מחפשת עובדת

[ליאתשלשחר]

../images/Emo32.gif מחפשת עובדת

דרושה גרפיקאית ביצועיסטית, בעלת ידע בפריהנד ופוטושופ למשרה מלאה 8-17.

דרושה מזכירה לעבודות מקצועיות שונות משרה מלאה 8-17. העבודה בפתח תקווה. פרטים נוספים במסר.

 

[משוש30]

אוף!! קורה לכם שיש מישהו ממשתתפי

אחד הפורומים שממש, אבל ממש עולה לכם על העצבים? באחד הפורומים שאני משתתפת יש בחורה מעצבנת לאללה. גם פנאטית, גם פמיניסטית קיצונית, גם אחת שמכלילה הכל, כל היום מפזרת סיסמאות ריקות מתוכן ומטבלת אותן במילים "עלק גבוהות". נו אז מה? לא יודעת לא מצליחה להתעלם ממנה, התגובות שלה מוציאות ממני את הדברים הכי רעים. היא מעצבנת אותי ברמות שלא יאמנו. היום ממש נגררתי איתה לויכוח שירד לפסים אישיים ובאמת מתחת לכל ביקורת. הצילו!! מה עושים? אני לא רוצה להפסיק להשתתף בפורום ההוא כי יש שם נושאים מעניינים. אבל היא פשוט הורסת כל חלקה טובה.

 

[טלי בארץ הלמה]

קרה לי פעם

ומאז אני מתעלמת משרשורים או תגובות שנכתבים על ידה.

 

[T noki]

לעיתים רחוקות זה קורה

ואני מניחה שככל שאת משתתפת ביותר פורומים או בפורומים שמשתתפים בו הרבה אנשים, זה שכיח יותר. הפתרון - להתעצבן לשתי שניות (בלבד!) לעצמך, ולא להגרר לויכוחים מיותרים, כי הם בעיקר מעצבנים אותך, ואת הפנאטית (אולי סתם טרולית? אולי סתם נהנית לעצבן ולהיות פרובוקטיבית) זה ממש מהנה. לא שווה להפסיק להשתתף בפורומים בגלל זה, אם את אוהבת את הפורומים באופן כללי. יש עוד שיטה שאימצתי - להתייחס בהומור לנכתב, ולענות בהתאם. בד"כ טרולים לא יודעים לאכול הומור. והעיקר - לקחת הכל בפרופורציות, באינטרנט יש כל מיני אנשים, לא צריך לקחת קשה ולא להתעצבן מכל דבר.

 

[גלשני]

מסכימה- הומור והתעלמות.

לרוב החיפוש אחר פרובוקציה מתמוסס כשאת מתייחסת בהומור או פשוט לא מתייחסת.

 

[sipor]

בטח קרה וימשיך לקרות...

הרי גם בחיים נתקלים באנשים שעולים לנו על העצבים. אז כמו בחיים גם בפורום לומדים לא להתייחס אליהם, להתרחק מהם ופשוט חבל על המילים. למה להפסיק להשתתף בפורום ההוא? ואני חושבת שאני יודעת על מי את מדברת.. אבל זה לא העניין. מה שחשוב שתעזבי שטויות במקום בו היא כותבת פשוט תמשיכי הלאה, אפילו אל תקראי...

 

[lulyK]

קורה, קורה.

באמת חשוב לא לעשות את הטעות הכי גדולה ולרדת לפסים אישיים. תחושת החשיפה מול מישהו שלא מפרגן לך היא איומה. אל תפסיקי להשתתף בפורום ההוא (מה פתאום?) אבל תזכרי לשמור על עצמך.

 

[אמא של א וגם של ר]

קרה לפני כמה חודשים ולכן פרשתי

אני מציינת את שם הפורום כי הוא היה באמת פורום נחמד: הורים לתינוקות. אבל...לפני כמה חודשים השתלטה עליו קבוצה אמנם קטנה אבל מאוד דומיננטית של פ%$#ות, שלא פגעו בי אישית, אבל השתלחו בכל מיני חברות פורום אחרות. פשוט לא יכולתי לסבול את ההתנסחויות הבוטות והמעליבות ופרשתי (אף אחד בעצם לא יודע שפרשתי, לא הודעתי על כך בדרמטיות, פשוט הפסקתי להכנס לשם). בדיעבד אני חושבת ששגיתי. הרי בכך שפרשתי לא גרמתי להן לשנות את התנהגותן הוירטואלית. כמו שהציעו כאן כמה מגיבות, הייתי צריכה להתעלם ממה שהן כותבות ולהמשיך הלאה, אבל זה באמת לא קל. אגב, גם בחיים הלא וירטואליים אני נוקטת באותה עמדה - לא מתאים לי אז פורשת. לא מנסה לחנך אפחד. חבל...

