../images/Emo126.gifחלק 
| ../images/Emo126.gif
"ובקשר לשאלתך," התחילה טל לומר, והתיישבה על הספה לאחר שסודרה בקפדנות. "כן, יש לכם די הרבה מעריצות בישראל, אבל לא בכמות ענקית" השיבה טל, והחלה להרגיש במחנק. היא ידעה שישראל לעומת לונדון היא כלום, היא אפסית מבחינת מעריצים. בזמן שהייתה היא בישראל, היא חלמה במשך המון זמן על בואה ללונדון ופגישתה על 'מקפליי'. היא ניזכרה בפורום שלהם, בישראל, הפורום הרישמי ל'מקפליי'. היא לא טיילה בו כבר שבועות ספורים, בוודאי כמו העידכונים שם צמחו לגודל מפלצתי. בהתחשב בזה שהלהקה עשתה די הרבה רעש בחודש. היא נזכרה במפגשים, מפגשי מעריצים. לפתע היא החלה להרגיש סוג של מועקה חדשה. היא התגעגעה כול כך אל חבריה שבישראל, וניסתה לשכוח אותם בכדי להקל על המעבר ללונדון. אבל בתוך תוכה היא לא יכלה לשכוח, היא רצתה להתקשר אבל לא יכלה. היא רצתה לשמוע את כולם, לראות את פרצופיהם אבל לא יכלה! היא בפנטזיות שלה, יחד עם חברותיה. את התיכנונם של בואם ללונדון, וכבישתם הסוחפת של חברי מקפליי עצמם. מה תגיד כעת לחברותיה? מה תספר להוריה? יותר מידי שאלות ללא תשובות, היא לא ראתה פתרונות באופק, ולא בהישג היד. אם הייתה כול שאלה שלה תפוח על העץ, ודאיי הייתה יכולה לייצר פרדסים שלמים. "אז," העיר אותה דני מן החלומות בהקיץ, היא סובבה את פניה אליו וחיכתה להמשך משפטו. "את מי הן הכי מעריצות שם? כלומר, תמיד לדאגי ולי יש את ההכי הרבה ביקוש בלונדון. אבל ישראל נשמעת לי ארץ אקזוטית" הוא אמר וחייך. הוא התיישב בצד האחר של אותה הספה עליה ישבה טל, ושם את רגליו על אחת הכריות. טל חייכה מעט ואמרה "יש ביקוש לדני, ומעריצות לטום לא חסר שם, גם הארי קיבל כמה לא מעט תומכות". דני סימן לה להמשיך, אבל טל נראתה מהורהרת ולא התרכזה בתנועות ידיו בכדי להבין שהוא מסמן לה דבר מה. "למה אתה רוקד?" היא שאלה באדישות והביטה אליו בזמן שהניע את ידיו בגלגולים. לאחר מכן פסק, נתן לעצמו מכה חלשה במצח ושאל בסקרנות "ומה איתי?". "אוה," אמרה טל וחייכה חיוך סלחני, "גם לדני יש מעריצות, תמסור לו שלא ידאג". "הוא אמר שהוא בטוח שהמעריצות שלו יפות אחת-אחת" אמר דני וחייך חיוך מתגרה. טל צחקה וענתה לו "כול הבנות בישראל יפות, לא רק המעריצות של דני". "ואת מי את מעריצה טל?" שאל דני בשקט, ושיחק באצבעותיו. "זה סיפור ארוך" אמרה טל בהתחמקות, וסבבה את פניה אל עבר הארי שעמד על יד הטלפון והזמין את המשקאות החמים שלהם. "את מתחמקת?" שאל דני, וצחק. טל חייכה והשיבה "סוג של התחמקות". "כבר שאלתי אותך בעבר את השאלה הזאת" השיב דני, והחל לתופף על ברכיו עם מקלות התופים של הארי- שעמדו על השידה על יד הספה. טל נשפה אוויר במלוא ראותיה ואמרה "תקשיב, אין לי מועדף כבר". "אני מבין," אמר דני ולא הרים את עיניו. טל פלטה אנחה ואמרה "טוב". "אני באמת מבין," המשיך דני, והרים את פניו אליה. "אוקי" ענתה טל באדישות. "אני מבין