יא-בייבי!פרקים42-43

[butbut]

../images/Emo26.gif../images/Emo126.gifיא-בייבי!פרקים42-43../images/Emo126.gif../images/Emo36.gif

בפרק הקודם: "לא, זה ביטוי. בכול אופן, עכשיו אנחנו קשורים, ואין איש במרחק כמה קילומטרים כאן שיעזור לנו. דאגי יחזור בטח בערב, הוא ישן אצלי היום, והארי צריך להגיע בערב עם חברה שלו. עכשיו אני אוכל לומר לך הכול!" אמר דני בהתלהבות. "אתה יודע מה? טוב, אני לא אהיה כבדה. אבל אנחנו סתם קשורים כאן, אל המשקוף של הדלת. אתה חצי ערום...ערום, ואני...צמודה...אלייך. זה די מביך, אבל כנראה שכבר עברנו את השלב הזה. בסדר, אני לא אהיה 'כבדה'" פלטה טל במהירות. "עכשיו תקשיבי לי טוב-טוב" אמר דני וחייך אליה. הוא עמד לשפוך את כול ליבו כעת, כשהוא מצא את הזמן המתאים. או, שיותר נכון לומר. שהזמן המתאים, מצא אותו.

גאש

.

שם הפאנפיק: יא-בייבי!

נכתב ע"י: בוט\בת-אל .ב.

פרק 41- http://www.tapuz.co.il/tapuzforum/main/Viewmsg.asp?forum=1238&msgid=111224176

עצה-מי שרוצה לקרוא את הכול במסודר שתחכה עוד 15 דקות בדיוק וכול החלקים של הפרק יהיו בצורה מסודרת

בוט.

 

[butbut]

../images/Emo26.gif../images/Emo126.gifפרק 42 חלק | ../images/Emo126.gif

Come What May: http://www.youtube.com/watch?v=KJ4xbjBtFBo&feature=related

Faith Hill & Tim McGraw - Let's make love : http://www.youtube.com/watch?v=r4igbsU1kZc&feature=related

Faith Hill - There You'll Be

http://www.youtube.com/watch?v=IpaBQPspLXg&feature=related ************************************************************************************************************** פרק 42: "כן, תדבר. עכשיו יש לך את ההזדמנות" העירה טל בשקט. דחף של תשוקה אחז בה בחוזקה, הוא הציף אותה מכול עבר. הסיטואציה הלא-הגיונית הזאת שנקלעה אליה איתו הייתה מלחיצה. היא פחדה שברגע של חוסר-מחשבה היא תעשה דברים שתצטער עליהם אחר כך. "|בואי נתחיל בכך שמאז שראיתי אותך חשבתי שאת מחוץ לתחום שלי. היית ביישנית מאוד, בקושי הכרת את השפה. ידעתי מן ההתחלה שיש בינך לבין דאג משהו, סוג של כימיה" הסביר דני בשק. טל ניסתה להתרחק ממנו מעת. היא הביטה בפניו הרגועות ואמרה "אלוהים, איך שהעולם מתהפך". "אוי, טל אביב, תיראי מה גרמת לי לעשות...להרגיש...לומר. מי היה מאמין שאני אתחבר עם בחורה מישראל!...את בטח לא מבינה מה כול כך מיוחד בזה, זה נשמע ,כזכ,את יודעת. מיוחד, מדהים...מוזר. אבל זה רק כי ישראל הייתה נראית לי כול-כך רחוקה, ופתאום היא הגיע אלי לכאן" אמר דני. טל חייכה ואמרה "כמו שאתה לא תבין לעולם איך זה להעריץ להקה של מישהו, ואחר כך להתחבר אליו ואפילו..." "אפילו..." המשיך דני את דבריה. "ואפילו... אתה יודע" אמרה טל בשקט. "לא," פסק דני "לא נראה לי שאני מבין". "לא חשוב" אמרה טל בשקט. "זה תמיד לא חשוב!" התלונן דני "גם כשזה כן חשוב". "לא, זה לא...אני לא יכולה לומר לך, זה יותר מידי מביך" פלטה טל כנגד לרצונה. היא רצתה כעת להוציא את ליבה ממקומו, לקחת מסמר ולתלות אותו על הקיר. גם זה לא היה מכאיב מספיק בשביל לתאר את הכאב שהיא חשה כעת על הפליטות שלה. דני פלט צחוק מתגלגל, מה שלא אפשר לעצמו כבר זמן רב ואמר "בחייך! אין יותר מביך מן המצב שאנחנו נתונים בו". "נמצאים" חזרה טל על דבריו בבלבול. "נמצאים" אמר דני בהבנה. טל עיקמה את אפה ואמרה "לפי דעתך...ויופי באמת שזה מצחיק אותך". דני העביר את מבטו הכחול אליה ואמר "זה מצחיק". "זה לא" פלטה טל בהתרסה. "אוי, אלוהים" פלט דני וגלגל את עיניו כלפי מעלה. טל נשענה עליו מרוב עייפות מן העמידה, ושמה את ידיה על חזהו בחשש קל. "כבר התרגלתי אלייך, אתה יודע?" היא פלטה לפתע והחלה לבחון את השרשרת שהייתה תלויה סביב צווארו. "אני כבר לא רואה בך "דני ג'ונס המפורסם". אני נוגעת בך, עומדת לידך, מכירה תא הבית שלך ויש לי את המספר פלאפון שלך" היא המשיכה "אתה כבר כמו בן-אדם רגיל, ידיד טוב, מבחינתי בכול אופן". "יופי, זה בדיוק אותו הדבר גם כלפי" השיב דני. "או, דני. אני כול כך מצטערת על אבא שלך" אמרה טל לפתע והרימה את פניה אליו. דני העביר את עיניו הכחולות מפניה, אל מעשה ידיה ובחזרה אל פניה. הוא חייך חצי חיוך ואמר "אני הולך בדרכו של אבא שלי כנראה. עדיין לא דיברתי איתו, לא נתנו לי". "אמרו שהוא הזריק לעצמו דבר מה דני, אני לא רוצה שתתחיל בכלל עם התמכרות לשתייה. זה היה מוגזם! ולסמים בכלל!" אמרה טל בעצב וכיווצה את גבותיה. "אני לא שולט בזה לפעמים" השיב דני בהתחמקות. "בחייך!" פלטה טל "גם אתה וגם אני יודעים שזה לא העניין. משהו מטריד אותך ואתה חושב שאם תשתה אתה תשכח מזה". דני ניער את פניו ואמר "טוב, את צודקת. מה עכשיו? רוצה אולי גם להיכנס לי אל תוך המוח ולעשות שם סיור". טל הסיטה את מבטה ממנו ולא אמרה דבר. היא לא יכלה להאמין שהוא מגיב בצורה כול כך ילדותית לדבריה. "תיראי," הוא אמר בשקט "אני מצטער". "כן-כן" השיבה טל בזלזול. "לא, באמת. אני מצטער" אמר דני בשקט. "כבר לא אכפת לי" ענתה טל בקשיחות. "די, אל תהיי כזאת פתאום!...אני תמיד הורס רגעים. אבל רק כי את נוגעת אצלי בנקודות חולשה" אמר דני בשקט והפנה את פניו אליה. טל הרגישה עקצוצים בתוך ראשה, היא הרימה את עיניה אל עבר דני ואמרה בשקט "הראש שלי כואב".