 

[גלשני]

אז תחזרי../images/Emo24.gif

ובאמת שאין לי מושג למי את מתכוונת, אני אשמח לשמוע במסר. בכל מקרה אני חושבת שיש לך הרבה מקום אצלנו וחבל

 

[אמא של א וגם של ר]

שני יקרה, תודה על ההזמנה../images/Emo140.gif

אבל חוץ מהסיבה שהזכרתי, כיום יש סיבה נוספת לפרישה: ה"תינוק" כבר בן שנה וכמעט חודשיים. האמת שהוא כבר פחות ופחות מרגיש לי תינוק ואני חשה קצת לא שייכת לפורום הורים לתינוקות. בכל אופן, הרשי לי לנצל את ההזדמנות ולהודות לך על הזמן וההשקעה המרובה בניהול הפורום - נראה לי שזו עבודה קשה ושוחקת, כלכבוד

. חזקי ואמצי ואולי ניפגש ב"תינוק הבא" (אם אצליח לשכנע את השותף...).

 

[nubi]

מהפורום שציינת

למשל, אני מתעלמת. מאותה סיבה בדיוק. אם לא מתאימה לי חברה מסוימת-אין מה להדחף לשם בכוח.

 

[1איתן ולהב שלנו]

../images/Emo45.gifכנ"ל

 

[סגולה קטנה]

גם אני לא שם מאותה סיבה בדיוק

אותה חבורה היתה לפני כן בפורום הקודם שאליו הרגשתי ממש נוח להצטרף אחרי שהם עברו לנוכחי...

 

[עינבלית]

../images/Emo41.gifבדיוק באתי לפתוח הודעה בסגנון

בפורום אחר, כתבתי בלוג ומישהי התפרצה לי לתוך הבלוג, שינתה וערכה וראה לי בשמות גנאי. מה לעשות, אני גם בהריון וגם יותר רגישה, ואני פשוט הפוכה. מחקתי את הבלוג ההוא אבל יש לי צורך לשתף איפושהו, זה חלק מהתהליך מבחינתי. אני רוצה להמשיך להשתתף בפורום ההוא אבל זה קרה הרבה יותר מפעם אחת ואני פשוט מרגישה שאם אמשיך- אשקע לביצות של דיכאון, לא דבר בריא...במיוחד עכשיו. אני כותבת עם דמעות בעיניים ומפחדת שהמתפרצת ההיא קוראת גם פה

ותדאג להרע לי גם פה. האינטרנט זה מקום פתוח ולא מוגן. אני שוכחת שוב ושוב, נפגעת שוב ושוב. ומשוש- אני פשוט מזדהה. אולי החג הוריד מהפסים כמה "נשמות טובות"?

 

[עינבלית]

והנה הבלוג שמחקתי...

שבוע 20 התחיל אתמול, ואני מקפידה בחרוף נפש על התזונה הנכונה לי- המנעות מסוכרים מעובדים, ממוצרי קמח לבן וכמה שאפשר ממוצרי קמח בכלל (וזה כולל גם פסטות מקמח מלא-עד כמה שאפשר), מתפוחי אדמה, אורז לבן והכי קשה- משתיה מתוקה, עוגות עוגיות, גלידות וכל מה שמקפיד לחלחל לחלומותיי מתוך תאווה אדירה. למדתי שאם אני נמנעת לחלוטין ממתוק במהלך היום- יותר קל לי לא להתפתות. למדתי שאני יכולה להתפנק גם על דברים שאינם מתוק - למשל על נתח עסיסי של בשר או על כבד עוף מטוגן בבצל, ותוכו עסיסי ומדמם. כנראה שהגמילה שלי מהפחמימות המעובדות באה על חשבון הצמחונות. הגוף שלי ואני זקוקים למשהו טעים. הכי קשה לי כשאני עושה קניות בסופר. בתור לקופה, כל הפתיונות החומים המונחים "במבצע אטרקטיבי" ממש מתחת לאפי. לפעמים נדמה לי שהרעב הפועם בקיבתי אינו אמיתי אלא מדומה- הנה עכשיו. אכלתי יוגורט עם אגוזים מרוסקים, אכלתי כבד עוף (לארוחת בוקר, כן!) ובעקרון שבעתי, אבל אני כביכול רעבה, צמאה, משתוקקת לכוס קפה קר ו _מתוק_ . וכבר מפנטזת על ארוחת הצהריים, מתכננת לקנות עוד כבד עוף...להכין

