lollapalooza
New member
../images/Emo39.gif סרט השבוע ../images/Emo39.gif
חפירות וכו'.
חפירות וכו'.
סרט השבוע
- פותח הנושא lollapalooza
- פורסם בתאריך
סרט מופלא לחלוטין לדעתי
אחת מיצירות הקולנוע היחודיות והחשובות שעוסקות בארס פואטיות, בפרט בתחום התסריטאות. לדעתי יש משהו יוצא דופן בסרטים שקאופמן כותב. היכולת לסחוף את הצופה מבעד למחוזות מרובים, צבעוניים, ביזארים א-לינאריים ומורכבים ולהוציא אותו מהצד השני של מנהרת הפלאות עם הרגשה שהוא קיבל משהו מהמסע הזה. מבחינתי זה פלא.
אחת מיצירות הקולנוע היחודיות והחשובות שעוסקות בארס פואטיות, בפרט בתחום התסריטאות. לדעתי יש משהו יוצא דופן בסרטים שקאופמן כותב. היכולת לסחוף את הצופה מבעד למחוזות מרובים, צבעוניים, ביזארים א-לינאריים ומורכבים ולהוציא אותו מהצד השני של מנהרת הפלאות עם הרגשה שהוא קיבל משהו מהמסע הזה. מבחינתי זה פלא.
Clementine Kruczynsk
New member
עוד משהו שאנחנו מסכימים עליו ../images/Emo13.gif
ודבר נוסף בנוגע לנפלאותו של קאופמן, זה כמה הסרטים שלו משתבחים ואולי אפילו משתנים מצפיה לצפיה.
ודבר נוסף בנוגע לנפלאותו של קאופמן, זה כמה הסרטים שלו משתבחים ואולי אפילו משתנים מצפיה לצפיה.
Dafi the Mighty
New member
מה חשבת על החדש שלו?
בעיקרון לי אין ספק שמדובר בגאון, והוא זכה בי עוד לפני שמש נצחית (שם הוא בכלל כבש אותי), אבל בסינקדוכה ניו יורק הוא הגזים לדעתי.
בעיקרון לי אין ספק שמדובר בגאון, והוא זכה בי עוד לפני שמש נצחית (שם הוא בכלל כבש אותי), אבל בסינקדוכה ניו יורק הוא הגזים לדעתי.
Clementine Kruczynsk
New member
הגזים מאיזו בחינה?
התפרע יותר מדי? הוא עדיין קנה אותי, גם בסינקדוכה. למרות שיצאתי מאוד מעורערת מהסרט וממש לא ידעתי מה אני חושבת עליו. זה מסוג הדברים שצריך לתת להם להתבשל. אני חושבת שהמופלאות שלו, או אחת מהן, זה עד כמה שהוא כביכול מתפרע הוא עדיין נשאר מאוד מובנה ומאוד ברור. יש בסרט הזה די הרבה רגעים לא פחות ממופלאים. הוא בהחלט חוויה שונה מכל סרט אחר שלו.
התפרע יותר מדי? הוא עדיין קנה אותי, גם בסינקדוכה. למרות שיצאתי מאוד מעורערת מהסרט וממש לא ידעתי מה אני חושבת עליו. זה מסוג הדברים שצריך לתת להם להתבשל. אני חושבת שהמופלאות שלו, או אחת מהן, זה עד כמה שהוא כביכול מתפרע הוא עדיין נשאר מאוד מובנה ומאוד ברור. יש בסרט הזה די הרבה רגעים לא פחות ממופלאים. הוא בהחלט חוויה שונה מכל סרט אחר שלו.
Dafi the Mighty
New member
לא יודעת אם "התפרע" זו המילה...
רק יצאתי בתחושה שהוא הגזים בלקחת את הצופים למסע בנבכי מוחו המעוות (והנפלא). היו שם הרבה קטעים נהדרים, אבל זה הרגיש לי כמו מסע מאד מאד ארוך בתודעה שלו, ואותי אישית זה מאד התיש. בד"כ אחרי כל סרט שלו אני יוצאת בתחושה שאני חייבת לראות את זה שוב פעם (שזה המדד הכי טוב מבחינתי לומר אם הסרט באמת שבה את לבי), וכשיצאתי מסינקדוכה, חשבתי שיכול להיות מעניין לראות את זה שוב, אבל שאני לא רוצה לעבור את החוויה הזו שנית...