שאת לא יכולה לומר לכולם שאני המוערץ שלך" אמר דני וחייך חיוך מתגרה. "כן בטח, דני. תמשיך לחלום," אמר הארי והוסיף במהירות" אני יוצא להביא את הכוסות. המלצרית שלהם נפלה במדרגות". "מה?!" קרא דני, והביט בו במבט מוזר. "כן, האי שברה את האף שלה" אמר הארי ויצא מן הדלת. לפתע הסומק הציף אל לחיה של טל, היא ידעה שהיא דומה בוודאי. היא הרגישה את ראשה רותח. וליבה, הוא קיפץ כמו מטורף, אם היה אפשר להוציא אותו מתוך גופה, לזרוק אותו אלתוך הים ולחכות שיטבע. זה היה פחות כואב כמו הקפיצות שלו. "אתה לא" אמרה טל, והביטה אל מקלות התיפוף שבידו. "אני אוהבת את כולכם" היא הוסיפה במהירות בכדי לא לגרור שאלות מיותרות. "אז תגידי טל," הוא אמר לפתע והביט עליה. היא התרוממה מן הספה והלכה לכיוון השולחן. היא הורידה מעליו את שמיכתו הזרוקה של דאגי, ושל דני, ושלה וקיפלה אותם. היא הרגישה כי מחובתה, בתור אורחת, לעזור להם לסדר את הבלאגן. שאחרי הכול נוצר בשבילה. "את כאן בלונדון כבר חודש, בלי להכיר אף אחד—" "אני מכירה כמה אנשים, חוץ מכם. אבל רובם מאולפן הקליטה שלי בקולג', הן מתוכנית חילופי התלמידים. אז כול אחד משתייך לחברה שלו, אבל בין השאר. יש לי ידידים צרפתיים" הישבה טל במהירות ומיהרה לפתוח את שמיכתה שלה, ולקפל אותה. "ואת מסתדרת שם עם כולם? עם הלימודים?" התעניין דני, והביט בה בזמן שקיפלה את השמיכה שלה. כשהיא הגיעה אל השמיכה של דאגי, הוא התרומם ואמר "אני יעזור לך" ותפס בקצה השני שלה. "כן," השיבה טל ומשכה מן הקצה השני. "ובקשר ללימודים, יש לי בעיה בעיקר באנגלית. המורה שלי נוהגת להכשיל אותי, היא חושבת שאני קשורה מידי לישראל מכדי לקלוט את השפה" אמרה. דני ניער את השמיכה מן הצד ושאל "צריכה עזרה בזה? דווקא באנגלית אני טוב". טל לקחה את הקצה, וניערה בכוח מן הצד השני. "כן, אני צריכה להוכיח לה שאני מדברת כמעט שותף" היא אמרה והבתקרבה אל דני עם החלק של הסמיכה שהיה בידה. דני התקרב אליה גם כן, וחיכה שהיא תצמיד את החלק שלה אל החלק שלו, וכך השמיכה תהיה מקופלת לשניים. "אבל את מדברת איתי עכשיו!" הוא מחה, והביט בה בזמן שחיברה את שני החצאים. "היא חושבת שאני מפגרת," אמרה טל והתכופפה בכדי להרים את החלק השני, בכדי לקפל את הסמיכה בשלושה חלקים. "אני מתקשה מעט עם הכתיבה, והאוצר מילים שלי נהיה די גדול בזמן האחרון. זה נהיה די מבאס שהיא לא מבינה אותי, היא פשוט נותנת לי נכשל על כול דבר קטן שלא מצליח לי" אמרה. הפעם דני הוא זה שהתקרב אליה, בכדי לחבר את אותו החלק. "את צוחקת עלי נכון?" הוא שאל וחייך, מביט עליה בזמן שהיא זזה ומקפלת את שארית השמיכה שנותרה בידה. היא הרימה את השמיכה שלו ופרסה אותה. דני מיהר לפתוס את הקצה הראשון שלה, והגיש לטל את הקצה השני. "תודה, ולא. אני לא צוחקת עלייך. מה כול כך מצחיק בזה?" היא שאלה והביטה אל פניו המחוייכות. "את מדברת באנגלית ממש מעולה! אפילו עכשיו שומעים קצת מן המבטא