** לא היה כבד עוף. אז קניתי בשר לשניצל. עכשיו הבעיה- איך אני מכינה שניצל בלי פירורי לחם? (לא בגלל פסח, בגלל הפחמימות!) בסוף פלפלתי אותו וטיגנתי בקצת חמאה, יין ושמנת. אני והאפרוחית זללנו את כל הכמות בתיאבון רב. אני מתהלכת בסוף ארוחה דשנה ומחפשת את הקינוח שלי. תוצר של חינוך פולני יעיל. בסוף מוותרת, נשכבת לישון עם הילדה. שנת צהריים של שעה וחצי ואני מוצאת קינוח. האינטרנט. ** חטאים של סופשבוע* כל השבוע שמרתי. מה זה שמרתי, אפילו כפית דבש לא ליקקתי. שמרתי. הגיע הסופשבוע ועמו ההתפרקות. בפסטיבל מזרע אכלתי סטייק מדיום רר (דווקא לא פרה) אך לצידו על הצלחת טעמתי גם מן האורז הלבן (יאמי) ומתפוח האדמה על האש (אוך, איזה מעדן). לא סיכמתי בכך. ההתפרעות לקחה אותי צעד קדימה- אכלתי שוקולד תפוז על עוגת ספוג מתוקה וגם וופל בלגי אורגני בדבש. בבית הוריי זללתי עוד שוקולד, 70% מוצקי קקאו, מהמגירה. בכמויות- מדובר על כחבילת שוקולד, רק היום. ממתוק למתוק עולה התשוקה למתוק ומוחקת כל תבונה ממוחי. עכשיו סיימתי רבע כוס חלב חם עם אבקת שוקו. מכורה אמיתית. איך אני נמנעת כמו גדולה כל השבוע ומגיע שישי שבת ואני פשוט מתפרקת? מה שווה התזונה הזו אם בסופשבוע מקבל העובר שלי ערימת אינסולין ברוטב שוקולד? איך אגיע ליעד שהצבתי לעצמי ואני לא מסוגלת להתמיד? והיעד- אולי כאן הבעיה. אני רוצה ללדת בבית. יופי טופי, אני צריכה גם עובר שיוכל לרדת באגן שלי, ויוולד במשקל מוערך של פחות מארבעה קילוגרמים. ההריון עם בכורתי הסתיים בקיסרי. הילדה נולדה קצת מעל 4 קילוגרם. כל ההריון אכלתי בעיקר בורקסים, המבורגרים והמון המון שוקולד, בעיקר בכפית (נוטלה, אלא מאי?) וגם על לחם ופיתות (קמח לבן). בשבוע 20 נראיתי כאילו אני בשביעי. בשביעי התחילו צירים. בסוף תשיעי ילדתי, בקיסרי. הסיפור ידוע. אצל הרופא שלי, בבדיקה ראשונה להריון הנוכחי, הוא כבר שאל אותי "באיזה תאריך תרצי ללדת"? אני זכאית