רק יצאתי בתחושה שהוא הגזים בלקחת את הצופים למסע בנבכי מוחו המעוות (והנפלא). היו שם הרבה קטעים נהדרים, אבל זה הרגיש לי כמו מסע מאד מאד ארוך בתודעה שלו, ואותי אישית זה מאד התיש. בד"כ אחרי כל סרט שלו אני יוצאת בתחושה שאני חייבת לראות את זה שוב פעם (שזה המדד הכי טוב מבחינתי לומר אם הסרט באמת שבה את לבי), וכשיצאתי מסינקדוכה, חשבתי שיכול להיות מעניין לראות את זה שוב, אבל שאני לא רוצה לעבור את החוויה הזו שנית...
Clementine Kruczynsk
New member
אני מסכימה בנוגע למדד
אבל אני יצאתי משם בתחושה אחרת. לא רק שיכול להיות מעניין לראות את זה עוד פעם אלא שזה כמעט והכרחי ולא הרגשתי שבאמת אפשר לחוות דעה עליו יותר מדי רק מצפייה אחת. זאת עדיין חוויה אחרת לחלוטין מכמות הרגש שהציפה אותי בזמן צפייה בשמש נצחית פעם ראשונה למשל. אבל לא הרגשתי משהו מתיש מדי בזמן הצפייה. לפחות לא ברמה שזה יבריח אותי מצפיה נוספת.
אבל אני יצאתי משם בתחושה אחרת. לא רק שיכול להיות מעניין לראות את זה עוד פעם אלא שזה כמעט והכרחי ולא הרגשתי שבאמת אפשר לחוות דעה עליו יותר מדי רק מצפייה אחת. זאת עדיין חוויה אחרת לחלוטין מכמות הרגש שהציפה אותי בזמן צפייה בשמש נצחית פעם ראשונה למשל. אבל לא הרגשתי משהו מתיש מדי בזמן הצפייה. לפחות לא ברמה שזה יבריח אותי מצפיה נוספת.
"ואלס עם באשיר"
הייתי קצת חולה בראשון-שני, אז ניצלתי את ההזדמנות והשלמתי את הצפיה מהוידאומט הקרוב. את רוב הסרט אהבתי מאוד, אבל הסוף שלו די התרחק ממני. כל החצי הראשון, הזרימה שלו עם החיפוש של פולמן להחזרת הפרטים והמפגש עם האנשים והשילוב המעולה של הפלאשבקים - כל זה עבד מצויין, יחד עם סגנון האנימציה הממש טוב. לקראת סופו הסרט נהיה ממש סרט תיעודי. כל הדיבורים של בן-ישי וכאלה והממש קצת בריחה מהעלילה של פולמן (בסרט) והתמקדות כזו פתאום בדוקומנטריות - ממש לא אהבתי את זה. את זה וגם את השינוי הנוסף שם בסוף בדקותיים האחרונות ואיך שהסרט הסתיים. אישית התאכזבתי מאוד מסופו, כי זה היה לי ממש חבל. מכיוון שרוב הסרט די ריתק אותי והיה מבוצע מצויין. הסוויץ' הזה בעלילה בסוף ממש הרחיק אותי ורציתי נורא שהקו של החצי הראשון של הסרט ימשיך, עם הדמות של פולמן והחיפוש הזה וההגעה למקום שרצה להגיע מבחינת הזכרונות. חבל לי שהוא הרחיק אותי, רובו היה ממש טוב ומבוצע גם טוב. לדעתי היה שם פוטנציאל גם להמשך טוב של הזרימה הזו של החצי הראשון וגם בכלל לסוף הרבה יותר מוצלח של הסרט. לא אהבתי מה שהלך שם בסופו. בלי קשר הסגנון של הסרט מקורי ומוצלח עם סוג האנימציה הזו. אותי אישית הוא איבד עם גלגול האירועים והעלילה שם בסוף. בהצלחה אבל באוסקר, מחזיק אצבעות!