שרכשת לעצמך. אני חושב שאת מבינה מי אני חושב שמפגרת בסיפור הזה" הוא אמר וסובב את הסמיכה סביב גופו, וגרם לטל להתקרב אליו במהירות. טל צחקה ואמרה "אני צריכה להכין לה עבודה, או להשתתף בתחרות הכישרונות הארצית, או לדבר מול כול הכיתה שבע דקות, או לכתוב סיפור, או לעשות מאמר". היא משכה את השמיכה וגרמה לדני להסתובב במעגלים ולהיעצר כשקצה השמיכה נגמרה בידיו. לאחר מכן הוא רדף אחרי הקצה המתנופף, ותפס אותו במהירות בשתי ידיו. "אמרת תחרות כישרונות?" הוא שאל, וניער ידח איתה את השמיכה. מספר נוצות עפו מעליה, וצנחו על הריצפה על ידם. אחת הנוצות עפה את שיערה של טל, היא הביטה אליה ואמרה "זה מזכיר לך את הציפור ממקודם?". "כן," אמר דני במהירות והמשיך לנער את הסמיכה, עד שהנוצה עה מן התנופה של הרוח שייצרה הנפת הסמיכה ונפלה. "זה היה פשוט גאוני, לזרוק אותה בצורה שכזאת" הוא המשיך את דבריו וחייך. "אגב, כן. מקודם אמרתי תחרות כישרונות למה?" שאלה טל בחשש, והביטה אל הסמיכה. היה מצוייר עליה לבבות, ולידם ילדים קטנים. הצבעים היו חיוורים, עד כדי כך שכמעט ולא יכלו לראות דבר מן הילדים. אך טל התמקדה בזה, והצליחה לראות אוסף שלם של ילדים. "זאת השמיכה הכי ישנה שלי," אמר דני וחייך. טל הרימה את פניה אליו מן הסמיכה והשיבה "היא מהבית של ההורים שלך נכון?". דני היטה את פניו מעט ואמר "כן". "היא מזכירה לי את השמיכות של חברה שלי מישראל" אמרה טל בשקט, והמשיכה להביט בשמיכה.
יש המשך~~
| ../images/Emo126.gif"ובקשר לשאלתך," התחילה טל לומר, והתיישבה על הספה לאחר שסודרה בקפדנות. "כן, יש לכם די הרבה מעריצות בישראל, אבל לא בכמות ענקית" השיבה טל, והחלה להרגיש במחנק. היא ידעה שישראל לעומת לונדון היא כלום, היא אפסית מבחינת מעריצים. בזמן שהייתה היא בישראל, היא חלמה במשך המון זמן על בואה ללונדון ופגישתה על 'מקפליי'. היא ניזכרה בפורום שלהם, בישראל, הפורום הרישמי ל'מקפליי'. היא לא טיילה בו כבר שבועות ספורים, בוודאי כמו העידכונים שם צמחו לגודל מפלצתי. בהתחשב בזה שהלהקה עשתה די הרבה רעש בחודש. היא נזכרה במפגשים, מפגשי מעריצים. לפתע היא החלה להרגיש סוג של מועקה חדשה. היא התגעגעה כול כך אל חבריה שבישראל, וניסתה לשכוח אותם בכדי להקל על המעבר ללונדון. אבל בתוך תוכה היא לא יכלה לשכוח, היא רצתה להתקשר אבל לא יכלה. היא רצתה לשמוע את כולם, לראות את פרצופיהם אבל לא יכלה! היא בפנטזיות שלה, יחד עם חברותיה. את התיכנונם של בואם ללונדון, וכבישתם הסוחפת של חברי מקפליי עצמם. מה תגיד כעת לחברותיה? מה תספר להוריה? יותר מידי שאלות ללא תשובות, היא לא ראתה פתרונות באופק, ולא בהישג היד. אם הייתה כול שאלה שלה תפוח על העץ, ודאיי הייתה יכולה לייצר פרדסים שלמים. "אז," העיר אותה דני מן החלומות בהקיץ, היא סובבה את פניה אליו וחיכתה להמשך משפטו. "את מי הן הכי מעריצות שם? כלומר, תמיד לדאגי ולי יש את ההכי הרבה ביקוש