יש המשך~~>

 

[butbut]

../images/Emo26.gifחלק || ../images/Emo126.gif

"בואי נבדוק אם יש לך חום" אמר דני בשקט והצמיד את שפתיו את מצחה. טל צחקה, תפסה את ידיו ואמרה "אנחנו אלופים בלהיקלע-למצבים-מביכים". "מסכים, ואת קצת חמה. את צריכה לשתות משהו" אמר דני בשקט. "כן, כשנשתחרר מן הדבר הזה" אמרה טל בציניות. "אלוהים, אנחנו עדיין תקועים בו" אמר לפתע דני. "אז מה חשבת?" שאלה טל בציניות "שהייתי עומדת צמודה אלייך כשאתה לבוש רק במגבת שלך...כלומר חצי ערום, רק כי אני רוצה?". "אני כבר לא יודע מה לחשוב" אמר דני בשקט. טל העבירה את אצבעה על חזהו ואמרה בשקט "איזה מביך זה". "עברנו כבר את השלב שזה הביך אותנו" אמר דני במהירות. "מתי הספקנו?" שאלה טל. דני חייך ואמר "עכשיו". טל הרגישה עייפות וחולשה, ראשה כאב, וסחרחורת קלה החלה להציף את מצחה. היא הניחה את ראשה על חזהו מבלי לשים לב, וחיכתה עד שתקתוקי הנקר ייעלמו מרקותיה. דני נגע בשיערה ואמר "טל, את בסדר?". "כן" השיבה טל מבלי להרים את ראשה. היא הריחה את ריחו, שזה עתה יצא מן המלקחת, והפיץ אותו בכול אורך החדר. טיפות זעירות נזלו במורד חזהו, ופגעו בפניה של טל. דני פלט מספר גידופים קלים ואמר "אם את מרגישה שאת עומדת להתעלף תרימי את היד". טל פלטה צחוק ואמרה בשקט "אני אוהבת את משפטים שלך, לפעמים אני מנסה לחשוב איך זה יהיה ללכת בתוך הראש שלך, באמת". "מסובך" השיב דני. "אני מניחה שכן" אמרה טל. היא הרימה את פניה אל עבר פניו, אחזה בידו ואמרה "תראה, היד שלך עצומה על יד שלי". "היד שלי בנויה לכרוך אותה סביב ידיים כמו שלך" התחכם דני. טל חייכה ואמרה "בהחלט". היא לקחה את ידה, הכניסה אותה בתוך ידו והחזירה את ראשה את חזהו כשעיניה נעצמות בכאב. היא הרגישה את הלב של דני קרוב אל ליבה, גם הלב שלו פרפר בתוכו. עצם היותה נמצאת המצב הזה לא ממש הרגיע אותה, או את הלב שלה. "קדימה דני, נמאס לי לבזבז זמן. הגיע הרגע שתתוודה על מה שרצית לומר לי כבר הרבה זמן" אמרה טל בשקט ובמהירות שהפתיע אף את דני. הן מן מהות המשפט, והן מן במהירות והקלילות בו נאמר. "את בטוחה בכך?" שאל דני בשקט. "ברור," ענתה טל בבטחה "מה כבר תוכל לומר לי שיפתיע אותי". "את ממש מלחיצה, אמרו לך את זה כבר פעם?" שאל דני את טל. טל עיוותה את פניה ,גלגלה את עיניה ואמרה בטון מבודר "דני דייויד אלן ג'ונס, אתה בן אדם שמן-ומוזר". דני פרץ בצחוק ואמר "טוב, את יודעת מה? אני שמן...בסדר". "אפשר לשמוע את התינוק שלך בועט" אמרה טל בציניות. "כן-כן" אמר דני בזלזול. "אני כבר רואה אותך מצמיח איברים שלא אמורים לצמוח עלייך, יום אחד תקום בבוקר ותגלה זוג של—" "או-או, עכשיו הגזמת גברת|" אמר דני וחייך אליה חיוך מאתגר. "אם אני בהיריון, ואני עושה את העבודה שלך. אז את תעשי את העבודה שלי" המשיך דני. טל חייכה אליו ואמרה "בסדר, אני חושבת שדי קל להיות גבר. מה שאני צריכה לעשות זה לשבת כול היום מול הטלוויזיה, עם רגל של תרנגול-מת ביד. ובמקרה שלך גם לדעת לנגן ולשיר". דני צחק והשיב "כן, בטח. רק שתדעי שהעבודה של הגברים הרבה יותר קשה. ודרך אגב, אני מעדיף לאכול משהו כמו שוקולד,באמבאה וכאלו" "באמבאה?" שאלה טל במהירות. "את יודעת, הדבר הצהוב הזה שהבאת לי בביקור האחרון שלך. דבר כזה...ארוך, צהוב...ריח של בוטנים. משהו שדי התמכרתי אליו בזמן האחרון" אמר דני ותיאר את פתיתי ה'במבה' הקטנים שהיו בשקיות שהביאה לו טל. "אוה, במבה" אמרה טל בהבנה. "מה זה משנה? אז אין לי מבטא עברי...בגלל זה צריך לעשות מכול דבר 'ביג דיל'? למה את חייבת להיות כזאת לחוצה? כזאת אדישה? כזאת דרמטית?...למה לעשות דרמה מכול דבר קטן שקורה? לפעמים אני לא מבין...לא מבין למה את חייבת להפוך כול דבר קטן לגדול. למה את—" "די, תשתוק! אלוהים-ישמור מה כבר אמרתי" התרעמה טל. "אני צוחק קטנטונת" אמר דני בצחוק. טל הידקה את שפתיה ואמרה בטון רגזני "הבנתי את זה, גדלדול". "גדלדול?" שאל דני בבידור "יש בכלל מילה כזאת?". "אין לי מושג" אמרה טל וחייכה אליו. "טוב, תנסי להמציא את השפה מחדש" העיר דני. "דני, אנחנו יכולים להמשיך אחר-כך את השיחה הזאת? אתה פשוט חייב לשחרר אותי מכאן, זה מתחיל ללחוץ לי על הרגל". "אני מצטער, בואי נבדוק מה הולך שם" אמר דני בשקט. "בסדר" אמרה טל בשקט.

