ליל הסדר ההזוי שלי.... והוא תמיד כך
זה מתחיל הזה שבן דוד שלי מגיע עם שני הילדים שלו, פעוטה מטורללת בת שנתיים וילד נודניק בן שש. אחריהם מגיעה דודה שלי ולא מפסיקה לעשות להם קוצי מוצי (מרחמת עליהם, אותי זה מעצבן אפילו מרחוק). אחריה מגיעה בת דודה שלי, עם תינוקת אחת ושני קוטריי, אחד בן חמש והשני בן ארבע. מחכים לאח שלי. הוא לא מגיע. מוותרים ומתישבים לאכול. (כמובן שבניתיים אני עסוקה בניסיון נואש לחלץ את החרב קטנה שלי מהידיים של עומרי, הנודניק בן השש. אחרי שהצלחנו לשכנע את כל הילדים לשבת בכיסאות שלהם, מתחילים לקרוא. הקטע שלכל אחד יש הגדה אחרת והסדר של הסדר מתבלבל. כשמגיעים לכוס ראשונה, נותנים לילדים לשתות טיפה יין (אני כבר לא נחשבת קטנה, תודה לאל) ובת השנתיים פותחת את העיניים ומבקשת עוד. הראש של אמיר (בן ארבע) מסתובב כשדוד שלו מסובב אותו והוא מקיא על השטיח שאני שאבתי במאמצים רבים. כשמגיעים לשירים, נעמה לא רוצה לשיר, ואחרי ששכנענו אותה,(מה שדולד לא יצליח לעשות?) לא רצתה להפסיק. בדיינו דוד שלי איבד את הקצב ואבא שלי תקע את הפיזמון אפה שלא צריך. אחרי שתי מנות אבא שלי נזכר להחביא את האפיקומן, כרגיל, הוא החביא אותו בתון הכיסוי של המצות, אבל אני סינתי את האפיקומן ונתתי אותו לעומרי, את משחק המחשב שרציתי דודה שלי נתנה לי כבר. אחרי שתי המנות הראשונות כולם מופצצים באוכל, אז עושים הפסקה של איזה שעה, כשכולם נזכרים שיש מנה עיקרית וקינוח לפניהם, מתשבים אוכלים. אני קמה כי מהמרק עם קינדלך אני מפוצצת. עומרי שותה את היין של אליהו הנביא, כי הוא מרחם עליו שהוא צריך לשתות כל כך הרבה, ואחרי זה הוא נעשה מסטול (בן בן דוד). אני ביליתי בנסיונות נואשים להציל את אוסף פסלי הפיות עבודת יד שלי, שהוכרז כהצלחה, הן שברו רק פיה אחת וזם זה לו בצורה קשה. אוקי, אחרי הקינוח, אח שלי נזכר להגיע סוף סוף, ומתיישב לאכול לבד יחד עם אישתו. בסופו של דבר אחרי שבני הדודים הלכו, כל החבריה כולל דודה שלי נשארו לישון, כך שאת הלילה הזה נאלצתי לבלות על הספה. אני חושבת ששנה הבאה יצתרכו לתת לי פיצוי על הנזק הנפשי שיגרם לי מעשרה תינוקות/פעוטות. כי יש עוד 5 בפוטנציה, וחד בחו"ל....
אבל קצת להדחף לצ'אט לא היה מזיק לאף אחד..
אז אז..
תוכלי לתרום מזמנך לעצומה?><
