../images/Emo126.gifחלק || ../images/Emo126.gif
"אל תכעס, זה באמת היה בלי כוונה" אמרה טל והביטה בו בזמן שהוא חיבק את עצמו מרוב קור. היא הביטה אל חזהו החשוף בפעם המי-יודע, באותו היום. הקעקוע שלו היה נראה בולט עוד יותר מן הרגיל, וצבע עורו נראה חיוור. "טל, עזבי זה לא רק זה. את לא יודעת חצי ממה שקורה כאן. וגם אם תרצי לדעת את לא תביני מילה. פשוט עזבי" הוא אמר ונכנס אל החדר. טל הייתה המומה,היא נכנסה אל החדר מבלי להניד עפעף, ונראתה כועסת. היא אחזה בכתפו, סובבה אותו בפראות ואמרה "עכשיו תקשיב לי,ותקשיב לי טוב, אדון דאגי פוינטר! אל תתחיל איתי.". דאגי התעשת לשנייה, ובהה בפרצופה החצוף של טל. לחיה היו חיוורות,ושפתיה אדומות. הוא חייך חיוך מאתגר ואמר "מישהי כאן למדה לדבר". טל חייכה חיוך של ניצחון ואמרה "בהחלט, מספיק לי חודש שלם במחציתכם, ואני כבר שולטת ברוב הסלנג הבריטי, והרגיל". "שמח שיכולנו לעזור" השיב דאגי נחרצות וסובב את גבו אליה. "חכה! אני עדיין לא סיימתי איתך" תבעה טל, ומשכה את זרועו. "תעשי את זה מהר,כי אני רוצה להיכנס להתקלח" השיב דאגי ביובש והביט בה. טל עיוותה את פניה ואמרה "אני רוצה לדעת מה אתה חושב שאני לא יכולה להבין? ואם לא תגיד לי אני אאלץ לדגדג אותך. הגעתי למסקנה שזאת התחמושת הכי טובה נגדכם". "לא, לא שוב. בפעם שעברה יכולתי 'למות' מרוב צחוק" אמר דאגי וחייך. "אז נו, תדבר איתי. תגיד לי מה הבעיה" אמרה טל בקול אימהי שהפתיע אפילו אותה. "זה לא שיש בעיה, אני מתכוון ש—" הוא החל לומר ואז עצר בעדו. "את באמת רוצה לשמוע?" הוא פלט אנחה ושאל בכנות. "כן" השיבה טל נחרצות. "אוקי, בואי שבי כאן" הוא אמר, והורה לה לשבת על המיטה שהייתה מוצבת מולו. היא אספה את עצמה,וישבה על המזרון והרגישה את הקפיצים מתחתיה. "אני יושבת. אז, מה הבעיה?"היא שאלה והפנתה אליו את המבט הכי קשוב ומבין שיכלה להפיק. "אני לא יודע, אני די מבולבל. פתאום אני חושב שאני לא מנגן טוב, או שאני לא נראה טוב. זה כאילו שמשהו מדכא אותי, רק שאני לא יודע מה. את מבינה אותי עד כאן נכון? או שאני צריך לדבר יותר פשוט?כי אם כן תגידי" הוא אמר ברצינות, וכיווץ את גבותיו. שיערו נראה קשיח פתאום, ופניו חזרו לצבעם הקודם. "לא, אני מבינה.חלקית, אבל אולי חלק מן הבעיות שלך היום הן בגללי, אני אשמה במשהו?" שאלה טל, ושילבה את אצבעותיה זו בזו. "לא ,אני לא חושב שזה קשור אליך" הוא השיב. "אתה בטוח?" "כן!" "אני לא בטוחה שאתה בטוח" "טל אני בטוח, בטוח מאוד!" "לא, אני לא בטוחה שאתה בטוח, אם היית בטוח לא היית מתנהג ככה" "ככה איך? אני מתנהג הכי בטוח שאני יכול,אין בן-אדם שחי בעולם הזה שהוא יותר בטוח מימני, אני מלך הבטוחים. אם הייתי יכול להיות יותר בטוח ממה שאני עכשיו, בטח שהייתי עושה את זה ,אבל אני הכי בטוח בעולם" טל פרצה בצחוק, וכבשה את פניה בידה. הבטן שלה החלה לכאוב, אבל זה לא הפריע לצחוק שלה לצאת מתוך גרונה. דאגי נראה כמו משוגע ללא כותונת המשוגעים, שיערו התנופף בזמן שדיבר,ועיניו היו פקוחות לרווחה. "אתה משוגע" היא אמרה והמשיכה לצחוק, אוחזת בבטנה ומנסה לחנוק עוד גלים של צחוק שמתפרצים ומחדשים את עצמם. דאגי חייך ואמר "אני יודע". "קל להרגיז אותך" פלטה טל, וכבשה את צחוקה בידיה שנית. דאגי הסתובב אליה עם ראשו, הרים את אצבעו ואמר בחיקוי מוגזם של המבטא הכבד של דני "לא אני לא, אני הכי רגוע בעולם". "בטח שהתרגזת, וגם עכשיו אתה מתרגז" אמרה טל בציניות בולטת. דאגי התחיל באמת להתרגז ומחה "אני לא מתרגז". "כן אתה כן" התגרתה בו טל,ניכר עליה שהיא אהבה את הדרך בה הוא מתרגז במהירות. "אני רגוע מאוד! לא נראה לי שקיים האיש שהיה יותר גרוע ממני אי פעם!"