../images/Emo126.gifפרק 7 חלק |-הנה זה מתחיל ../images/Emo126.gif
פרק 7: "זאת הפעם הראשונה " קרא דני אל תוך המקרופון וסידר את החולצה שלו כשחיוך מרוח על פניו בגאווה. "דאגי שלנו שמע על הרבה גרסאות של סיפורים שאמרו כי הוא, עצמו. שר את השיר הזה, בזמן שזה לא קרה מעולם. אז החלטנו לממש את הרעיון" הסביר טום בזמן שאיש עב-כרס עלה אל הבמה בכדי להחליף לו את הגיטרה. הוא נטל לידו גם את הגיטרה השנייה של דני והעביר לו אותה בזריקה. "כן," אמר דאגי והנמיך את המיקרופון שלו מעט. "אני בטוח שכולכם מכירים את השיר הזה, זה הקאבר החדש שלי " אמר. "כולם מוכנים? " צעק דני אל תוך המקרופון ושם את ידו כאפרכסת על אוזניו. הקהל צעק בקול רם "כן ". דאגי צחק, לקח את מפרט המזל שלו מכיסו והחל לגעת עם אצבעותיו על המיתרים הקשים של הבאס שנטלתה על כתפיו .ידייו היו מוכנות ומזומנות לרגע בו הן יתחילו להתענג על המיתרים הללו. הוא עצם את עיניו, ניגן את הצלילים הנכונים ואליו הצטרפו גם דני, טום והארי. דאגי החל לשיר את השיר מן הסרט 'טיטאניק', השיר שהיה נקודת השיא שם-בסרט. ואילו בהופעה זוהי נקודת ההתרגשות- של הקהל. -זהו שמו של השיר שסחף כול כך הרבה ביקורות.My Heart Will Go On בפזמון הצטרף אליו גם כן דני,הוא חייך לעברו ושר בקול צרוך וחוספס. טל יכלה להרגיש את קצב דפיקות ליבה רק ממריאות לשחקים,בזמן שקולו של דני נשמע. הם שרו סולו שגרם לקהל לרעום ולקפוץ לפי הקצב. דאגי חיפש את טל בעיניו הכחולות בקהל, וידע שהיא שם, מסתכלת עליו איפשהו. הגיטרות ניגנו סולו, ומיד אחר כך את הבית האחרון בשיר. רק דאגי וטום ניגנו בבית הזה, ואילו דני נטש את הגיטרה שלו. היא התנדנדה על כתפיו, והוא העביר אותה אל גבו. דאגי החל לשיר, בזמן ששפתיו נעות במהירות וידייו מנגנות את הצלילים על הבס בזריזות עוד יותר. דני התקרב אליו, חייך חיוך מקסים שחשף את שיניו הלבנות. דאגי לא הביט לעברו והמשיך במלאכתו, אבל דני לעומתו, התקרב אליו עוד יותר. הוא שם את ידו על כתפו של דאגי, החזיק את ראשו ופתח את פיו, ומיד השתחללה לשונו אל תוך אוזנו של דאגי. חיוך דקיק השתרבב על שפתיו של דאגי, ואילו דני התרחק ממנו במהירות כאילו מכת חשמל היכתה בו. הקהל צרח והשתולל וצעק משפטים שטל לא הצליחה לפרש. היא צחקה והמשיכה להביט בתנועותיהם של הבנים, המפזזים על הבמה. לאחר מכן, לקראת סוף השיר דמו של דאגי עלה לפניו. והוא היה נראה אדום עד מאוד. הוא קפץ במקום והתקדם אל עבר דני, הם נראו צמודים מאוד אך המשיכו לנגן את השיר במרץ. דאגי הרים את פניו והביט אל עבר דני, דני חייך אליו בחזרה החזיר את מבטו בזריזות אל הגיטרה. השמחה שהייתה בניהם גרמה לטל להרגיש את כול חום גופה מטפס מן הרגליים אל קודקודה. המוזיקה שלהם חדרה אל תוך תוכה, וגרמה להתרגשות להיפלט מכול חור אפשרי שהיה קיים בגופה. המבטים האוהבים שהיו עפים בניהם, הדאגה שלהם אחד לשני.