יש המשך~~>

 

[Yu vi]

../images/Emo7.gif../images/Emo85.gif

דווקא כשמתחיל להיות מאוד מאוד מותח הפסקת להעלות? ]; טוב, זה בטח קשור לשרת של תפוז

 

[butbut]

כע..השרת..><"

 

[m i c k e y 15]

שידבר כבר גאדדדדדד../images/Emo69.gif

ואמר "טוב, את יודעת מה? אני שמן...בסדר". "אפשר לשמוע את התינוק שלך בועט" אמרה טל בציניות. "כן-כן" אמר דני בזלזול. חחחחחחחחחחחחח

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק @%$%$#^%$#%$# ../images/Emo126.gif

אני שונאת את השרת של תפוז!!!!

Faith Hill - Breathe : http://www.youtube.com/watch?v=iIp9vmH6ZYM&feature=related *********************************************************************************************************** הם היו צמודים עד כדי כך עד שהיא הרגישה את טיפות שיערו שנטפו על חולצתה,ונרטבה מחזהו החשוף שהיה צמוד אליה. "חכי כמה רגעים, אני יעזור לך" אמר דני, וניכר עליו כי רעיון הבריק בראשו. ביד אחת הוא החזיק את המגבת שלא תיפול לו, וביד השנייה הוא ניסה לעזור לטל להיחלץ מן הברזל הקפוא. טל חייכה ואמרה "אתה בטוח שהמגבת שלך תחזיק מעמד? לא הזמנתי מופע חשפנות להערב". "נקווה שלא, אני חושב שלא...טוב, אני מאוד מקווה שלא" אמר דני באי-החלטיות. "אתה מסתדר?" שאלה טל במהירות. "תחזיקי לי את המגבת כדי שתהיה לי יד אחת פנויה" אמר דני לפתע. "מה?!" קראה טל והביטה בו בהלם מוחלט. "לא! אתה השתגעת? אני לא עושה דברים כאלה...מה פתאום! ". "טל!!" צעק דני ושם יד על פיה. טל הפסיקה לצעוק, ורק הביטה בו וסימני שאלה גדולים נראו בתוך עיניה. "כן?" שאלה טל מבעד ליד שלו. "לא התכוונתי במובן הזה, התכוונתי שתחזיקי את המגבת כדי שתהיה לי עוד יד בכדי לשחרר אותך, ואז אני אקח ממך את המגב ואחזיק אותה בעצמי. מובן?" אמר דני וגיחך. "כן, מובן. אבל בלי שטויות דני ג'ונסי" הזהירה טל וקרצה לו קריצה חטופה. הוא אחז בידה, וניווט אותה אל המגבת שלו, היא נרתעה מעט, וסומק החל להציף את גרונה. "אוקי, אני מחזיקה" אמרה טל. דני העביר את מבטו מן היד שלה, אל פניה, שהיו צמודות אליו עד כדי כך שיכל הוא לשמוע את נשימותיה ואמר "אל תעזבי את זה, את יודעת מה יקרה אם תעזבי את זה". טל צחקה ואמרה "כן, אני יודעת". הוא הזהיר אותה שוב, ואז, כשידע שהוא יכול לסמוך עליה. הוא התחיל למשוך את הברזל שתפס אותה, ולהוריד אותו מן הרגל שלה. "את מסתדרת?" שאל דני בדאגה והביט בה מלמטה. טל הרימה את פניה ושיגרה אליו חיוך קורן ואמרה "כן,". היא החזיקה את המגבת חזק, מנסה שלא להיצמד אליו יותר מידי. עם זמן היא התרגלה לרעיון ,ואף התחילה לחוש בדחף שגרם לה לרצות להיות בקרבתו,ולחבק את גופו הנחשק. "שנייה,עוד רגע וכול הסיוט הזה נגמר" הרגיעה אותה דני,גם הוא נראה נבוך. "אוף, איזה מזל רע" פלטה טל פשט ואנחה זעירה הגיחה מגרונה. "למה את כזאת דיכאונית?...אני רציני טל. את לוקחת הכול קשה מידי, את החיים, את העולם בכללי. למה זה?" שאל דני בשקט בזמן שניסה להסיר את הברזל מרגלה. טל שמה את ידיה על גבו, שהיה כפוף כלפי מטה, ואמרה בשקט "אני לא יודעת, זה האופי שלי כנראה. אני חושבת על הכול בצורה אחרת, יש לי דעות שונות. אני מסתכלת על הדברים הכי קטנים שאפשר, ומבינה דברים מסובכים בצורה מעולה". "שם לב לדברים אצלי?" הוא שאל בסתמיות. טל החלה לחשוב האם היא באמת חשבה על דני כמשהו מיוחד? האם היא שמה לב למשהו מוזר אצלו, אך לא מצאה תשובה לשאלתה. "לא כול כך, אתה יודע. אני לא בוחנת אותך כול הזמן, אני שמה לב לדברים שנמצאים לי מתחת לאף" אמרה טל. "כמו?" שאל דני. טל הרהרה לרגע ומיד אמרה "אני יודעת!...עצם זה שאתה מסדר את שיערות הפוני שלך לשמאל, ולא לימין. גם אני מעדיפה את שמאל!...זה פשוט צד כול כך נוח". "כן, נכון. מעולה לא שמתי לב לזה, אבל זה באמת הצד היחיד שאני מסדר אליו אתה הפוני שלי" פלט דני. טל חייכה ואמרה "וכשאתה מחייך אתה אוהב לשרבב את השפתיים. וכשאתה כועס אתה שומר על השפה התחתונה שמוטה. וכשאתה שמח אתה מרים את הידיים ושם אותם מאחורי הראש. וכשאתה מדבר איתי אתה בדרך כלל מביט אל הצדדים, כדי שאני אל יבחין בכך שאתה בוחן את הפנים שלי. במיוחד את העיניים. וכשאתה מדבר עם טום אתה תוקע את הידיים שלך בכיסים, וכשג'יו מתקרבת אתה ישר מוצאי אותם ומחזיק את החגורה שלך בצורה צדדית כזאת". דני פלט צחוק מהיר והרים את ראשו אליה. "לא שמה לב לפרטים קטנים ,אה?" הוא שאל וחזר לעיסוקיו.

יש המשך~~>

 

[m i c k e y 15]

הו דני, ארר טל

"כן, מובן. אבל בלי שטויות דני ג'ונסי" הזהירה טל וקרצה לו קריצה חטופה. מה דני ג'ונסי מההההההההההה

