למשל:
"שלום לכם, הייתי רוצה לדעת - כסטודנט שמכין את הדוקטורט, תזה שלו וישב עליה לא מעט זמן - מה יותר חשוב לך שאתה מחפש מקלידה ?" 1. השימוש התחבירי של זוג הקווים המפרידים והתוכן ביניהם הוא תמורה (אם אינך זוכרת מהתיכון, חפשי בוויקיפדיה). רק ששמת אותם לא במקום. אלא אם כן את הוא הסטודנט שמכין את "הדוקטורט, תזה שלו". אני מניחה שלא. 2. "הדוקטורט, תזה שלו" - צ"ל "הדוקטורט או התזה שלו", או "הדוקטורט/תזה שלו". לא ברור למה משמש הפסיק, אלא אם את חושבת שדוקטורט ותזה הם אותו דבר, ואז מדובר גם בסוג של תמורה (ואז חסר פסיק שני). 3. זמנים - הסטודנט "מכין" עכשיו, אבל "ישב" בעבר. אם הוא מכין אז הוא עדיין יושב. 4. "כשאתה מחפש", לא "שאתה". זה לא אותו דבר. 5. סימן שאלה מופיע צמוד למילה האחרונה במשפט, ללא רווח. "הנחה על כמות העמודים, מהירות הכנת החומר או שמא המקצועית של אותה מקלידה שתוכל לתקן אם ישנם שגיאות כתיב או ליישר ולעצב את העבודה ? או בעצם הכל ביחד ?" 6. "מקצועיות" ולא "מקצועית". כן, אני אתקטנן. אם מישהי מפרסמת את שירותי ההקלדה שלה ומדברת על מקצועיות ותיקון שגיאות, היה קצת יותר משרה ביטחון לראות שהיא טורחת לעשות הגהה מינימאלית. 7. שגיאות כתיב הן נקבה. אז "ישנן". 8. באופן כללי, אם יורשה לי, הכתיבה היא במשלב נמוך למדי. "אותה מקלידה", המילה "שמא" לא אידיאלית כאן, "או בעצם הכל ביחד". 9. ענית לטולקין "אם נפגעת מזה - סליחה מראש". אם הוא כבר נפגע, את לא יכולה לבקש מראש את סליחתו. אגב, לא פנית אל רבים, פנית לסטודנט. זכר יחיד. מילא אם בזה הדבר היה מסתכם, אבל אז הגענו למקלידה. בלשון נקבה, כמובן. אז יצרת פה חלוקת תפקידים על בסיס מגדרי, וזה צורם. אציין שלעולם איני מתקנת שגיאות של אנשים שאיני מכירה, ובטח שלא מעירה על רמת הכתיבה, אבל אם מדובר במישהי שמפרסמת שירותי הקלדה ואף שואלת בדרך עקיפה יותר או פחות כיצד לשווק את עצמה ולהציע את מרכולתה, בין היתר בהתייחס לתיקון שגיאות כתיב ומקצועיות, אני אחרוג ממנהגי. שאלת מה מחפשים? אני מניחה שזה יכול רק לעזור לך. אני מקווה שתקבלי את דברי ברוח טובה. אני פשוט חושבת שזה מעט יומרני לדבר על תיקון שגיאות ומקצועיות, אבל לשדר בדיוק את ההפך.
