תסלחי לי...
אבל זו ממש לא אומנות. לי נראה שהבמאי והתסריטאי לא ממש החליטו לאיזה כיוון הם הולכים, לכיוון סרט אמריקקי סטנדרטי או לכיוון הסרט בעל ביקורת חברתית. הוא נפל בין הכיסאות. הבמאי בחר לזעזע ע"י הקצנת עובדות, תאמיני לי שמה שהיה במציאות הרבה יותר מחריד ממה שהוא ניסה להעביר. לא בגלל כמה עובדות שוליות, אלא בהחלטות טיפשיות (שראינו במלחמה השנייה), מדיניות ממשלתית עקומה והסתכלות קצרת טווח. כל זה בראיה רחבה, בראיה צרה? "אפוקליפסה עכשיו" הרבה יותר מתקרב למה שהיה שם לעומת מחול הליצנים של הסרט זה. היו שם בעיות קשות מאוד של ספק שפיות ספק טירוף. הסרט מפספס את זה בענק. הניסיון להדגיש הזנחה ע"י יצירת מציאות שלא היתה שם ולא ממש רלוונטית למה שהיה שם, פיספס אותי. אתן לך דוגמא אחרת - זה ממש כמו לקחת את "רשימת שינדלר" להוריד ממנו את הילדה עם השימלה האדומה, לחתוך את הקטעים בהם יש מגע בין הנאצים לקורבנות ולהזכיר כבדרך אגב (בכל הזדמנות) את העוני והרעב. נכון זה היה שם, אבל זה לא העיקר. כדי לזעזע, יש צורך בליצור תחושת הזדהות, תחושת מראה אל עצמך, עושים זאת ע"י נאמנות למקור, ע"י השימוש בפרטים מאוד קטנים, ע"י סיטואציות מאוד נקודתיות שמשקפות מצב כולל,, אח"כ מביאים את הביקורת כפי שהיוצר רואה זאת. לדעתי הוא פיספס את שלב יצירת הזדהות וקירבה וקפץ ישר לביקורת, לכן אותי הוא פיספס. כי כל מה שיצא לי להבין מהסרט שלו זה -"אני פצפיסט, לא הייתי בצבא ואין לי מושג איך זה מתנהל, אם בכלל." הסרט לא מעביר שום מסר משמעותי לגבי מה שהיה שם, הוא מעביר ביקורת כללית כנגד ההתנהלות מדינת ישראל בגלל היותה מדינת ישראל, בלי לגעת בנקודות הרלוונטיות לבופור ולבנון. אני הולך לראות אומנות, תחסכו ת'כסף ולכו ל"מבוך של פאן" סרט מעולה.
you may keep on!