אני צריכה עידוד../images/Emo7.gif
היום בבוקר חשבתי על חברה שלי [שיר, ילדה מהכתה] ורציני חשבתי עלייה. אז אני מגיעה לבית ספר ילדה מהישוב שלה אומרת לי "אל תגידי לאף אחד ואני אומרת לך כי את חברה טבוה שלה, אבל אבא שלה נפטר!" אני הייתי בשוק עצרתי את הדמעות שלי. אחרי זה המורה נכנסת אומרת [שיעור אנגלית אז היא מדברת באנגלית.] "אתול לילדה מהכתה שלכם היה אירוע מצער ואבא שלה נפטר..." והדמעות היו לי בעיניים אבל שוב עצרתי את עצמי כי לא רציתי לבכות ליד כל הכתה. אחרי השיעור יצאתי להפסקה של חמש דק' וראיתי את כל החברות שלי עומדות ומדברות על זה ואמרתי להם שזה לא סתם, זאת שיר. שיר היא רק עכשיו סיימה דיאטה והיא מתחת לממוצע יש לה בעיות אכילה ועכשיו בכלל היא לא אוכלת אמרתי להם ממש ככה "היא לא אוכלת כלום! היא מאשימה את עצמה שאבא שלה מת והיא צעקה כל הזמן זה לא אבא שלי" ואני לא הפסקתי לבכות, יצאתי כמעט מכל השיעורים לא הלכתי לשעה שביעית ואחרי זה היועצת באה ודיברה איתנו. ועדיין בכיתי ומה כל הקטע,
היום זה היומולדת של אמא שלה והיא צריכה לתכנן הלוויה, אחותה בארה"ב ורק אמרו לה שהוא מאושפז והיא צריכה לחזור. אמרתי שהיא מאשימה את עצמה כי היא ואבא שלה היו לבד בבית, הם ראו הישרדות וצחקו והכל. אחרי הישדות שיר עלתה לחדר שלה. אחרי 15 דק' היא ירדה ומצאה את אבא שלה מת היא ניסתה לעשות עיסוי לב והיא לא הצליחה. היא צעקה ממש חזק והשכנים שמעו ושיר בדקו מה קרה, הזמינו אמבלונס וכל זה שהיא הייתה
לבד בבית! אני לא מאמינה ובטוח שכחתי פה כמה פרטים אבל אני עדיין לא מסוגלת לדעת מה עובר עלייה. זה המקרה ה-5 בשכבה שלנו כמעט בשנתיים של מוות קרוב משפחה. ואני כבר לא יודעת מה לעשות
וילדה מהשכבה אומרת "צריך לבדוק את כל המזוזות" כמעט חנקתי אותה @#%#$^ סליחה על החפירה הייתי צריכה להוציא את זה
וגם בגלל זה אני לא יהיה פה הרבה בשבוע הקרוב, אנחנו מתחלקים בימים וקבוצות קטנות כדי לבוא אלייה וגם כל הלימודים וטיולים אני לא יהיה.