היא שמה לב לפתע לכול פרט ופרט שהיה קשור בהם, היא ראתה הכול ברור יותר.פתאום הם היו הרבה יותר מ"מקפליי". הוא היו דני ג'ונס, דאגי פוינטר, טום פלטצ'ר והארי ג'אד- הידידים. דאגי נטש לרגע את הנגינה, הלך לכיוון קצה הבמה, התיישב שם וניגן את הסולו המהיר שלו עם הבס. לאחר מכן מיהר דני לעזור לו להתרומם, שניהם רצו לכיוון המיקרופונים. טל ראתה את דאגי ממהר אל הרמקול, שר את שתי השורות האחרונות ומחייך. מחיאות הכפיים שמילאו את חלל האולם היו אפסיים לעומת ההתרגשות שצווטה את ליבה של טל. דאגי צחק ואמר "תודה לכולם". הקהל לא פסק מלמחות כפיים, הוא ביקש הדרן! דני ניגב את מצחו עם המגבת שעמדה על יד המקרופון שלו ואמר "אתם קהל נהדר, דאגי אולי תכבד אותם באחד מן החיקויים שלך". דאגי התנשם והתנשף בכבדות, הזיעה הניגרת ממצחו גרמה לפוני שלו להידבק אליו. הוא הרים אותו כלפי מעלה וניקה את עצמו במגבת הלבנה. הוא עצם את עיניו והתענק על כול רגע ורגע. המגבת עברה על מצחו, ומיד אחר כך נחה על צווארו הרטוב. "אוקי," הוא אמר ולקח נשימה עמוקה בכדי להשיב את קצב נשמתו לכמקודם. טום צחק ואמר "זה למה אנחנו קוראים לדאגי 'מוגלי'. הוא 'ילד ג'ונגל' ". דאגי התקרב אל המקרופון, שם את הבאס שלו בצד, בזהירות, ופלט צווחה. מחיאות כפיים, תשואות וצרחות. מילאו את חלל האולם הגדול במלואו. "ומה זה היה דאגי? " שאל הארי במקרופון של דני. מבטא בריטי כבד נשמע מכול עבר וגרם לעורה של טל להיפך למחוספס וחלק כשל ברווז. דאגי חייך, כיווץ את גבותיו ושאל בהשתהות "מה זה לא היה ברור? זאת קרפדה". דני, הארי וטום צחקו יחדיו ואמרו "אוה, כן, בטח. מאוד ברור". "תודה לכולם, ותודה לדאגי" אמר טום בפעם האחרונה וירד מן הבמה יחד עם דני, הארי ודאגי. לבסוף הם ירדו מן הבמה לגמרי, והלכו אל החדר שמאחורי הקלעים במהירות. טל יצאה מן האולם והראתה לסלקטור את הכרטיס שלה, הוא הנהן עם ראשו לאות הסכמה. היא רצה לאורך כול המסדרון האפור, ומן הקצה השני היא ראתה את הבנים רצים גם כן, מתנשפים ומזיעים מן ההופעה. ליבה הלם בתוך החזה שלה, וגרם לפרפרי בטן לפרפר בתוך בטנה. חיוך התפרס על שפתיה, אבל יד זרה באה משום מקום, וסובבה אותה כלפי החדרון הקטן שהיה משמאלה. היא נעקרה ממקומה והושלכה לתוכו בפראות. טל פלטה צעקה חרישית, כשבעל היד הידק את אחיזתו. "תשתקי" צעק, "אני בסך הכול רוצה לדבר, זה חשוב לי" אמר הקול. "הקול הזה מוכר לי" חשבה לעצמה טל. "את לא תהרסי לי את הכול,השיר הזה עבר כול גבול" הוא צעק. החושך רק השקשה עליה את ראייתה, אבל בתוך כמה שניות התרגלו עיניה אל החשכה. היא רק הצליחה לראות צללים מטושטשים, אבל בכול זאת לראות. "ג'ורג'? " שאלה טל בשקט והביטה על פניו החיוורות. פחד החל להציף את כול חדרי ליבה מכול עבר- היא הרגישה לכודה כמו חיה בתוך כלוב מברזל. "כן,ואת הולכת הביתה " הוא השיב בחריפות, חושב פעמיים אם להתקרב אליה או להישאר במרחק-מה ממנה.
יש המשך ~~