סתם מחשבה להתעודדות.
"על פיסגה של הר רחוק ישבנו שניים, ראינו את הנוף במרחק של שבועיים, פסגות ירוקים,נחלים כחולים,אפילו עננים, פה ושם לבנים. חשבנו על ימים שלא יהיו, ועל ימים שעוד יבואו, זמנים קשים תמיד היו,וכנראה שעוד יבואו, אך איתם באו גם הטובים. ואז שמענו ליחשוש,ולא יותר, ואז עוד אחד, ונעלם. תהינו, התפאלנו,אפילו הישתוממנו, ניסינו להיתרכז,לשמוע עוד מאותו ליחשוש מלטף. ואז משום מקום הוא הגיע שוב, היינו מוכנים, היבנו את משמעותו ולו רק בהרגשה של היתרוממות רוח ריגעית. ראינו מאין בא ואל מי דיבר. מן הנוף המדהים, והמראות המרהיבים, מהנחלים הכחולים, והפסגות הירוקים. "כשם שאנו חיים יחדו בהרמוניה", אמר הליחשוש, "העננים אם השמים,והנחלים אם המים, הפסגות אם העצים, ואפילו בעליי החיים. כך גם אתם המהלכים על שניים, צריכים זמנים קשים ואפילו רעים, כדי לזהות את הטובים."