הייתי קצת חולה בראשון-שני, אז ניצלתי את ההזדמנות והשלמתי את הצפיה מהוידאומט הקרוב. את רוב הסרט אהבתי מאוד, אבל הסוף שלו די התרחק ממני. כל החצי הראשון, הזרימה שלו עם החיפוש של פולמן להחזרת הפרטים והמפגש עם האנשים והשילוב המעולה של הפלאשבקים - כל זה עבד מצויין, יחד עם סגנון האנימציה הממש טוב. לקראת סופו הסרט נהיה ממש סרט תיעודי. כל הדיבורים של בן-ישי וכאלה והממש קצת בריחה מהעלילה של פולמן (בסרט) והתמקדות כזו פתאום בדוקומנטריות - ממש לא אהבתי את זה. את זה וגם את השינוי הנוסף שם בסוף בדקותיים האחרונות ואיך שהסרט הסתיים. אישית התאכזבתי מאוד מסופו, כי זה היה לי ממש חבל. מכיוון שרוב הסרט די ריתק אותי והיה מבוצע מצויין. הסוויץ' הזה בעלילה בסוף ממש הרחיק אותי ורציתי נורא שהקו של החצי הראשון של הסרט ימשיך, עם הדמות של פולמן והחיפוש הזה וההגעה למקום שרצה להגיע מבחינת הזכרונות. חבל לי שהוא הרחיק אותי, רובו היה ממש טוב ומבוצע גם טוב. לדעתי היה שם פוטנציאל גם להמשך טוב של הזרימה הזו של החצי הראשון וגם בכלל לסוף הרבה יותר מוצלח של הסרט. לא אהבתי מה שהלך שם בסופו. בלי קשר הסגנון של הסרט מקורי ומוצלח עם סוג האנימציה הזו. אותי אישית הוא איבד עם גלגול האירועים והעלילה שם בסוף. בהצלחה אבל באוסקר, מחזיק אצבעות!
מזמן לא כתבתי....
סנג'ורו-אקירה קורסאווה הסרט הזו הוא אולי אחד הסרטים הקלילים יותר של קורסאווה הוא נעשה לאחר ההצלחה הקופתית הגדולה של יוג'מבו,המפיקים דרשו מקורסאווה סרט המשך והוא ביים את הסרט הזה שנראה לפעמים כמו פארודיה קומית על הז'אנר. העלילה שמזכירה קצת את יוג'מבו מתרכזת בסמוראי בודד ללא שם שמחליט לעזור לחבורה של תשעה סמוראים להציל את דודם שנתפס ונכלא על ידי מפקח מושחת. טושירו מיפונה מפגין כאן משחק נהדר תוך כדי שנראה שהוא כמעט צוחק על הדמות שלו אבל מבלי לגלוש לקאמפ,הכישרון הויזואלי של קורסאווה בולט גם כן והיכולת שלו ליצור מתח ואקשן ניכרת היטב, יש כמה סצינות פעולה מאוד טובות בסרט הזה באחת מהן למשל מיפונה מחסל 30 סמוראים בלי למצמץ.למרות שמדובר בסרט קליל ובידורי יש לו גם סאבטקסט שבולט במיוחד בסוף שמדגיש את ההומניזם של קורסאווה. הניצוץ-קובריק מזמן רציתי לתפוס את הסרט הזה והאמת שדי נהניתי ממנו למרות שישנם קטעים איטיים מדי לפעמים וחלק מהדיאלוגים מרגישים סטטיים,קובריק מצליח ליצור אווירת מתח מאיימת ומותחת שהולכת ומתגברת ככל שהסרט נמשך וכך "חודרת מתחת לעור". ג'ק ניקולסון נותן כאן תצוגת משחק שהתפרסמה בזכות המוגזמות שלה שנראית לפעמים קרובה לפארודיה עצמית מה שנותן לסרט מעין מבט אירוני מרוחק דבר שלא כל הצופים יתחברו אליו,זהו אחד מסרטיו המנוכרים יותר של קובריק. שאר הקאסט משחק בצורה טובה למדי:שלי דובאל מציגה חזות בנאלית כנועה ופסיבית שבקושי מסוגלת להתמודד עם התפרקות המשפחה שלה בעקבות האירועים במלון, והילד שמשחק את דני מצליח להעביר את הפחדים שלו בצורה משכנעת למדי.