צעק דאגי, ותפס את מה שהוא עשה באותם הרגעים וצחק. היה שקט לרגע, ואז שניהם פרצו יחדיו בצחוק מסעיר. דאגי הסתכל על טל בזמן שירדו לזו דמעות של צחוק,עיניו נהיו אדומות גם כן, ודמעות של שמחה נפלטו מהן. טל ,שלא בשונה ממנו, ניגבה אותן במהירות ואמרה "אני אוהבת להרגיז אותך, זה כול כך מצחיק". "שמתי לב" אמר דאגי,והרגיע את עצמו. "דאגי, אם אלו הבעיות היחידות שלך. אוליכדאי שתדבר עליהם עם מישהו, לפעמים זה טוב להוציא את הכול" אמרה טל. היא ידעה כי העיצה שלה אמור לגרום לו להתחיל לדבר. "אני יודע," אמר דאגי ונגע בעורפו קלות, "במיוחד ביממה האחרונה, אני חושב על הבעיות שלי המון. זה כאילו שהן החליטו לרדוף אותי, דווקא עכשיו" הוא אמר והביט בה בעיניו הקטנות. "אני מבינה אותך" אמרה טל בשקט. דאגי סובב את פניו ונראה עסוק בדבר מה, ומיד אמר "יש לי שאלה", ופסק. טל חיכתה להמשך המשפט, וכשראתה שהוא אינו מגיע אמרה "כן, תמשיך".. דאגי חייך מעט, השפיל את מבטו, שיפשף את עורפו ושאל "את ודני יחד?". טל נרתעה מעצם השאלה, היא אל הבינה מדוע שני הבנים החליטו לדבר על העניין הזה כול כך הרבה במךש היום הזה. ליבה הלם בתוכה, היא הרגישה כאילו בעוד מספר שניות הוא יתפוץ ויהפך להמוני חלקים ופיסות של רגשות. "למה אתה שואל?" החזירה טל בשאלה, והביטה אל תוך עיניו הכחולות, הנוגות. דאגי פלט אנחה ואמר "את לא יכולה הליות בחורה רגילה ופשוט לענות לי על השאלה?", וחייך. טל חייכה בחזרה וענתה "לא דאגי, אמרתי לך כבר מקודם. אין בנינו כלום". דאגי העביר את אצבעותיו על חזהו, ולאחר מכן הביט על טל ואמר "טוב, סתם חשבתי לעצמי—" אבל טל קטעה אותו באמצע וסיכמה "לא דאגי, אין כלום". "אם את אומרת" אמר דאגי והתרומם. טל הרגישה את ליבה מתמלא עד הגבול האדום ברגשות אשמה. היא נעמדה גם כן כנגדו, ועצרה אותו. "דאגי," היא אמרה בשקט. הוא סובב את פניו אליה ואמר "טל, עזבי". "אני לא עוזבת" מחתה טל בהתנגדות, והביטה אל תוך עיניו. "אני רוצה שנדבר, על מה קרה אתמול-היום-לא משנה מתי" היא אמרה במהירות וגרמה לכך שהמילים שלה יתבלבלו, אך אם זאת לא ישתבשו. דאגי התיישב מולה ושאל "על מה נשאר לנו לדבר?". טל חייכה אליו והתיישבה גם כן "אתה יודע בדיוק על מה," היא אמרה ומיהרה להוסיף "קרה לנו משהו". "אני יודע" אמר דאגי והחל להסמיק. טל צחקה ואמרה "הכרנו יותר, תאמין לי שאת הלילה שהיה אני לא אשכח לעולם". דאגי פתח את פיו והתכונן לומר דבר מה- אך טל עצרה בעדו ואמרה "ואת השיר שהקדשת לי,ואת החולצה שלך. ואת הקצפת, ואת ג'ורג', ואותך, ואת דני, ואת הארי ובמיוחד את חברה של טום".
יש המשך~~
בפרקים הקודמים: דני נטל את הכוס מידה ואמר "אל תחשבי שאני כול הזמן מתנהג ככה. בדרך כלל אני הרבה פחות נחמד". "אתה סתם אומר לי את זה, כי זה מגניב לומר דברים כאלה" העמידה אותו טל במקום וחייכה אליו חיוך גאוותני במקצת. "טוב,נכון" אמר דני וצחק. אגב..אפשר לשאול אותך משהו?" שאל דני,ושכב גם כן הוא באותה התנוחה שטל שכבה בה. "כן,בטח" אישרה טל,ולא התיקה את עיניה מן התקרה. "את..מרגישה אליו משהו?" שאל.
בקיצור-דני שאל את טל שאלה קשה-איך טל תענה עליה?
הנה זה מתחיל!
בלי לחפור יתר-על המידה:
שם הפיק: יא-בייבי!
מי שבאמת רוצה לשמוע עצה-תחכו משהו כמו 15 דקות אחרי שההודעה הזאת מתפרסמת וככה אתן תוכלו לקרוא את כול החלקים בלי בילבול
[באמת-באמת] בוט:]
-אוו... ../images/Emo9.gif ../images/Emo126.gif
