי מיד מיד. כשהייתי מחזירה אותו לתינוקיה בלילה הייתי חוזרת לחדר בוכה, ורק חיכיתי ללכת הביתה. כשהאחות שחררה אותנו ואמרה "עכשיו הוא שלכם לנצח" היא כאילו ביטאה במילים את מה שהרגשתי. בענבר גם התאהבתי מיד, אבל זו היתה התאהבות אחרת, יותר שפויה. בעקרון, האהבה שלי אליה גרמה לי בהתחלה לאהוב יותר את תומר, ולאט לאט עם הזמן זה התאזן. אני מקווה שאני מובנת

 

[yaelia]

ממבט ראשון

הוא היה כל כך זעיק ומעוך והדבר היחיד שאני באמת זוכרת זה את השפתיים דובדבן שלו, שמיד חשבתי כמה הוא מתוק. לקח כמובן כמה ימים להתרגל לזה שאני אמא של רבע עוף ולא של תינוק שמנמן ומפיץ הילה של אור... אבל מהתחלה הלל היה כל כך שלו ומקסים וזה רק מתעצם כל הזמן. אפילו שעכשיו הוא עסוק בלשמוע את הקול של עצמו והוא לא מפסיק לצעוק.

 

[sharonmx]

היו רגשות עזים מההתחלה אבל

אהבה ממש לקחה עוד קצת זמן. בימים הראשונים היה בעיקר בלבול והרגשה של "מה עושים עם זה עכשיו?" עכשיו החיבור מדהים ואני לא יכולה לחשוב על איך אפשר אחרת.

 

[niritcat]

ממש לא.

רק אחרי כ-שלושה וחצי חודשים, אחרי שהייתי בכמה שיחות טיפוליות בנוגע לטראומה של הלידה.

 

[1במיה]

כשרוני נולדה נבהלתי מהמראה שלה

היא הייתה נפוחה בפנים וחשבתי לעצמי שהיא מכוערת וממש לא הצלחתי להתחבר אליה.. אף פעם לא חיבבתי ילדים ולא ידעתי מה עושים עם תנוקות ופתאום יצאה לי יצורהקטנה שצריכה אותי ולצערי היא גם בכתה כל היום במשך חצי שנה. לקח לי בערך 8 חד' להתגבר על הטראומה (לזה קוראים דכאון אחרי לידה). את שי כבר אהבתי בבטן וברגע שהיא יצאה שרתי לה חיבקתי ולא הצלחתי להפרד ממנה (כבר ידעתי איך מפעילים אותהוכמובן שאני רואה את רוני מול עיני ויודעת כבר מה התוצר הסופי. לא משנה הקשר הראשוני בסופו של דבר מתחברים והאהבה הזאת- התמימה והטהורה שווה הכל.

 

[אדר שלי]

זה לקח לי כמה ימים../images/Emo23.gif

ביומיים שלושה הראשונים הייתי נורא עסוקה בעצמי ובלידה הקשה שעברה עליי. פעלתי באופן אוטומטי לחלוטין, למרות שמיד חשבתי שיצא לי ילד מהמם ביופיו. עד שביום החמישי לאשפוז, לפני היציאה הביתה, אדר היה בתינוקיה ואני פרצתי בבכי, כי לא יכולתי יותר להיות אפילו דקה בלעדיו. אז ידעתי שאני מאוהבת!

 

[sipor]

תוך כמה שניות..

הרגשתי רגשי אמאות עזים והייתי מוכנה למות רק כדי שהיא תחייה. הציפו אותי רגשות אהבה כאלה חזקים שקשה לי אפילו לתאר. הקשר נוצר במידי לחלוטין, התאהבתי בה באהבה שלא חוויתי כזאת מעולם.. הייתי מוכנה נפשית ופיזית להגעתה של הגוזלית..