את יודעת מה יקרה אם תעזבי את זה". *אהמאניהייתיעוזבתאהמ*

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק | ../images/Emo126.gif

טל צחקה גם כן ואמרה "מלבד זאת, אתה גם אוהב לחבק את דאגי. לריב עם הארי על כול דבר, ולהפסיד. אתה אוהב כשחברה של הארי גורמת לך להסמיק כשהיא מדברת על החולצות שלך. אתה שונא את זה שכרמן אומרת לך להעלות את הגזרה של המכנס, כי אתה אוהב להראות את התחתון שלך לכול העולם כמו יצור שוויצר ונפוח". "טל!" פלט דני והרים את ראשו שנית. "אלוהים! איך שמת לב לכול זה? זה...זה...זה ממש נכון!" קרא דני בהתפעלות. טל הרימה את כתפיה ואמרה "כישרון-כישרון". "זה לא כישרון!" קרא דני "זה חוש שישי". "איך שלא תקרא לזה, זה שימושי" אמרה טל בהתרסה. דני חייך ושאל "אני באמת משרבב שפתיים?". "כן" אמרה טל ופרצה בצחוק מהיר. דני הוריד את ראשו ואמר "אני באמת אוהב ללבוש גזרות נמוכות בג'ינס. זה גם יותר קל, וגם יותר יפה. ובעיקר יותר נוח לגיטרה שלי". "כן, את הסיפורים האלו תספר לכרמן. עובדה שטום לובש מכנסיים בצורה רגילה למדי, בלי שאיזה...שק...יתנופף לו שם מאחור" אמרה טל כנגדו. "טום הוא סוג של חנון מעבדות מפותח מאוד" אמר דני במהירות. "הוא פשוט נורמאלי" אמרה טל. דני צחק ואמר "נורמאלי? את קוראת ליצור-השמן-והלא-חברי הזה נורמאלי? הוא האחרון על הפלנטה שיהיה קרו להגדרה של נורמאלי. טום הוא סתם גוץ, גוץ חביב במיוחד אני חייב לומר". "אתה בעצמך גוץ" אמרה טל. "ממתי את מגנה על טום?" שאל דני והרים את גבותיו כלפי מעלה. טל חייכה חיוך מסתורי ואמרה "מאז שהוא היה היחיד שיכולתי לסמוך עליו כשהיית צריך עזרה". "אוה," פלט דני. "קדימה, אתה משחרר את זה? תאה מלא בשרירים מרשימים, אבל כשזה נוגע בלהשתמש-במה-שנראה-כמו-שרירים אתה מתנהג כמו בחורה" האיצה בו טל. דני פלט אנחה ואמר "נראה אותך, גברת-שחושבת- את- עצמה- לסופר- וומן". "לא, עזוב. אם אני אתכופף המגבת שלך תנחת ארצה" אמרה טל באירוניה. דני חייך ואמר "שחכתי את הדבר הקטן והמשמעותי הזה". "ברור שתשכח, אתה בן" העירה טל בשקט. "מה הקשר?" שאל דני בבלבול. "לא חשוב" ענתה טל וחייכה אליו. "אז מה עושים? אנחנו לא יכולים להישאר ככה תקועים להרבה זמן. הארי צריך להגיע מתישהו עם אייזי, ודאגי צריך לחזור. "בסדר, אז תנוח ואחר כך תמשיך לדחוף את זה" אמרה טל בדאגה. "בסדר," אמר דני והתרומם בחזרה אל גובהו הרגיל. הוא סידר את המגבת שלו שנית, וחיזק את הקשר שקשר בה בכדי שלא תיפול לפתע ותפתיע את שניהם. טל חייכה ושאלה "מביך, אה?". "כבר לא, אמרתי לך כבר פעם מה הייתי עושה כשהייתי צעיר. חוץ מזה שכול המצלמות בארץ כבר ראו אותי ערום...אבל משום-מה, את יודעת...זה קצת מפריע, כי זאת את. אם זאת הייתה מישהי אחרת אולי לא הייתי מרגיש, מוזר. אבל זאת את" אמר דני. טל ניערה את שיערה ושאלה בטון שקט "אז אני הגורם למבוכה שלך?". "כן...גם" השיב דני בהתחמקות "מה מביך בי? כלומר," אמרה טל במהירות מופרזת "אתה יודע שאני לא בחורה שגורמת לאנשים להיות סגורים איתי, ההיפך! אנחנו די פתוחים אחד אל השני" . היא לא רצתה לסבול את ההרגשה שדני מובך בגללה. "את לא מביכה, אני מובך בגללך...אני מתכוון ש...את יודעת. אני מספר לך יותר מידי, יותר ממה שבחורה צריכה לדעת עלי. את אפילו יודעת את המידה שלי בתחתונים" הצהיר דני. "אה-אה, מדיום" אמרה טל וחייכה אליו. דני צחק ואמר "לפעמים אני שמאל, אבל יותר נוח ללבוש מדיום". "אתה הוא זה שפולט יותר מידי, בדיוק...כמוני" השיבה טל בשקט. "כן, אני גם יודע עלייך דברים מעניינים" אמר דני בגאווה. "אה, כן? כמו מה?" שאלה טל בשקט. היא כבר לא הרגישה יותר מידי מובכת בגללו, עצם השהייה שלהם ביחד רק הגבירה את ההרגשות שלה כלפיו. לפתע הרגשות המעורבבים שלה התפרצו בתוכה, אך היא נשארה נאמנה לעקרונותיה. היא לא רצתה ולא ציפתה שדבר יקרה היום. היא באה עם ההחלטה שהיא לא פותחת קשרים רומנטיים עם אף בריטי, והיא מקווה לעמוד בעקרונות שלה. "כמו זה שאת לא אוכלת חזירים, כי את יהודייה. ושאת אוהבת ללבוש חולצות פסים לאורך כי זה מרזה אותך, למרות שלפי דעתי את מאוד רזה. וחוץ מזה גם שיש לך תחתונים של דמויות מצוירות, שזה בעצם אוסף די גדול מאותה הסדרה ושחסר לך כמה. שאת מאוד אוהבת. ואגב, מצאתי את האחרון בסדרה של התחתונים האלו , אבל הוא בצבע ורוד. ועצם זה שאת משלבת את הידיים שלך כשאת מדברת, זה אומר שאם מישהו יאמר את המילה "אנגלית", 'דמו בראשו'...ושאת חושבת שמחשופים הם זנותיים" אמר דני במהירות מטורפת שאין כמוה.

