../images/Emo126.gifחלק

||[5!] ../images/Emo126.gif
ניסיתי להתאמץ שזה לא ייצא מגבול ה-4 חלקים..אבל פשוט המשכתי לכתוב ולא התכוונתי למחוק-אז כנראה שאני לא יכולה לעמוד בזה שיהיו 4 חלקים כמו פעם>< גיליתי שזה קשהLOL ******************************************************************************************************************* טל הביטה אל עבר המפתח, לאחר מכן שמה את אצבעותיה על הקצה שלו והחלה למשוך אותו באיטיות וברגישות. לפתע יצא המפתח, ונותר בידה של טל. טל חייכה לעצמה, הרימה את פלג גופה העליון, לקחה את ידו של דאגי, פתחה אותה ושמה בתוכה את המפתח. "גישה נשית, ושכל" אמרה טל והצביעה על ראשה, "זה כול מה שצריך" היא אמרה ופלטה צחוק מאופק. "בחייך! אני גבר!...זה שאין לי את האלו שיש לך," אמר דאגי והצביע על החזה השטוח שלו. "לא אומר שאני לא נשי, גם אני נשי מעט. ובכול זאת המפתח נשאר שם" הוא הטיח בדלת, וחייך. טל פלצה צחוק מהיר, והביטה אל עבר דני שגם כן צחק. "הוא אמר שהוא נשי" העיר דני, והתרחק בכמה צעדים מדאגי. דאי חייך ואמר לטל "דני לא מוכן להודות בכך, אבל הוא יודע יותר טוב ממני שהוא נשי". "לא נכון" אמר דני. "טוב, אני צריך ללכת להתגלח, מישהו כאן העיר לי שאני נראה כמו קיפוד" אמר דאגי והכניס את המפתח אל חור המנעול. הוא פתחא ת הדלת במהירות ואמרה "בית, אני אוהב אותך". "ביי דאגי" אמרה טל ונופפה לו לשלום. היא החלה לעלות במדרגות, ושמעה את דני נפרד מדאגי. לאחר מכן דלתו של דאגי נסגרה, וקולות של ריצה נשמעו באוזנה. היא החלה לרוץ גם כן, ושמעה את הקולות מתקרבים. דני התקרב אליה במדרגות ועקף אותה. "זה למה אני גבר" הוא אמר וחייך. טל האיצה את מהירותה, וניסתה לעקוף אותו. אבל דני האיץ גם כן הוא ורץ עוד יותרמהר ממקודם. הוא נעצר בכך ששם את ידיו לפניו ונעזר בקיר, טל התנגשה בו ונעצרה בין זרועותיו. "מישהי שכחה את הבולם בבית" אמר דני וחייך. "מישהו שכח את השכל בתיק" העירה טל, והתנתקה ממנו. "מצחיק מאוד" אמר דני ועבר לפתוח את הדלת. "כן, אני יודעת" אמרה טל ונטיחה את עצמה בקלילות על הקיר. היא התיישבה שם על הריצפה, ונחה מעט מכול היום המעייף הזה שעבר עליה. "נכנסים?" שאל דני מפתח הבית. "כן" אמרה טל והתרוממה בשנייה. היא נתנה לו את התיק שלה ואמרה "תזרוק אותו על הספה, במילא אין בו הרבה דברים". דני לקח את התיק מידה, שם אותו על הריצפה בצד ואמר "תכנסי ישנונית אחת". "אני בפנים" אמרה טל ונכנסה אל תוך פנים הבית. "או, אני מת מעייפות" פלט דני ונשכב על הסלון בכבדות. "דני, היום אנחנו כמעט מסיימים אתה שיר, מה שנותר זה הפזמון והבית האחרון" אמרה טל בשקט וסגרה את הדלת אחריה עם המפתח. היא כבר הייתה רגילה לדירה שלו, לריח שהיה בה, למראה שלה, ולאי-סדר התמידי ששרר בה. בעיקר בחדרו הפרטי של דני, שהיה כמעט רוב הזמן מלוכלכך ומבולגן, כאילו מנהג זה היה חובה. "נכון, את צודקת!" קרא דני והרים את ראשו מן הכריות של הספה עליה שכב. "דאגי יבוא לכאן יותר מאוחר?" שאלה