"דור הנפלים"../images/Emo191.gif
באשר לאשמתו הפלילית של הנשיא, אני מתכוון להמתין להכרעת בית המשפט. אבל יש דברים שהם מעבר לדיון משפטי, ומעבר למילים הלא נתפסות האלה - אונס, כפייה, שיבוש, ניצול יחסי מרות. אלה הם קוטן המידה, האפסיות, דברים שקיומם לא מצריך פסיקה של בית משפט. וכך הלב מפלל לאישיות דגולה. לחזון, לתבונה, למופת. ולא רק בבית הנשיא, אלא גם בקריית הממשלה, הלב מפלל, העין תרה, אבל כאן לא אישיות ולא דמות. סתם עסקנים זעירים שתיככו את דרכם לגדולה. אלוף קטנות ואלוף כלום. לא חזון, לא מופת לא תפיסת עולם, לא בשורה. רק עליבות ברשות השררה . שם ללחוץ, פה לאיים, כאן לפתות, לשלוח יד, לטוות עוד ספין, להתרועע עם אישים מפוקפקים, לבקש רחמים, לרחוץ את היד הרוחצת את שלך. כאן לכבות שריפונת, שם לגעת ולצבוט, פה לעליל עלילה, פה לנצל, כאן להבטיח, שם להחליף טובות הנאה. לאיים איום, להכחיש ההכחשה, לדמוע, לתת ג'וב, לעזור לחבר, לרייר לתוך מחשוף עובר, לרמוז שהכל עדתי, להפריח עוד סיסמה. אלוהים אדירים אפילו סיפור אהבה אין כאן, אפילו לא תשוקה גדולה. והאזרח מבקש לצעוק באוזני הנשיא את מה שאמר שמואל לשאול: "הלא אם קטון אתה בעיניך, ראש שבטי ישראל אתה!" אבל למי לומר את הדברים? לכל אשר תביט, עוד אפס כי ימלוך, ואפילו זה לא. ובהזדמות חגיגית זאת נוסיף בקשה: לא עוד נשיא מהפוליטיקה. לא מהכנסת ולא מהממשלה ולא מהמפלגה. לכו אל הקתדרה, אל המעבדה, אל הישיבה, אל כס המשפט, אל הפעילות הציבורית, אל החינוך, אפילו אל הצבא. לא עוד אטד. לכו אל הגפן, אל הזית, אל התאנה. נכתב ע"י: מאיר שלו