סליחות

[הריונית זמנית]

וואו כאילו כתבת בשמי....

 

[הריונית זמנית]

הכוונה לאורלי

 

[א י ו ש י]

סליחה הכי גדולה מקסם שכעסתי עליו

בחודש הראשון שהוא בוכה, צורח ולא נרדם ושאני חסרת אונים מלטפל בו. סליחה שלא התחברתי אליו בהתחלה ורציתי רק לברוח ממנו. סליחה גם משי בעלי הנפלא שהכל הוצאתי עליו את התסכולים, הבכי והכעס ולא חשבתי כמה גם לו קשה. סליחה מעצמי ששוב כרגיל דרשתי יותר מידי.

 

[boringvered]

אררר...

מרגישה מצחיק לבקש סליחה מעצמי... אבל להלן העקב אכילס.. או ליתר דיוק בטן האכילס... סליחה שלא ניסיתי בשום צורה שהיא לנסות לרזות... שהתחזרתי על כל עוגה טעימה שראיתי... ולכן אני בשלב זה לא מסמפטת את המראה שלי...

 

[גלשני]

אחד השרשורים היותר כנים ומרגשים

שראיתי בפז"מ שלי בפורומים. אני מבקשת סליחה מעצמי על חוסר היכולת לוותר לעצמי, על הרצון התמידי להיות מעולה בהכל ועל העובדה שבעקבות כל אלו אני מסיימת את השנה על ארבע. מקווה בשנה הקרובה להיות מסוגלת קצת להרפות, קצת לוותר על שליטה, קצת לוותר לעצמי ולסובבים אותי.

 

[ארנט]

אתן פשוט מקסימות אפשר "להתערב"?

השרשור הזה מדהים!!!!! אז סליחה ממני על ההתפרצות לפורום לא לי... אני 3 וקצת שנים אחרי לידה ובנסיונות לילד הבא ולמרות המרחק מהשנה הראשונה קראתי ובכיתי! השנה הראשונה היא כ"כ קשה- כל התחושות: חוסר הזמן וההזנחה של עצמי, היחס הקשה לבעלול, התחושות הלא תמיד נעימות לילד.. כ"כ מוכר המסר הכי אופטימי שאני יכולה לשלוח לכן זה שזו השנה הכי קשה ואח"כ ניהיה הרבה יותר טוב

אז תסלחו לעצמכן על הכל, תפרגנו לעצמכן - אתן כל כך מקסימות!

גמר חתימה טובה

 

[new mermaid]

אחרי לידה זה לתמיד../images/Emo8.gif|תרגישי ב../images/Emo82.gif

 

[גלשני]

אחד השרשורים היותר כנים ומרגשים

שראיתי בפז"מ שלי בפורומים. אני מבקשת סליחה מעצמי על חוסר היכולת לוותר לעצמי, על הרצון התמידי להיות מעולה בהכל ועל העובדה שבעקבות כל אלו אני מסיימת את השנה על ארבע. מקווה בשנה הקרובה להיות מסוגלת קצת להרפות, קצת לוותר על שליטה, קצת לוותר לעצמי ולסובבים אותי.

 

[yaelia]

חשבתי לחכות עד למוצאי יומכיפור

אבל עכשיו ראיתי איזה סליחות אנחנו מבקשות מעצמנו, או יותר נכון, כמה אנחנו יורדות על עצמנו במסווה של בקשות סליחה. לא יעזור לבקש סליחה מעצמנו אם לא נעשה איתה משהו מועיל ופורה בשנה הקרובה. אם לא נחשוב על עצמנו טובות ונעשה לעצמנו טוב גם. אז בקיצור, אני כל כך שמחה להיות חלק מפורום של נשים מצוינות ומקסימות אחת-אחת, שמספיקות לגדל ילדים ותינוקות נפלאים, נשים שילדו רק השנה וגומרות תארים או מנהלות או עובדות קשה מאוד בשביל משפחתן או מגדלות את ילדיהן פול-טיים באהבה רבה או עושות חלק או את כ--ל זה גם יחד. אז יאללה, אחרי שתגמרו להגיד כל מה שלא עשיתן השנה, נא להתחיל לחשוב טוב-טוב מה כן עשיתן השנה וכמה נפלא עשיתן זאת.