מה שיפה בסרט הוא האופן בו קובריק מחליט להתעלם מאספקטים בנאליים של אימה ולפנות לכיוון הפסיכולוגי, הנושאים שהסרט מתקיל כאן כמו תהליך התפרקותה של משפחה,שגעון,העבר והזכרונות שרודפים אותנו,הטשטוש בין דמיון ומציאות והאופן שבידוד משאר הציוויליזציה משחרר את הצדדים האפלים של הטבע האנושי כולם מובעים בצורה מצויינת בטכניקות הבימוי השונות של קובריק: אהבתי את האופן בו הוא משתמש במלון ובמסדרונות הארוכים שלו כדי להדגיש את הניכור והבידוד של בני המשפחה זה מזה, דימוי המבוך וההשלכות שלו לגבי הגורל גם הוא מצויין ומספק את אחד הרגעים הטובים בסרט לדעתי,השימוש בטראקינג שוטס ארוכים שמשולבים עם פסקול מאיים כמעט ולא נותנים זמן לנוח,זהו גם אחד מסרטי המיינסטרים הראשונים (למרות שהיו גם כמה לפניו) שהפך את השימוש במצלמת הסטאדיקם לפופולרי, הסרט מדגים בצורה מאוד יפה את היכולות שלה בייחוד בסצינות בהן דני נוסע על האופניים שלו במסדרונות המפותלים של המלון.זה אולי לא אחד מסרטיו הטובים יותר של קובריק אבל אהבתי את האופן שבו הוא מרחיב את הז'אנר שבתוכו הוא פועל, האווירה הקרה יכולה לנתק הרבה צופים אבל עדיין קובריק מצליח ליצור סרט מעורר חרדה תוך כדי שהוא מנסה לגעת בנושאים שתמיד סקרנו אותו. מדגסקר 2 בגדול זה סרט די מהנה אבל העלילה שלו שטחית קיטשית וצפוייה מדי,מה שכן האנימציה כאן טובה יותר מהסרט הראשון יש הרבה תשומת לב לפרטים. אהבתי את הקאסט אבל מי שבולט במיוחד לדעתי וגונב שוב את ההצגה הוא סשה ברון כהן בתור המלך ג'וליאן בכל פעם שראיתי אותו צץ על המסך נפלתי מצחוק הקטע בו הוא רוכב על הפלמינגו כשהוא עוטה כאפייה במעין מחווה ללורנס איש ערב הרג אותי לגמרי,גם הפינגווינים היו ממש משעשעים השחקנים שדיבבו אותם היו ממש טובים. תינוקה של רוזמרי-פולנסקי יהיו הרבה צופים שיחשבו שהסרט הזה הוא איטי מדי לא מפחיד בשיט ושהסוף שלו הוא מאכזב,אני יכול להבין אותם אבל לדעתי רובם מגיעים לסרט עם ציפיות מוגזמות מדי,פולנסקי לא יוצר כאן סרט אימה מסורתי ודאי כזה שרחוק מאוד ממה שמקובל היום בקולנוע בז'אנר האימה,הגישה שלו הרבה יותר מחושבת ומעודנת כשהוא מנסה לתת ספין מודרני לרומן האימה הגותי עליו הסרט מבוסס. פולנסקי נע במומחיות בין המציאות ללא נודע וכך יוצר מתח פסיכולוגי שמזכיר לפעמים את ה'יצקוק באופן בו הוא מוצא את העולם הנורמאלי מאיים לא פחות מהעל טבעי, הסרט מושך אותך פנימה באיטיות וכך בונה אווירה מאיימת מבלי לסמוך על אפקטים ויזואליים טיפוסיים דבר שכאמור יכול לאכזב רבים שמצפים לסרט אימה מצמרר,במקום זאת פולנסקי נסמך על מבני מסך וצילומים שמדגישים סגירות וכל זאת כדי ליצור אווירה חונקת במיוחד,הדגש נע יותר ויותר מהעולם החיצוני פנימה לתודעה דבר שבעיני יכול להיות מפחיד לא פחות ולפעמים אפילו יותר מהגישה המסורתית שמקובלת בסרטי אימה. מיה פארו באחד התפקידים הראשונים שלה נותנת הופעה טובה למדי בתור האישה המופנמת והמפוחדת שמגיעה מהעיירה הקטנה,ומאבדת כמעט את שפיותה ואת שליטתה בחייה ולמרות זאת היא אולי הדמות הנורמאלית ביותר בסרט. הבמאי ג'ון קאסבטס שמגלם כאן את בעלה משחק בצורה משכנעת ואמינה דמות אינטרסנטית ודוחה במיוחד הוא מוכן לעשות הכל על מנת לקדם את עצמו ומי יכול לשכוח את זוג השכנים הקריפי.
