שאלה לשבת
- פותח הנושא gertrude
- פורסם בתאריך
קונכיה סגולה
New member
היום אני רואה קשר
אולם הידיעה לגבי אי -ילדים הייתה כל כך ברורה לי מגיל מאוד מאוד צעיר ,שבו לא היה לי שום מידע או אפילו היכולת הקוגניטיבית להבין מה זה פמיניזם- נדמה לי שלפחות אצלי, אין קשר ישיר.
אולם הידיעה לגבי אי -ילדים הייתה כל כך ברורה לי מגיל מאוד מאוד צעיר ,שבו לא היה לי שום מידע או אפילו היכולת הקוגניטיבית להבין מה זה פמיניזם- נדמה לי שלפחות אצלי, אין קשר ישיר.
שלום, אני קוראת פה זמן מה, ונהנית
אני בת 34 בקירוב, ולא רוצה ילדים, לפחות לא עכשיו. רציתי לומר כך: עד גיל 32 לערך, חייתי עם החלטה שאמרה שאם עד גיל 35 אני לא מוצאת את עצמי עם בן-זוג קבוע, אני עושה ילד לבד. השתחררתי מהמחשבה הזאת, תודה לאל, כי הבנתי שהיא לא נבעה משום רצון אמיתי, אלא מתוך פחד שלי לא ללכת בתלם, לא להיות כמו כולם/ן. אני חיה את חיי היום מתוך מודעות גדולה ובעיקר מתוך רצון עז לחיות את חיי בדרך שנראית לי, תוך התעלמות עד כמה שאפשר מלחצים חברתיים ופנימיים, שמתבטאים אצלי בעיקר בקולות פנימיים שאומרים לי שהגיע הזמן להתחתן וללדת (לרוב, בעקבות חדשות מן הסןג הזה שאני שומעת במשפחה, על זו שמתחתנת ועל ההיא שנכנסה שוב להריון), למרות שאני לא מעוניינת להתחתן ולא מעוניינת להפוך לאם. אצלי המחוייבות החדשה יחסית ללכת בדרך שלי קשורה בפמיניזם, כי פמיניזם בשבילי זה חופש. הפמיניזם עזר לי (לא רק הוא, גם פסיכולוגית אחת מצויינת...) להתחיל בעבודה של קבלה עצמית שלי, של מי שאני, של המראה שלי, ולהפסיק להתנצל. הפמיניזם הכיר לי (לאו דווקא אישית) נשים עצמאיות, יוצרות, חזקות, כאלה שמרגישות שלמות גם אם אין להן קשר זוגי בתקופה כזו או אחרת של חייהן, קצרה או ארוכה, נשים שמתעניינות ביותר מאשר בשאלה הגורלית של גוון הצללית שתבחרנה לשים היום (לצערי, רוב הנשים שמקיפות אותי עסוקות בעיקר במראה שלהן, בחישובי קלוריות ובהלקאה עצמית על מאכל כלשהו שבא לפיהן, בהתנצלויות אינסופיות על עצם קיומן, נושאים שאותי משעממים ומייגעים). אז אצלי כן, בפירוש, יש קשר.