טל בשקט והעבירה את מבטה ממנו אל עיניו הגדולות. הוא שיפשף את שיערו מעט ואמר "אני חושב שכן, הוא בטח נרדם עד עכשיו". "אוקי," אמרה טל ושילבה את אצבעותיה זו בזו, "אתה הולך להתקלח" היא פלטה לפתע. והוסיפה במהירות "ואני אכין לנו משהו לשתות". "נשמע מצויין" הריע דני, והתרומם ממקומו. "אז קדימה, למקלחת יקירי" אמרה טל בציניות ופרצה בצחוק. דני התרומם ואמר "רק בתנאי אחד". "ומהו?" שאלה טל והביטה אל זיק האושר שנדלת בעיניו. דני מתחת את ידיו ושם אותם מאחורי ראשו, "שתבואי איתי מחר לפגוש את סבתא שלי יחד עם דאגי והארי" הוא פלט וחייך חיוך מתוק. "למה?...כלומר, למה היא צריכה להכיר אותי?" שאלה טל במהירות ונראתה מופתעת. "היא חושבת שאני מסתובב רק עם חשפניות, ואני רוצה להראות לה שהיא טועה. בבקשה! את תעשי לי טובה ממש גדולה אם תסכימי" התחנן דני וחייך חיוך מתקתק למדי. "אני מבינה" אמרה טל בשקט ונשכה את שפתה התחתונה. כשאת אומרת 'אני מבינה', זה סימן לכן או ללא?" דחק בה דני לענות. "אוקי,, למה לא?" השיבה טל וחייכה. "אז אחרי המקלחת, שנינו...כאן בסלון, נפגשים לעוד שעה של עבודה" אמר דני ועקף אותה במהירות. "אין בעיה, רק תיכנס כבר למקלחת. אם לא אתה—" "אני אעלה פה עובש?" שאל דני. "כן, משהו כזה" אמרה טל ופרצה בצחוק. דני עיקם את אפו ואמר "דווקא לי יש ריח טוב, מה שאין לו ריח טוב זה לתחתונ—" "והבנתי את המסר" הודיעה טל וחייכה חיוך סלחני בשבילו. דני תמיד נהג להשתטות על יד טל, הוא דיבר גסויות מידי פעם והתנהג כמו חזיר לעיתים נדירות. אך שום דבר לא היה יוצא מן הפרופורציות הנכונות. "לך כבר" היא מיהרה אותו ומשכה את גופו אל עבר הדלת שהייתה לפני המסדרון. דני שם את רגליו ואת ידיו על המשקוף ואמר "מצטער פצפונת, אבל את חלשה ממני". לאחר מכן הוא העביר את רגליו את הברזלים שקישטו את הדלת שלו, וחייך חיוך מתוק לעצמו. "אה, כן?" שאלה טל בהתגרות והרימה את ידיה מעל מותניה בצרות. היא פלטה אוויר מראותיה, היטתה את ראשה ימינה ושמאלה ואמרה "אני חייבת להגיד שהשמנת". דני סובב אליה את גופו בקפיצה ואמר "את חלשה בובה". "מה דעתך על זה? מותק" אמרה טל ושלחה את אצבעותיה אל גופו, וגרה לו לקפוץ ממקומו. היא דיגדגה אותו וגרמה לו לפרוץ בצחוק. דני ברח ממנה ואמר "זה לא פייר, את זריזה כמו חתולה במקומות קטנים". לפתע נשמעו דפיקות חזקות בדלת הראשית. טל ודני פרצו מלצחוק, והשקט החל לשרור בניהם ולגרום למתח להיכנס אל חלל החדר. "מי זה?" צעק דני. "אני מת" נשמעה זעקה והתחככות בדלת. טל פתחה את עיניה בפליאה אל עבר דני ושאלה "יש לך פסיכופטים בבניין?". "חוץ מדאגי ואני? לא" השיב דני. טל חייכה ואמרה "מי זה נראה לך?". "אין לי שמץ של מושג" אמר דני בשקט, והביט אל עבר הדלת. "מי זה?" הוא שאל שוב. האיש שבדלת התפתל מעליה, וניסה לגעת בידית אך ללא הצלחה. נשמע היה כי היא החליקה מידיו. "אני מת...אני לא יכול!" צעק האיש מבחוץ, ודפק על הדלת בחוזקה. פחד אחז את טל, והיא התחבאה מאחורי גבו של דני.
יש המשך~~