סנג'ורו-אקירה קורסאווה הסרט הזו הוא אולי אחד הסרטים הקלילים יותר של קורסאווה הוא נעשה לאחר ההצלחה הקופתית הגדולה של יוג'מבו,המפיקים דרשו מקורסאווה סרט המשך והוא ביים את הסרט הזה שנראה לפעמים כמו פארודיה קומית על הז'אנר. העלילה שמזכירה קצת את יוג'מבו מתרכזת בסמוראי בודד ללא שם שמחליט לעזור לחבורה של תשעה סמוראים להציל את דודם שנתפס ונכלא על ידי מפקח מושחת. טושירו מיפונה מפגין כאן משחק נהדר תוך כדי שנראה שהוא כמעט צוחק על הדמות שלו אבל מבלי לגלוש לקאמפ,הכישרון הויזואלי של קורסאווה בולט גם כן והיכולת שלו ליצור מתח ואקשן ניכרת היטב, יש כמה סצינות פעולה מאוד טובות בסרט הזה באחת מהן למשל מיפונה מחסל 30 סמוראים בלי למצמץ.למרות שמדובר בסרט קליל ובידורי יש לו גם סאבטקסט שבולט במיוחד בסוף שמדגיש את ההומניזם של קורסאווה. הניצוץ-קובריק מזמן רציתי לתפוס את הסרט הזה והאמת שדי נהניתי ממנו למרות שישנם קטעים איטיים מדי לפעמים וחלק מהדיאלוגים מרגישים סטטיים,קובריק מצליח ליצור אווירת מתח מאיימת ומותחת שהולכת ומתגברת ככל שהסרט נמשך וכך "חודרת מתחת לעור". ג'ק ניקולסון נותן כאן תצוגת משחק שהתפרסמה בזכות המוגזמות שלה שנראית לפעמים קרובה לפארודיה עצמית מה שנותן לסרט מעין מבט אירוני מרוחק דבר שלא כל הצופים יתחברו אליו,זהו אחד מסרטיו המנוכרים יותר של קובריק. שאר הקאסט משחק בצורה טובה למדי:שלי דובאל מציגה חזות בנאלית כנועה ופסיבית שבקושי מסוגלת להתמודד עם התפרקות המשפחה שלה בעקבות האירועים במלון, והילד שמשחק את דני מצליח להעביר את הפחדים שלו בצורה משכנעת למדי.מה שיפה בסרט הוא האופן בו קובריק מחליט להתעלם מאספקטים בנאליים של אימה ולפנות לכיוון הפסיכולוגי, הנושאים שהסרט מתקיל כאן כמו תהליך התפרקותה של משפחה,שגעון,העבר והזכרונות שרודפים אותנו,הטשטוש בין דמיון ומציאות והאופן שבידוד משאר הציוויליזציה משחרר את הצדדים האפלים של הטבע האנושי כולם מובעים בצורה מצויינת בטכניקות הבימוי השונות של קובריק: אהבתי את האופן בו הוא משתמש במלון ובמסדרונות הארוכים שלו כדי להדגיש את הניכור והבידוד של בני המשפחה זה מזה, דימוי המבוך וההשלכות שלו לגבי הגורל גם הוא מצויין ומספק את אחד הרגעים הטובים בסרט לדעתי,השימוש בטראקינג שוטס ארוכים שמשולבים עם פסקול מאיים כמעט ולא נותנים זמן לנוח,זהו גם אחד מסרטי המיינסטרים הראשונים (למרות שהיו גם כמה לפניו) שהפך את השימוש במצלמת הסטאדיקם לפופולרי, הסרט מדגים בצורה מאוד יפה את היכולות שלה בייחוד בסצינות בהן דני נוסע על האופניים שלו במסדרונות המפותלים של המלון.