...One down, one to go
אז ככה: שבת שלמה ביליתי אצל אבא, מליון אנשים, ילדים, בלגאן... כל זה לחגיגת יום ההולדת החמישים של אבא... במשך כל השבת ניסיתי לתפוס אותו לשיחה, ושוב ושוב זה התפספס, או שכבר ישבנו ומישהו הצטרף, וכך עברה לה שבת שלמה. כשכבר היה 17:30, והייתי צריך לצאת, החלטתי שזה עכשיו או לעולם לא, דיווחתי לו בדרמטיות שאני לא הולך עד שאנחנו מדברים. ישבנו בחוץ, בגינה, עישנו סיגריה, ופצחתי: "טוב, אני מניח שזה משהו שכבר די ניחשת (הוא לא, כמובן...), אבל אני דיי רוצה להגיד את זה, למרות שאני יודע שזה לא ישנה שום דבר, אבל זה חשוב לי בכל זאת". שקט. "אז בקיצור, רק רציתי שתדע, ש-אמממ… כבר תקופה לא קצרה אני יוצא עם בנים…" השאלה הבאה (אחרי פאוזה נוספת) היתה האם אני "יוצא עם בנים" באקסקלוסיביות, או שמא עדיין לא זנחתי את המין הנשי, והאם זה דבר חדש, או משהו שידעתי תמיד. אחרי התחקיר הקצרצר הוא דאג להדגיש שהוא בסדר עם זה, שאני אעשה מה שמרגיש לי נכון, ושהוא יאהב אותי בכל מקרה. בשלב הזה צפרו לי מהאוטו שחיכה לי, ביי, חיבוק והלכתי. וזהו… השלב הראשון עבר. השלב השני מחכה לי ביום שני, כשאני אהיה אצל אמא לחג. זה לדעתי יהיה יותר אמוציונלי, אבל אני בשוונג... תודה על האיחולים, ואני בצ´ט – או שלנו או של יואל. הטרמפיסט (!!!free at last... טוב עוד לא, אבל חצי)
אז ככה: שבת שלמה ביליתי אצל אבא, מליון אנשים, ילדים, בלגאן... כל זה לחגיגת יום ההולדת החמישים של אבא... במשך כל השבת ניסיתי לתפוס אותו לשיחה, ושוב ושוב זה התפספס, או שכבר ישבנו ומישהו הצטרף, וכך עברה לה שבת שלמה. כשכבר היה 17:30, והייתי צריך לצאת, החלטתי שזה עכשיו או לעולם לא, דיווחתי לו בדרמטיות שאני לא הולך עד שאנחנו מדברים. ישבנו בחוץ, בגינה, עישנו סיגריה, ופצחתי: "טוב, אני מניח שזה משהו שכבר די ניחשת (הוא לא, כמובן...), אבל אני דיי רוצה להגיד את זה, למרות שאני יודע שזה לא ישנה שום דבר, אבל זה חשוב לי בכל זאת". שקט. "אז בקיצור, רק רציתי שתדע, ש-אמממ… כבר תקופה לא קצרה אני יוצא עם בנים…" השאלה הבאה (אחרי פאוזה נוספת) היתה האם אני "יוצא עם בנים" באקסקלוסיביות, או שמא עדיין לא זנחתי את המין הנשי, והאם זה דבר חדש, או משהו שידעתי תמיד. אחרי התחקיר הקצרצר הוא דאג להדגיש שהוא בסדר עם זה, שאני אעשה מה שמרגיש לי נכון, ושהוא יאהב אותי בכל מקרה. בשלב הזה צפרו לי מהאוטו שחיכה לי, ביי, חיבוק והלכתי. וזהו… השלב הראשון עבר. השלב השני מחכה לי ביום שני, כשאני אהיה אצל אמא לחג. זה לדעתי יהיה יותר אמוציונלי, אבל אני בשוונג... תודה על האיחולים, ואני בצ´ט – או שלנו או של יואל. הטרמפיסט (!!!free at last... טוב עוד לא, אבל חצי)
