אולי זה ישמע טיפשי, אבל

[CHeerleadER]

תקראי לי פוצית אבל..

הערת שוליים: כן, מכאלנג'לו היה אדריכל..

 

[פונצית גירל האמיתית]

פאק, אז אני סנילית. טעות שלי. ../images/Emo9.gif

 

[CHeerleadER]

that's O.K ^_^

 

[akane]

אי אפשר להתווכח עם העובדות

 

[A n n a b e l]

הערה../images/Emo140.gif

"זה בדיוק כמו לקרוא למאה ה-19 "התקופה הגותית" כי אז היו נפוצים בבריטניה זרמים של ספרות שנקראה ספרות גותית" למאה ה-19, לפחות במוסיקה ואני מאמינה שגם בתחומים אחרים כמו אומנות, אדריכלות, ספרות וכ'ו יש שם ברור שהוא "התקופה הרומנטית". כידוע, רומנטיקה זה לא רק פרחים ושוקולדים לאור ירח אלא גם תנועה שסחפה את אירופה באותה התקופה. מאפייניה היו מאפיינים דראמטים (ואני בכלל תוהה למה שייקספיר לא נולד בתקופה ההיא

) רעיונותיה היו סוחפים, מרגשים ולפעמים לא מחוברים כלל למציאות. הרגש, הפאתוס, היה חלק מההווי החברתי (פתאום למשל, אנשים החלו להתחתן מאהבה ולא מבטחון כלכלי או מניעים אסטרטגיים או, היצירות המוסיקליות שחוברו היו בדרך כלל מאוד מאוד ארוכות או מאוד קצרות והטקסט היה מאופיין במרכיבים פנטסטיים). כל זה מביא אותי לתמוך במה שכתבת

: "היה גם זרם נאו-גותי באדריכלות לקראת תחילת המאה ה-19, אבל שוב, זה לא מצדיק לקרוא לזה "התקופה הניאו-גותית".. בגלל ההווי החברתי אנשים החלו ל"חזור" לימי הביינים מהבחינה של הבנייה בגלל שימה"ב הייתה תקופת אבירים ואצילים וסיפורים על שדים ורוחות ואלוהים. "בבריטניה זרמים של ספרות שנקראה ספרות גותית (ולא, אין שום קשר לאדגר אלן פו.. לא יודעת מי חסר ההשכלה שכתב את זה כאן לפני כמה ימים, אבל אדגר אלן פו חי הרבה שנים אחרי זה, הוא היה אמריקאי, והוא למעשה גדול ספרי הבלשות והספרות האמריקנית, וסיפורי האימה שלו היה סתם חלטורה שהוא עשה בנוסף).." כאן לעומת זאת אני נוטה שלא להסכים איתך, אדגר אלן פו חי בין השנים 1809-1849, בדיוק בזמן של התקופה הרומנטית. הוא היה אמריקאי

מהדרום אך (ואני מצטטת מהספר שלי "הבור והמטוטלת") יש חוקרי ספרות הרואים בא.א.פו רומנטיקן מובהק ומעמידים אותו לצד יוצרים אנגלים (אירופאים)". ולגבי גדול סיפורי הבלשנות והספרות האמריקנית לא שמעתי, תמיד חשבתי שהוא היה אחד מפורצי הדרך בספרות האימה המודרנית. למעשה, קראתי כמה סיפורים שלו ואכן ניתן למצוא שם מרכיבים בלשיים אך חוט השדרה היא האימה שלא נראה לי שיפה כל כך לקרוא לה חלטורה. היצירות הכי מפורסמות שלו (העורב, הבור והמטוטלת, חתול שחור וכ'ו) הן בראש ובראשונה מפחידות. ואחרון חביב, "בד"כ קוראים לזה מזמורים גרגוריאנים, או שנסונים אם מדברים על תחילת הרנסאנס בצרפת, זה פשוט המוזיקה היחידה שהכנסיה הרשתה לעשות בתקופת סוף ימי הביניים, וזו חרא של מוזיקה" למען האמת אני נהנת לשמוע מזמורים גריגוריאנים ולא חושבת שנין לחרוץ את דינם בכזו קלות (במיוחד אם דיברת על סוף ימי הביינים שבהם המזמורים הפכו למאוד מסובכים- "מוטטים" בעלי אופי פוליטקסטואלי ופוליפוני ולפחות מהבחינה הטכנית חייבים לתת להם קרדיט על זה).

 

[פונצית גירל האמיתית]

זאת תגובה שכיף לקרוא.../images/Emo45.gif../images/Emo140.gif

בקטע של המזמורים הגריגוריאנים אני מסכימה איתך לחלוטין. יש מקהלה כזאתי שמחדשת שירים מודרניים וזה פשוט כיף לשמוע. :]

 

[A n n a b e l]

תודה../images/Emo13.gif

כן, שמה של הלהקה פרח מזכוני כעת (יותר מדי זמן על המחשב) אבל הם חמודים למדי.

 

[Blade Of Fire]

כמה מקורי-גרגוראין../images/Emo3.gif

 

[A n n a b e l]

למען האמת,

נראה לי שזה גרגוריאן צ'נט

 

[פונצית גירל האמיתית]

שתי להקות שונות שעושות אותו דבר.

שתיהן נהדרות. :]

 

[A n n a b e l]

וואלה?../images/Emo12.gif../images/Emo140.gif

 

[akane]

../images/Emo45.gif מישהי שמבינה על מה היא מדברת

אחלה תגובה

 

[akane]

../images/Emo45.gif אחלה הפגנת ידע ../images/Emo6.gif

 

[Envision]

אהם...

בזמנו ניסיתי למצוא תשובה לזה באתרים שונים וכולם נתנו תשובות שונות. אבל די התחברתי לדבר אחד, שאומר, שקודם כל אדם המוגדר כגותי, זה אדם יציתי, שאוהב אומנות ויופי, פשוט המושג של יופי אצלו יותר אפל מהמקובל. כעקרון, התרבות הגותית המודרנית באה מהפאנק. אנשים רצו פאנק תרבותי יותר וזה מה שיצא

 

[a lost seashell]

הייתה תקופה כזאת לא?../images/Emo12.gif

מצאתי בספרייה שלנו בבית את הספר 'תולדות היקום'...[אל תשאלו

] ומסופר שם על התקופה