I've never held emotions
in the palm of my hand or felt sweet breezes in a top of a tree but now you're here, brighten my Northern sky. מבחינתי זה אחד השירים. (וגם, I could have been your statue, could have been your friend, a long whole lifetime, could've been the end) ברייטר לייטר לפעמים מעט מפריע לי בתזמור שלו (וב-poor boy, לא אוהבת אותו), לפעמים זה קצת כזה, יותר מדי, כאילו שהוא הרגיש שהוא חייב לעטוף את המילים ואת הכנות המתפרצת במיליון צלילים שונים כדי להחביא אותם מאחור, לא לתת להם את הבמה (בניגוד לפינק מון, שם זו כבר נואשות, זה כבר, "די, קחו, אני לא יכול יותר"). אבל זה חלק מהקסם שלו, לגלות את זה, ולפרום את כל הכלים עד שמגיעים.או פשוט להקשיב להכל יחד כמכלול ולתת לזה לשטוף.