בלונדון. אבל ישראל נשמעת לי ארץ אקזוטית" הוא אמר וחייך. הוא התיישב בצד האחר של אותה הספה עליה ישבה טל, ושם את רגליו על אחת הכריות. טל חייכה מעט ואמרה "יש ביקוש לדני, ומעריצות לטום לא חסר שם, גם הארי קיבל כמה לא מעט תומכות". דני סימן לה להמשיך, אבל טל נראתה מהורהרת ולא התרכזה בתנועות ידיו בכדי להבין שהוא מסמן לה דבר מה. "למה אתה רוקד?" היא שאלה באדישות והביטה אליו בזמן שהניע את ידיו בגלגולים. לאחר מכן פסק, נתן לעצמו מכה חלשה במצח ושאל בסקרנות "ומה איתי?". "אוה," אמרה טל וחייכה חיוך סלחני, "גם לדני יש מעריצות, תמסור לו שלא ידאג". "הוא אמר שהוא בטוח שהמעריצות שלו יפות אחת-אחת" אמר דני וחייך חיוך מתגרה. טל צחקה וענתה לו "כול הבנות בישראל יפות, לא רק המעריצות של דני". "ואת מי את מעריצה טל?" שאל דני בשקט, ושיחק באצבעותיו. "זה סיפור ארוך" אמרה טל בהתחמקות, וסבבה את פניה אל עבר הארי שעמד על יד הטלפון והזמין את המשקאות החמים שלהם. "את מתחמקת?" שאל דני, וצחק. טל חייכה והשיבה "סוג של התחמקות". "כבר שאלתי אותך בעבר את השאלה הזאת" השיב דני, והחל לתופף על ברכיו עם מקלות התופים של הארי- שעמדו על השידה על יד הספה. טל נשפה אוויר במלוא ראותיה ואמרה "תקשיב, אין לי מועדף כבר". "אני מבין," אמר דני ולא הרים את עיניו. טל פלטה אנחה ואמרה "טוב". "אני באמת מבין," המשיך דני, והרים את פניו אליה. "אוקי" ענתה טל באדישות. "אני מבין שאת לא יכולה לומר לכולם שאני המוערץ שלך" אמר דני וחייך חיוך מתגרה. "כן בטח, דני. תמשיך לחלום," אמר הארי והוסיף במהירות" אני יוצא להביא את הכוסות. המלצרית שלהם נפלה במדרגות". "מה?!" קרא דני, והביט בו במבט מוזר. "כן, האי שברה את האף שלה" אמר הארי ויצא מן הדלת. לפתע הסומק הציף אל לחיה של טל, היא ידעה שהיא דומה בוודאי. היא הרגישה את ראשה רותח. וליבה, הוא קיפץ כמו מטורף, אם היה אפשר להוציא אותו מתוך גופה, לזרוק אותו אלתוך הים ולחכות שיטבע. זה היה פחות כואב כמו הקפיצות שלו. "אתה לא" אמרה טל, והביטה אל מקלות התיפוף שבידו. "אני אוהבת את כולכם" היא הוסיפה במהירות בכדי לא לגרור שאלות מיותרות. "אז תגידי טל," הוא אמר לפתע והביט עליה. היא התרוממה מן הספה והלכה לכיוון השולחן. היא הורידה מעליו את שמיכתו הזרוקה של דאגי, ושל דני, ושלה וקיפלה אותם. היא הרגישה כי מחובתה, בתור אורחת, לעזור להם לסדר את הבלאגן. שאחרי הכול נוצר בשבילה. "את כאן בלונדון כבר חודש, בלי להכיר אף אחד—" "אני מכירה כמה אנשים, חוץ מכם. אבל רובם מאולפן הקליטה שלי בקולג', הן מתוכנית חילופי התלמידים. אז כול אחד משתייך לחברה שלו, אבל בין השאר. יש לי ידידים צרפתיים" הישבה טל במהירות ומיהרה לפתוח את שמיכתה שלה, ולקפל אותה. "ואת מסתדרת שם עם כולם? עם הלימודים?" התעניין דני, והביט בה בזמן שקיפלה את השמיכה שלה. כשהיא הגיעה אל השמיכה של דאגי, הוא התרומם ואמר "אני יעזור לך" ותפס