../images/Emo126.gifחלק
| ../images/Emo126.gif
"נמאס לי לשמוע על כול מה שאמור להיות, ולהתנהג כאילו כול דבר שקורה הוא בסדר. נמאס לי לקבל את הטפות המוסר של האנשים, נמאס לי להכיר בתרבויות חדשות בזמן ששלי מתה בתוכי...נמאס לי...להיות" אמרה טל בשקט. כול מילה שיצאה מפיה לא הייתה שייכת לה. היא הייתה שייכת אל היצר שהנחה אותה, הקול השני שהיה בא לאחר הקול הראשון שאמר לה לא לומר אף מילה, לסגור את הפה. לחסום את בור האימים הזה שהיא פותחת בכול פעם שרצתה לומר משהו טיפשי. "באמת?" שאל דני באי-אמון. הוא הביט עליה במבט המום, מבט של חוסר-תגובה, מבט של כאב. "כן" פלטה טל מבלי לחשוב והתנתקה ממנו כאילו הכה גופו את גופה במכת ברק. "את טועה" אמר דני בניגוד לכול מחשבותיה של טל. היא הרימה אליו את עיניה ושאלה "מה?!". "מה ששמעת!" קרא דני "את טועה!". "מה זאת...אומרת?" שאלה טל בשקט. "זה ברור טל, את מנסה להגן כאן על מישהו, ואני מוכן לקבל את זה. אני יודע שאת בחורה על ראש על הכתפיים. אני יודע שאת לא באמת היית עוזבת מבלי להיפרד, אני יודע שאת לא היית מתחברת איתי אם לא היית יודעת מראש את כול המינוסים שבכך. לא ידעתי שאת יוצאת עם מישהו אחר מישראל, היית צריכה פשוט לומר את זה. ואם אני מכאיב לך למה את עדיין כאן? למה את חוזרת? למה את מדברת אלי?" שאל דני בשקט והביט בפניה. "אני לא יוצאת עם אף אחד דני" אמרה טל בשקט. "אז מה הבעיה? תסבירי לי במה אני מכאיב לך, אולי אני יכו להשתנות" הציע דני בשקט. "לא," אמרה טל בשקט. "כן, את חייבת לנסות!" קרא דני בכעס. "לא!" קראה טל כנגדו. "למה לא? למה את תמיד שוללת את הדברים שלי? תסבירי לי פעם אחת למה את לא יכולה להיות עוד כאן?! למה את חייבת לברוח בכול פעם? אני רוצה לדעת!" אמר דני ספק בעצבנות ספק בדאגה. "בגללי דני, בגללי. הכול באשמתי. זאת אני, משהו עקום אצלי. כול פעם שאני איתך אני מתחילה לחשוב על העתיד, כשתסתיים השליחות. אני אל רוצה להכאיב לאנשים, רק להתחבר" אמרה טל בווידוי כואב. היא הרגישה לפתע הקלה, הקלה על כך שפלטה את הדברים שהכבידו על ליבה, ואת שאר הדברים שגרמו לה לחשוב שדני הוא לא אחר מאשר "מכשול" בדרכה. "די, טל" אמר דני בשקט "את יודעת טוב מאוד שזה לא באשמתך. את פשוט יכולה לומר לי דברים ישירות, אני מתחנן לפנייך! כמו שאני כנה איתך, אני מצפה שגם את תהיי כנה איתי. את יודעת שמה שהכי מכאיב לי זה לדעת שאני מכאיב לך. אני אל מסוגלת יותר להביט עלייך ולהיזכר בבחורה אחרת, את ידעת למה? כי הלב שלי שולט במוח שלי. ואני מניח שזה לא אכפת לך כול כך, הבנתי שאני ה'איש הרע' בסיפור הזה. אולי את פשוט צריכה לחזור הביתה, לנוח, ולחזור עם תשובות ברורות ביום אחר". טל פלטה אנחה ואמרה "אולי את צודקת, ואולי אתה לא. אבל אני כנרה איתך, אני אל חושבת שאנחנו נוכל להיות אי-פעם ביחד". "למה?...אני רוצה סיבות ברורות" אמר דני בשקט. "אני מבולבלת" פלטה טל במהירות וקיוותה שתשובה זו תשתיק אותו מלומר עוד מספר משפטים. "גם אני, אבל...את לא מרגישה את זה?...את לא מרגישה את הדבר הזה שמנקצץ לך בלב? הדבר הזה שלוקח סכין וחותך בכול פעם קרע בקרום שעוטף את הלב?" שאל דני בשקט. "אני לא יודעת" אמרה טל וכיווצה את גבותיה בכאב "אולי רק אתה מרגיש את זה". "את בטוחה שרק אני מרגיש את זה? את בטוחה במיליון אחוזים?" שאל דני. טל הרגישה את דמעותיה עולות שנית, את הפעם עצרה אותם הרבה לפני שהגיעו אל עיניה. "כן," היא אמרה בשקט "אני כמעט בטוחה שכן". "כמעט?" שאל דני בתקווה. "כמעט" השיבה טל בשקט. דני השפיל את פניו ואמר "אז אני מבין שזה מה שהיה אמור להרוס את הידידות שלנו? מה שצפית מראש?...אני יענה לעצמי, אני מניח שכן". "כן" אמרה טל בטון שברירי. "את שונאת אותי?" שאל דני לפתע והביט עליה במבט בוחן. טל רצתה לעזוב מיד את כול עקרונותיה, לחזור בה על דבריה ולומר לו שהיא עכשיו מרגישה את זה. עקצוצים מרגיזים, סכינים קטנות וחדות שחודרות אל קרום בשרה של ליבה, וחותכות בכול פעם חתיכה ממנו. הוא מדמם, והוא גוסס, והיא לא מחפשת בשבילו אף מרפא, למרות שהיא מנחשת מהו. "לא" היא פלטה בביטחון. היא הרגישה לפתע רגע של חולשה, היא הביטה בפניו ואמרה "דני, הראש שלי..". דני לקח את ידו ושם עם מצחה "את קודחת! אלוהים!" היא קרא והביט עליה. "אני לא, אני סתם מרגישה מסוחררת" השיבה טל בשקט. "או לא, את קודחת מחום!" קרא דני. "תשחרר אותי, ותביא לי משהו לשתות" אמרה טל במהירות. היא חייכה אליו ופלטה צחוק רגעי. "מה קרה?" הוא שאל בבהלה. "המגבת החליקה לך!" היא קראה והרימה אליו את פניה. דני הביט אל עבר המגבת שלו, וראה שהיא נמצאת במקומה. "לא טל," הוא פלט "המגבת במקום, תאמיני לי". "לא דני," חלקה טל על דעתו "המגבת על הרצפה". דני מיהר למשוך את הברזל מרגלה ואמר "בשלוש את מרימה את הרגל". "שלוש בא אחרי ארבע?" שאלה טל בשקט.
יש המשך~~>
אני אל חושבת שאנחנו נוכל להיות אי-פעם ביחד". ואי את לא יודעת איך רקדתי סמבה בחלק הזה XD ודנה נאלצה לסבול!