. למה זכאית? לבחור תאריך ללדת. קיסרי, כמובן. והנה אני מדברת על לידת בית ובמקום להתמיד בתזונה הנכונה ביותר עבורי ועבור היעד שלי- אני מתפרקת על ערימת שוקולד, אורז לבן ותפוחי אדמה. משתוקקת לאסור ולפתע מרשה לעצמי, "מרפה" מהלחץ בסופשבוע. איזה נזק אני עושה לחלום שלי? ולא זו בלבד- אולי זה הביטוי לכפילות, לתחושות שלי- אולי אינני בטוחה בעצמי...אולי אני חוששת שממילא אצטרך קיסרי ומראש מרימה ידיים? מדברת מדברת על הלידה הביתית אך משהו בתוכי לא מאמין. זקוקה לקצת אמונה, אמונה בעצמי. והנשמה שלי אומרת- לא משנה איך תלדי. בבית, בבית חולים, ואגינלי, התערבות, בלי, קיסרי. לא משנה. העיקר- שבסוף כול הנוגעים בדבר יהיו בריאים. את, הילוד, הבכורה, המשתתפים, האהוב. כולם. לא משנה איך אלד. אבל ברצוני להתכוונן ללידה ואגינלית. ועלי להתמיד בתזונה של מזון לא מעובד ובריא ולהמנע מסוכרים ככל האפשר. גם ממקורות "טבעיים". כל פיסת גלוקוז מעירה בי השתוקקות לעוד והופכת את הקרב על שפיותי חמור יותר.[ איך אשרוד עוד 20 שבועות בהתנזרות מוחלטת? האם אחת לכמה זמן "אקח יום חופש" כמו היום בו אזלול מהאסור המתוק הזה? ואם כבר אני חוטאת- האם חייבת לבוא גם ההתייסרות שאחרי? אני מרגישה כל כך לא בסדר, כל כך לא רצינית, לא אחראית, איומה. הלוואי ויהיה בי הכוח להתמיד. הלוואי. בלי שבירה, בלי חטאים. גמילה אמיתית מהתשוקה הזו.

 

[משוש30]

ואו! תגידי את בטוחה שדיאטה

נטולת פחמימות לגמרי זה נכון בהריון? נשמע לי שאת מחמירה עם עצמך יותר מדי. לא יודעת אם העינוי הזה שווה את זה. מי יודע ואולי בסוף גם תתעני במשך ההריון וגם לא תגיעי ללידת בית? יש כל כך הרבה נעלמים. חוץ מזה נראה לי שדווקא החוסר יוצר craving. למה שלא תזרמי עם זה? פשוט אכלי מה שבא לך רק קצת תגבילי את עצמך בכמויות. במקרה הכי גרוע לא תהיה לך לידת בית אבל תעברי את ההריון בשלום.

 

[עינבלית]

../images/Emo24.gifמאשה מתוקה!

הדיאטה לא נטולה לחלוטין- יש בה פחמימות מקמח מלא, מפירות, מירקות (גזר, בטטה, עגבניה), אורז מלא, כוסמת ועוד. מה לעשות שהcraving אצלי מאוד ספציפי- שוקולד

נכון, אפאחד לא יכול להבטיח לי לידת בית, אפילו לא אני עצמי. אבל ממילא- זו התזונה שהקפדתי עליה שנה אחרי הלידה והיתה לי הבריאה ביותר... במשך 10 חודשים לא נגעתי בכלל בשוקולד. אבל עם תחילת ההריון (משבוע 12 בערך) התחלתי להשתוקק, לנסות, לוותר לעצמי... זו תזונתי שאמורה להישאר לכל החיים. פשוט אוכל בריא. ותודה שקראת!

 

[משוש30]

הבנתי ואני בדיוק רציתי להציע לך

שוקולד (שהבנתי שיחסית לפחמימות הוא הכי בריא). וחוץ מזה הריון זה לא החיים הרגילים. יש לי חברה צמחונית שבהריון טחנה טונות ובשר וזה עבר אחרי ההריון. לא יודעת יש לגוף דרישות מוזרות בהריון ואולי זה בכל זאת משהו שהוא צריך? בכל מקרה שיהיה לך בהצלחה

ואני באמת מקווה שתהיה לך לידת בית מעצימה. דרך אגב מה זאת אומרת שהיא נכנסה לבלוג וערכה אותו?

 

[עינבלית]

שלחתי לך מסר../images/Emo9.gif

 

[nubi]

../images/Emo24.gifאני מקווה שאני

לא פוגעת או מעליבה. נשמע לי שאת מסגפת את עצמך-זה ממש נשמע כמו עינוי. למה את נמנעת לחלוטין מפחמימות? הקיצוניות לא טובה - לא יותר מדי ולא בכלל לא. אני באה מרקע מסוים, ואת האמת? זה נשמע שאת עלולה להגיע להפרעת אכילה. שוב, אני ממש לא מתכוונת לפגוע.