יש המשך~~>

 

[kelly7i]

שהיא לא פותחת קשרים רומנטיים עם אף בריטי

למה לא? צאי מזה ילדה!

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק ||[5]../images/Emo126.gif

Stevie B - Because I Love You: http://www.youtube.com/watch?v=09qBdgqwYJY&feature=related

Whitney Houston - I Will Always Love You : http://www.youtube.com/watch?v=VUoEil40qZA&feature=related **************************************************************************************************************** טל הביטה עליו בהערצה ואמרה בשקט "הלוואי שאני הייתי יכולה לומר הכול במהירות שכזאת". "את עוד תוכלי" אמר דני בעידוד. טל צחקה ואמרה "אני באמת לא אוכלת חזירים". "אני גם הפסקתי," אמר לפתע דני בשקט והביט אל עבר נקודה רחוקה בחדר. "מה זאת אומרת?" שאלה טל בשקט. "אני לא יודע" פלט דני בשקט "מאז שהסברת לי למה את לא אוכלת, הגעתי לכול מיני מסקנות. וגם ככה הטעם שלו נמאס עלי, והחלטתי לעשות 'ניסוי' שכזה...אני לא יודע, המילים שלך חלחלו לי עמוק למוח. לפעמים אני באמת תוהה איך אתם מסתדרים...כלומר, את יודעת. יהודים, וזה". "אוה," אמרה טל בשקט. היא שכחה לגמרי מן העניין הזה. היא ודני היו נוהגים להעלות את זה רק כזה היה נחוץ, וחוץ מזה הוא היה נשאר למקרים הרקוחים ביותר. "למען האמת, אני לא יודעת. יש לי את ההזדמנות לא לשמור על כמה דברים, ו'להתפרק' לגמרי. אבל אני מרגישה...כאילו שאני רק מתחזקת בכול פעם. אולי אני לא שומרת בדיוק לפי ההלכה, כי אני בכלל לא דתייה, אבל אני יודעת מאיפה באתי, ולאן אני יכולה לחזור בכול פעם" אמרה טל בשקט. "אני מבין," אמר דני "אז את מתגעגעת לשם...לישראל?". "קצת" אמרה טל בהרהור. היא הביטה בפניו ואמרה "אל תדאג, אני לא יחזור לשם כול כך מהר. וגם אם כן, אני חושבת שעדיף ש-" "שלא נדבר על זה" קטע אותה דני במהירות. "קרה משהו?" שאלה טל בחשש. דני עיוות את אפו ואמר "כן, למעשה". "מה קרה?" שאלה טל בסבלנות. היא כיווצה את גבותיה והיבטה בפניו החלקות. הוא העביר את עיניו הכחולות אל פניה ואמר ברצינות "אני לא יודע מה יש לי פתאום, אבל אני מתחיל לשנוא את ישראל. רק בגלל שאת צריכה לחזור לשם. כלומר...את יודעת, די נקשרנו, ואני מרגיש כאילו שאני מכיר אותך כבר שנים. אבל עצם זה שאת הולכת, ושאת כבר לא תהיי כאן...זה כואב". "אני יודעת" פלטה טל בהזדהות. "זה רק ש...אני יודע שאני נשמע כמו אידיוט. אבל... הלוואי ולא היית צריכה ללכת, פשוט להישאר כאן לתמיד. רק שאני יודע שאת לא יכולה, ואני יודע שמתישהו אני אצטרך להמשיך הלאה, וזה מה שהכי מעצבן אותי!" קרא דני. דני נשכה את שפתה התחתונה והביטה בפניו. היא חייכה לפתע והשיבה "זה כואב לי יותר מאשר לך. וזאת אחת הסיבות לעצם ה...ה...טוב, אתה יודע מה? לא חשוב. במילא זה יקרה, ובמילא אני לא יכולה לעצור את זה. אני רק מקווה שזה לא יקרה עכשיו, או בשנה הקרובה. שיקרה אחר כך". "תאמרי את מה שרצית לומר" אמר דני בשקט. "לא" פלטה טל בעיקשות. "קדימה טל, תגידי את מה שרצית לומר...אני שונא כשאת קוטעת ככה את המשפטים שלך!" קרא דני בכעס. "תפסיק לנסות לשכנע אותי, כי זה לא יעזור" אמרה טל כנגדו. היא הסירה את מבטה מעיניו התובעניות, והביטה אל עבר חזהו. הוא נשם נשימות עמוקות, כך שחזהו עלה וירד על פי הקצב הנכון. " קדימה טל אביב, יש דברים שאת חייבת להוציא כלפי חוץ" תבע דני במהירות. טל הנהנה עם ראשה לצדדים ופלטה בכעס "תפסק כבר!". "לא, אני לא אפסיק, כי חשוב לי לדעת מה רצית לומר" השיב דני. "תנסה להכריח אותי" אמרה טל בטון מאתגר. היא הרימה את מבטה אליו ושרבבה את שפתיה בנחישות. דני נשך את שפתו התחתונה הורדרדה ומיד פלט "את מזכירה לי את אמא שלי. תמיד עקשנית, תמיד חייבת לקחת כול דבר קטן, וללכת איתו עד הסוף". "אני מה? למה אתה אומר את זה?" שאלה טל בשקט. "כי היא רחוקה ממני, המחשבות שלה מוזרות, צורת הראייה-לגבי-החיים-שלה מוזרה" הטיח דני. "מה?" שאל טל בבלבול. היה קשה לה להבין את המילים שהכניס הוא במשפטו. גם אם היה זה משפט בסיסי בלבד. "מה שהבנת" אמר דני בתינוקיות. טל שילבה את ידיה ואמרה בכעס "אבל לא הבנתי!". "אז לא חשוב" אמר דני במהירות. "מה לא חשוב?" התרעמה טל "אתה לא יכול לומר משהו ואז להפסיק אותו באמצע זה..." "מה שאת עשית? נכון מאוד" אמר דני בגאווה.