אני בת 34 בקירוב, ולא רוצה ילדים, לפחות לא עכשיו. רציתי לומר כך: עד גיל 32 לערך, חייתי עם החלטה שאמרה שאם עד גיל 35 אני לא מוצאת את עצמי עם בן-זוג קבוע, אני עושה ילד לבד. השתחררתי מהמחשבה הזאת, תודה לאל, כי הבנתי שהיא לא נבעה משום רצון אמיתי, אלא מתוך פחד שלי לא ללכת בתלם, לא להיות כמו כולם/ן. אני חיה את חיי היום מתוך מודעות גדולה ובעיקר מתוך רצון עז לחיות את חיי בדרך שנראית לי, תוך התעלמות עד כמה שאפשר מלחצים חברתיים ופנימיים, שמתבטאים אצלי בעיקר בקולות פנימיים שאומרים לי שהגיע הזמן להתחתן וללדת (לרוב, בעקבות חדשות מן הסןג הזה שאני שומעת במשפחה, על זו שמתחתנת ועל ההיא שנכנסה שוב להריון), למרות שאני לא מעוניינת להתחתן ולא מעוניינת להפוך לאם. אצלי המחוייבות החדשה יחסית ללכת בדרך שלי קשורה בפמיניזם, כי פמיניזם בשבילי זה חופש. הפמיניזם עזר לי (לא רק הוא, גם פסיכולוגית אחת מצויינת...) להתחיל בעבודה של קבלה עצמית שלי, של מי שאני, של המראה שלי, ולהפסיק להתנצל. הפמיניזם הכיר לי (לאו דווקא אישית) נשים עצמאיות, יוצרות, חזקות, כאלה שמרגישות שלמות גם אם אין להן קשר זוגי בתקופה כזו או אחרת של חייהן, קצרה או ארוכה, נשים שמתעניינות ביותר מאשר בשאלה הגורלית של גוון הצללית שתבחרנה לשים היום (לצערי, רוב הנשים שמקיפות אותי עסוקות בעיקר במראה שלהן, בחישובי קלוריות ובהלקאה עצמית על מאכל כלשהו שבא לפיהן, בהתנצלויות אינסופיות על עצם קיומן, נושאים שאותי משעממים ומייגעים). אז אצלי כן, בפירוש, יש קשר.
אני לא יודעת אם אצלי יש קשר.
מכיוון שאני עדיין בדילמה בסוגיית הילדים קשה לי לומר שההחלטה נפלה או נפסלה בגלל משהו ספציפי. אני מחשיבה את עצמי כפמיניסטית בלי קשר לסוגיית הילדים. אני חושבת שיש נשים שהן אימהות פמיניסטיות ושיש נשים מחוסרות ילדים שהן שובינסטיות גרועות יותר מחלק מהגברים השוביניסטים שפגשתי. מה שאני לא מבינה הן נשים ששינו את עורן לכאן או לכאן כתוצאה המההחלטה שלהן לעשות (או לא לעשות) ילדים.
מכיוון שאני עדיין בדילמה בסוגיית הילדים קשה לי לומר שההחלטה נפלה או נפסלה בגלל משהו ספציפי. אני מחשיבה את עצמי כפמיניסטית בלי קשר לסוגיית הילדים. אני חושבת שיש נשים שהן אימהות פמיניסטיות ושיש נשים מחוסרות ילדים שהן שובינסטיות גרועות יותר מחלק מהגברים השוביניסטים שפגשתי. מה שאני לא מבינה הן נשים ששינו את עורן לכאן או לכאן כתוצאה המההחלטה שלהן לעשות (או לא לעשות) ילדים.
בהחלט.
בכלל, התפיסההפמיניסטית היא לא משהו נלמד מבחוץ לדעתי, זה חלק מחינוך לעאכים מסוימים עוד מגיל צעיר. אני חונכתי שאישה היא לא כלי של אף אחד אחר אלא זכאית לבחור את מה שעושה לה טוב ונכון ושכל ה"תפקידים המסורתיים" של נשים אינם חובה אלא בחירה, והבחירה הזו שונה מאחת לאחת וזה לגיטימי ביותר.
בכלל, התפיסההפמיניסטית היא לא משהו נלמד מבחוץ לדעתי, זה חלק מחינוך לעאכים מסוימים עוד מגיל צעיר. אני חונכתי שאישה היא לא כלי של אף אחד אחר אלא זכאית לבחור את מה שעושה לה טוב ונכון ושכל ה"תפקידים המסורתיים" של נשים אינם חובה אלא בחירה, והבחירה הזו שונה מאחת לאחת וזה לגיטימי ביותר.
בהמשך למה שכתבת
תנאי מקדים לרצון שלא להוליד, היא התפיסה שיש לנו חופש להחליט. חופש להחליט, האם אנו נצמדים לחלוטין להוראות - הדת, החברה והתרבות האנושית - או, שאנו יכול לבחור מהן, מה נכון ומה אינו נכון עבורנו. התפיסה, שיש לנו חופש להחליט, אינה הסיבה לאי הרצון להוליד. אך היא תנאי מקדים.