בקצה השני שלה. "כן," השיבה טל ומשכה מן הקצה השני. "ובקשר ללימודים, יש לי בעיה בעיקר באנגלית. המורה שלי נוהגת להכשיל אותי, היא חושבת שאני קשורה מידי לישראל מכדי לקלוט את השפה" אמרה. דני ניער את השמיכה מן הצד ושאל "צריכה עזרה בזה? דווקא באנגלית אני טוב". טל לקחה את הקצה, וניערה בכוח מן הצד השני. "כן, אני צריכה להוכיח לה שאני מדברת כמעט שותף" היא אמרה והבתקרבה אל דני עם החלק של הסמיכה שהיה בידה. דני התקרב אליה גם כן, וחיכה שהיא תצמיד את החלק שלה אל החלק שלו, וכך השמיכה תהיה מקופלת לשניים. "אבל את מדברת איתי עכשיו!" הוא מחה, והביט בה בזמן שחיברה את שני החצאים. "היא חושבת שאני מפגרת," אמרה טל והתכופפה בכדי להרים את החלק השני, בכדי לקפל את הסמיכה בשלושה חלקים. "אני מתקשה מעט עם הכתיבה, והאוצר מילים שלי נהיה די גדול בזמן האחרון. זה נהיה די מבאס שהיא לא מבינה אותי, היא פשוט נותנת לי נכשל על כול דבר קטן שלא מצליח לי" אמרה. הפעם דני הוא זה שהתקרב אליה, בכדי לחבר את אותו החלק. "את צוחקת עלי נכון?" הוא שאל וחייך, מביט עליה בזמן שהיא זזה ומקפלת את שארית השמיכה שנותרה בידה. היא הרימה את השמיכה שלו ופרסה אותה. דני מיהר לפתוס את הקצה הראשון שלה, והגיש לטל את הקצה השני. "תודה, ולא. אני לא צוחקת עלייך. מה כול כך מצחיק בזה?" היא שאלה והביטה אל פניו המחוייכות. "את מדברת באנגלית ממש מעולה! אפילו עכשיו שומעים קצת מן המבטא שרכשת לעצמך. אני חושב שאת מבינה מי אני חושב שמפגרת בסיפור הזה" הוא אמר וסובב את הסמיכה סביב גופו, וגרם לטל להתקרב אליו במהירות. טל צחקה ואמרה "אני צריכה להכין לה עבודה, או להשתתף בתחרות הכישרונות הארצית, או לדבר מול כול הכיתה שבע דקות, או לכתוב סיפור, או לעשות מאמר". היא משכה את השמיכה וגרמה לדני להסתובב במעגלים ולהיעצר כשקצה השמיכה נגמרה בידיו. לאחר מכן הוא רדף אחרי הקצה המתנופף, ותפס אותו במהירות בשתי ידיו. "אמרת תחרות כישרונות?" הוא שאל, וניער ידח איתה את השמיכה. מספר נוצות עפו מעליה, וצנחו על הריצפה על ידם. אחת הנוצות עפה את שיערה של טל, היא הביטה אליה ואמרה "זה מזכיר לך את הציפור ממקודם?". "כן," אמר דני במהירות והמשיך לנער את הסמיכה, עד שהנוצה עה מן התנופה של הרוח שייצרה הנפת הסמיכה ונפלה. "זה היה פשוט גאוני, לזרוק אותה בצורה שכזאת" הוא המשיך את דבריו וחייך. "אגב, כן. מקודם אמרתי תחרות כישרונות למה?" שאלה טל בחשש, והביטה אל הסמיכה. היה מצוייר עליה לבבות, ולידם ילדים קטנים. הצבעים היו חיוורים, עד כדי כך שכמעט ולא יכלו לראות דבר מן הילדים. אך טל התמקדה בזה, והצליחה לראות אוסף שלם של ילדים. "זאת השמיכה הכי ישנה שלי," אמר דני וחייך. טל הרימה את פניה אליו מן הסמיכה והשיבה "היא מהבית של ההורים שלך נכון?". דני היטה את פניו מעט ואמר "כן". "היא מזכירה לי את השמיכות של חברה שלי מישראל" אמרה טל בשקט, והמשיכה להביט בשמיכה.