יש המשך~~>

 

[kelly7i]

למה שהיא תצטרך לחזור לישראל?

היא התחילה לימודים בלונדון, היא תעשה ביקורים לישראל, וזהו, שתשאר באנגליה! תגור עם דני או משו, וזה אחרי שהיא תגיד לו כבר שהיא אוהבת אותו גם

 

[butbut]

ונראה לך שההורים שלה ישאירו את הבת שלהם

לגור בעיר זרה?לבד? אה--אה

 

[kelly7i]

עם דני=]

וחוץ מזה, היא ורוני התחילו שנת לימודים חדשה, זה עוול להעביר אותם באמצע, שימשיכו לגור באנגליה גם שהשליחות תסתיים!

 

[kelly7i]

אה! אכלת אותה טל!

תגידו לו כבר מה שיש לך להגיד!

 

[m i c k e y 15]

אם היא מתגעגעת שתחזור כבר!! גם אם זה קצת חח

 

[yaelsee]

חחחחחחח

'דני נשכה את שפתה התחתונה והביטה בפניו' סתם, זה פשוט מצחיק אותי הם כל כךךךךךךך חמודים

 

[butbut]

חחחחחXD גם אותי><"

 

[butbut]

../images/Emo126.gifחלק|| ../images/Emo126.gif

T.A.T.U - all about us: http://www.youtube.com/watch?v=uTRjrmIlyAo&feature=related