תנאי מקדים לרצון שלא להוליד, היא התפיסה שיש לנו חופש להחליט. חופש להחליט, האם אנו נצמדים לחלוטין להוראות - הדת, החברה והתרבות האנושית - או, שאנו יכול לבחור מהן, מה נכון ומה אינו נכון עבורנו. התפיסה, שיש לנו חופש להחליט, אינה הסיבה לאי הרצון להוליד. אך היא תנאי מקדים.
מסכימה לחוטין.
ולבחור מה נכון עבורינו- אומר גם שאם לא מתאים לנו לקחת אחריות ולא מתאים לנו התחייבות ומחוייבות חונקת לאחרים ולא מתאים לנו חיי שיעבוד- אז יש את הזכות לבחור משהו אחר -והזכות הזו לגיטימית. בניגוד למה שאומרת זו שמעליי, יש נשים שמרגישות לא מוכנות,לא רוצות לשאת באחריות - אבל מחוייבות למרות הכול "לבחור" בדרך הזה וסובלות כל חייהן מכך. לעומת זאת אחרות בוחרות אחרת, לא מאונס- אלא מעצם היות להן זכות הבחירה -בשונה מהראשונות, והזכות הזו היא החשובה באמת והמשמעותית באמת.
ולבחור מה נכון עבורינו- אומר גם שאם לא מתאים לנו לקחת אחריות ולא מתאים לנו התחייבות ומחוייבות חונקת לאחרים ולא מתאים לנו חיי שיעבוד- אז יש את הזכות לבחור משהו אחר -והזכות הזו לגיטימית. בניגוד למה שאומרת זו שמעליי, יש נשים שמרגישות לא מוכנות,לא רוצות לשאת באחריות - אבל מחוייבות למרות הכול "לבחור" בדרך הזה וסובלות כל חייהן מכך. לעומת זאת אחרות בוחרות אחרת, לא מאונס- אלא מעצם היות להן זכות הבחירה -בשונה מהראשונות, והזכות הזו היא החשובה באמת והמשמעותית באמת.
כמו בהרבה נושאים, גם נושא הגישה...
לחיים מתחלק לשניים: * יש נשים שחיות בתחושת קורבנוּת. * נשים אחרות חיות בתחושה של שליטה ולוקחות אחריות על חייהן. מה שקובע את הגישה של אישה כלשהי, אינם תנאי חייה החומריים והחיצוניים, אלא עניין נפשי, אותו ניתן לפרש בכמה דרכים ואכמ"ל (=ואין כאן מקום להאריך). *** וודאי שמתן לב שנקטתי בלשון נקבה לכל אורך דברי
לנשות העולם
לחיים מתחלק לשניים: * יש נשים שחיות בתחושת קורבנוּת. * נשים אחרות חיות בתחושה של שליטה ולוקחות אחריות על חייהן. מה שקובע את הגישה של אישה כלשהי, אינם תנאי חייה החומריים והחיצוניים, אלא עניין נפשי, אותו ניתן לפרש בכמה דרכים ואכמ"ל (=ואין כאן מקום להאריך). *** וודאי שמתן לב שנקטתי בלשון נקבה לכל אורך דברי
יש נשים שחשות בתחושת קורבנות
כי מקרבנים אותן. נשים אחרות היו רוצות מאוד לקחת אחריות על חייהן, אך זה נמנע מהן ברמות שונות, משום שנשים אינן חיות בואקום. מה שקובע גישה של אישה כלשהי איננו ענין נפשי גרידא, אלא בהחלט מושפע על ידי נסיבות חייה, יחסים עם אחרים משמעותיים, חוויות קודמות, המשאבים העומדים לרשותה וכד'
כי מקרבנים אותן. נשים אחרות היו רוצות מאוד לקחת אחריות על חייהן, אך זה נמנע מהן ברמות שונות, משום שנשים אינן חיות בואקום. מה שקובע גישה של אישה כלשהי איננו ענין נפשי גרידא, אלא בהחלט מושפע על ידי נסיבות חייה, יחסים עם אחרים משמעותיים, חוויות קודמות, המשאבים העומדים לרשותה וכד'
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.