ממליצה על חיבוק קבוצתי

. גמרחה לכולכן. יעל

 

[אמא של אחת וחצי]

../images/Emo45.gifקראתי ודמעתי-ריגשת מאוד יעלי../images/Emo7.gif

ומצטרפת לברכה - גח"ט לכולנו ושנה מצויינת.

 

[א י ו ש י]

../images/Emo39.gifכל מילה זהב../images/Emo39.gif

את צודקת במיליון אחוז מרגש מה שכתבת וכל כך נכון ואמיתי. זה הזמן לעשות חשבון נפש וגם לא לדרוש מעצמינו יותר מידי

 

[lulyK]

../images/Emo24.gif (קבוצתי, כמובן...)

 

[מ ת י ל ד ה]

../images/Emo45.gif ../images/Emo24.gif גדול!

 

[אור100]

../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif../images/Emo45.gif

 

[שרון של לוטן]

מתחברת מאוד להודעה שלך

לא שאין לי על מה לבקש סליחה, אבל נמאס לי לחיות עם רגשות אשמה כל הזמן. אני מנסה יותר לפרגן לעצמי על מה שאני כן עושה לעומת כל מה שאני לא עושה. התפנית הכי גדולה שאני מנסה לעשות היא לסלוח לעצמי על זה שלוטן נמצאת במשפחתון ושאני לוקחת לעצמי זמן כדי לעבוד ולפתח את עצמי, כן וגם כדי לנוח בצהריים לפני שאני לוקחת אותה. מרגישה מאוד אשמה על זה, אבל יודעת שבזכות זה יש ללוטן אמא טובה יותר. אמנם לפחות שעות ביום, אבל שעות איכותיות. וזה לא שהיא לא היתה איתי בבית עד כמעט גיל שנה. מרגישים מההודעה שלי שאני מנסה לסלוח לעצמי ובמקום לא מצליחה להפסיק להתנצל? זו התפנית שאני חייבת לעבור השנה. ויש עוד מליון נושאים כאלו...

 

[אפרת12]

../images/Emo6.gif ועוד איך מרגישים

מאחלת לך שנת תפנית

 

[שרון של לוטן]

תודה!../images/Emo24.gif

 

[סוס של נייר]

מרגישים, מרגישים ../images/Emo6.gif

אז יאללה, החלטה של יום כיפור, לסלוח לעצמך ולתת לעצמך את הכוחות להיות אמא שלוה וחזקה בשביל לוטן (ואני מבינה שזה לא שאנחנו מדברים על שנת יופי של שלוש שעות כדי שתראי אותה בשבע בשביל לצאת לקונצרט בשמונה, נכון

).

 

[שרון של לוטן]

לא, לא כזו שינה בדיוק...../images/Emo6.gif

 

[חושחושה]

טוב, אז בהקשר להודעה למעלה, החלטתי

שבא לי לכתוב לעצמי ולעצמנו כל הכבוד! אני מרגישה שבעקבות השינוי שעשיתי, לעבור מהעיר הגדולה לכרכור, ממש מבחינתי מעשה גבורה! לא נוהגת כבר 20 שנה ועובדת על זה מאוד קשה כעת, על הפחדים האלה שעוצרים אותי הרבה פעמים אני מנסה להתגבר, על כך שאני שעות רבות אחה"צ לבד עם הילדים במקום חדש ומסתדרת לא רע, משתדלת. על כך שאני מנסה לנהל את הבית ברוגע (כמה שאפשר), יש לי ילד שקשה מאוד לספק אותו נפשית ופיזית, הוא ממש בית ספר בשבילנו! על כך שאני מוצאת את הדקות לשבת עם בני הבכור בצהריים (מוותרת על מנוחה) כדי שנאכל ביחד, גם אם אני מותשת ולא ממש רוצה לאכול! לא יודעת איך לומר, אבל שום דבר ממה שכתבתי הוא לא מובן מאליו, לא נולדתי אמא, נולדתי אשה עם רצונות וצרכים, והרבה מאוד פעמים אני מוותרת (מרצון ואהבה) על כל אלה למען ילדים רגועים יותר, למען זוגיות שפוייה יותר וזה לא קל בכלל! על כל אלה ועוד כל מיני דברים (לא בא לי להאריך כל כך) אני מרגישה שמגיע לי חיבוק ענק ממני, יותר רוך ואהבה ופירגון ממני, ולא לשכוח לטפוח לעצמי על הכתפיים העייפות ולומר כל הזמן: כל הכבוד לך! זהו