Christina Aguilera - Hurt: http://www.youtube.com/watch?v=lbcltLf2VHo ************************************************************************************************************************* טל הביטה עליו לרגע, ומיד קלטה את מעשייה. היא חייכה אליו ואמרה "אני לא אגיד לך, ואני מצטערת שזה מעצבן אותך. אבל זה מה שיהרוס לנו את כול הידידות הזו. ואני מבטיחה לך שאתה לא היית רוצה שזה יקרה". דני הרים את ידו אל מול פניה של טל ושאל "את מרשה?". "לגעת" אמר דני בשקט. "לגעת?"שאלה טל "במה לגעת?". היא הביטה עליו בבלבול, ופחדה שזהו אחד מן אותם הרגעים הללו שהיא לא הייתה צריכה להיכנס אליהם מן ההתחלה. ודרך החילוץ היחידה היא על ידי כוחו של הגבר, שוב. "בלחיים האלו" אמר דני. טל לקחה את ידו, תפסה את צבעו בלבד והרימה אותה כלפי פניה. היא ליטפה את לחיה בעזרת אצבעו ואמרה בשקט כאשר היא מביטה אל תוך עיניו "אני מצטערת, אבל אני לא חושבת שאני יכולה להיות יותר מידידה שלך. אני יודעת שזה פתאומי, ואני יודעת מה אתה מרגיש. אבל כמו שזה כואב לי, זה אמור לא להשפיע עלייך". "מה?" קרא דני בשקט והביט בעיניה עם שני אגמי עיניו העמוקות. צבעם הכחול היה נראה הרבה יותר מגוון מאי-פעם. הוא פתח את עיניו ופישק את שפתיו בהלם. "מה זאת אומרת? תסבירי בבקשה" היא דרש והביט עליה במבט מוזר. טל נשכה את שפתה ואמרה "אני מצטערת, אני לא יודעת מה עובר עלי...בכול אופן, אנחנו לא יכולים להיות ביחד. גם כי אני לא בטוחה לגבי הרגשות שלי כלפייך, אני אל יודעת אם אני יכולה לקרוא לזה...אתה יודע כבר...אני מצטערת". "מה זאת אומרת? טל?...הלו? את בכלל שומעת למה שאת אומרת?" שאל דני ספק בכעס ספק בהלם. "אני מצטערת" פלטה טל והשפילה את פניה. היא החליטה בתוך תוכה שיהא לא תכאיב לו, היא לא תרצה להיות איתו ולעזוב אותו בשלב כלשהו כמו שנטשה את חבריה מישראל. "אבל...מה קרה פתאום?" שאל דני בכאב. טל הרגישה את בטנה מתהפכת בקרבה. היא נשכה את שפתה בכאב והביט אל הרצפה. "דני, אני פשוט חושבת ש...זה לא ילך בנינו" אמרה טל בשקט. דני כיווץ את גבותיו ואמר "למה?...רק תאמרי לי למה?". השאלה שלו כול כך נגעה לה, כול כך דקרה את ליבה הגוסס. היא הרגישה שבעוד מספר שניות היא תפרוץ בבכי תמרורים ללא אזהרה. "אני לא יודעת, פשוט תקבל את המצב. תוותר...אתה ידעת מן ההתחלה שזה יסתיים ככה" אמרה טל בשקט. "לא! אני דורש הסברים...מיד!" אמר דני בשמץ של היסטריה. טל הרימה את פניה והביטה אל תוך עיניו היוקדות. "תקשיב לי, אני החלטתי שזה יהיה ככה, וזהו!...אל תסבך את זה, ואל תנסה להעביר את הצד שלי אל הצד שלך...אני לא יודעת מה איתך, אבל אולי אני צריכה פשוט...להיעלם". "לא!" קרא דני בשקט. נראה היה שהוא סובל, הוא הביט על טל בבלבול וניסה למצוא את המילים הנכונות לומר. אך נראה היה שמחסן המילים שלו אזל. "יותר מידי דברים כאן לא מסתדרים לי בלונדון, ואתה מודע לזה. אני מנסה להתנתק ולא מצליחה, אבל אתה הכי מכאיב לי! אתה...מכאיב לי!...אני מנסה לברוח, להגן על עצמי, ואיך שהו אני נמשכת לכאן בחזרה, אתה מבין?...כנראה שהיית צריך להיות עם בחורה אחרת, לשכוח ממני...המילים שלך הן כמו סכינים, והגוף שלך הוא כמו אלפי קרומים של חומר נפץ שיתפוצץ בעוד כמה שניות. וזה לא רק ש—" "תפסיקי! קרא דני. "לא, אני חייבת לומר לך. אתה כן מכאיב לי, ואני כן רוצה לברוח, גם אם זה לא נראה עלי—" "תפסיקי!" צעק דני. "לא!" קראה טל בקול והרגישה את דמעותיה עולות אלן גרונה. "את חייבת, את לא טל! אני אל יודע כבר מי את!" אמר דני בבלבול. דמעותיה של טל פרצו מתוך עיניה ועברו את מחסום כוח החוזק שלה להחזיק אותם בפנים. היא הביטה עליו, שמה את ראשה על חזהו והרגישה את דמעותיה מתחילות להיגמר. היא מילאה את המיכסה שלה כבר מזמן, וכעת נותר לה רק לקוות שדני לא יאמין לכול מה שאמרה. בתוך תוכה היא לא האמינה לכול הדבריפ שפלטה, כי היא כן הרגישה אליו משהו, משהו מוזר...אבל משהו. והוא רק גדל והתגבש עם הזמן, וככול שהייתה היא קרובה אליו יותר ויותר היו לבבובתיהם נכרכים יחדיו. אבל כאשר הם היו פוגעים אחד בשני, חרבות קטנות היו חודרים אל תוך קרום הקירבה וקורעות אותו לגזרים. התוצאה הייתה הרסנית, יותר מכול דבר פחדה טל שהיא תאבד את דני. עם כמה שזה היה נשמע מופרח, היא נקשרה אליו בצורה שלא קשרה אל בן-אדם מעולם. גם לא אל חברתה הטובה ביותר בישראל. היה זה קשר מוזר, קשר מיוחד. קשר שלא היה רק מבוסס על תשוקה, וחיבה. היו בו גם אהבה, כבוד, יראה. "תבין כבר," היא פלטה מבין לבין "שאני מבולבלת". דני ליטף את שיערה ואמר "אני לא באמת מכאיב לך נכון?...תעני לי טל,...זה נכון?". טל עצמה את עיניה והגבירה את הבכי שלה בשקט. היא לא רצתה שהוא ידע, ולא רצתה שהוא ישמע את עוצמת כאבה שהיה עצור בתוכה. היא לא רצתה לומר לו את כול הדברים הללו, אך ידעה שרק כך תוכל היא להיפתר מן העול שהיה עליה. היא לא רצתה להכאיב לו, נמאס לה לראות פרצופים לא מרוצים בכול מקום שאליו פנתה. בכול דבר שתעשה תמיד תקבל הבעה עצובה, הבעה קודרת. הבעה שתחנוק את נשמתה ותפיל אותה מטה- ומטה. היא נמלטה מן הלא נודע, והייתה חייבת כעת לבחור אם להמשיך את הקשר שלה עם דני, או לסבול את הריחוק. שאולי יהרוג את ליבה, אך היא כבר רגילה לכך. בסופו של דבר הוא קם לתחייה, ונרפא. אך האם הפעם...האם הפעם הוא יצליח לשחזר את עצמו? היא בלע את רוקה ואמרה בשקט "כן," והרגע הגורלי שלה נחרץ בינה לבין עצמה. "אתה מכאיב לי, יותר מכול דבר" היא המשיכה והביטה אל עבר ידו שחיפשה אחר ידה. אך היא התרחקה, התרחקה וגרמה לדמעותיה לחזק את עצמן וליצור שהבילים ארוכים ומפותלים שזרמו במורד לחיה.

יש המשך~~>

 

[m i c k e y 15]

חעחעחעחע יש- כנסווו

אבל אני לא חושבת שאני יכולה להיות יותר מידידה שלך. ווי ווי ווי

כול כך דקרה את ליבה הגוסס. לאלא זאת הייתי אני... XDDDD

תמרורים ללא אזהרה. מה? היא לא עברה תאוריה?? XDDDDDDD התחפרנתי מגיע לה...