זה אולי לא אחד מסרטיו הטובים יותר של קובריק אבל אהבתי את האופן שבו הוא מרחיב את הז'אנר שבתוכו הוא פועל, האווירה הקרה יכולה לנתק הרבה צופים אבל עדיין קובריק מצליח ליצור סרט מעורר חרדה תוך כדי שהוא מנסה לגעת בנושאים שתמיד סקרנו אותו. מדגסקר 2 בגדול זה סרט די מהנה אבל העלילה שלו שטחית קיטשית וצפוייה מדי,מה שכן האנימציה כאן טובה יותר מהסרט הראשון יש הרבה תשומת לב לפרטים. אהבתי את הקאסט אבל מי שבולט במיוחד לדעתי וגונב שוב את ההצגה הוא סשה ברון כהן בתור המלך ג'וליאן בכל פעם שראיתי אותו צץ על המסך נפלתי מצחוק הקטע בו הוא רוכב על הפלמינגו כשהוא עוטה כאפייה במעין מחווה ללורנס איש ערב הרג אותי לגמרי,גם הפינגווינים היו ממש משעשעים השחקנים שדיבבו אותם היו ממש טובים. תינוקה של רוזמרי-פולנסקי יהיו הרבה צופים שיחשבו שהסרט הזה הוא איטי מדי לא מפחיד בשיט ושהסוף שלו הוא מאכזב,אני יכול להבין אותם אבל לדעתי רובם מגיעים לסרט עם ציפיות מוגזמות מדי,פולנסקי לא יוצר כאן סרט אימה מסורתי ודאי כזה שרחוק מאוד ממה שמקובל היום בקולנוע בז'אנר האימה,הגישה שלו הרבה יותר מחושבת ומעודנת כשהוא מנסה לתת ספין מודרני לרומן האימה הגותי עליו הסרט מבוסס. פולנסקי נע במומחיות בין המציאות ללא נודע וכך יוצר מתח פסיכולוגי שמזכיר לפעמים את ה'יצקוק באופן בו הוא מוצא את העולם הנורמאלי מאיים לא פחות מהעל טבעי, הסרט מושך אותך פנימה באיטיות וכך בונה אווירה מאיימת מבלי לסמוך על אפקטים ויזואליים טיפוסיים דבר שכאמור יכול לאכזב רבים שמצפים לסרט אימה מצמרר,במקום זאת פולנסקי נסמך על מבני מסך וצילומים שמדגישים סגירות וכל זאת כדי ליצור אווירה חונקת במיוחד,הדגש נע יותר ויותר מהעולם החיצוני פנימה לתודעה דבר שבעיני יכול להיות מפחיד לא פחות ולפעמים אפילו יותר מהגישה המסורתית שמקובלת בסרטי אימה. מיה פארו באחד התפקידים הראשונים שלה נותנת הופעה טובה למדי בתור האישה המופנמת והמפוחדת שמגיעה מהעיירה הקטנה,ומאבדת כמעט את שפיותה ואת שליטתה בחייה ולמרות זאת היא אולי הדמות הנורמאלית ביותר בסרט. הבמאי ג'ון קאסבטס שמגלם כאן את בעלה משחק בצורה משכנעת ואמינה דמות אינטרסנטית ודוחה במיוחד הוא מוכן לעשות הכל על מנת לקדם את עצמו ומי יכול לשכוח את זוג השכנים הקריפי.
ניר על באשיר../images/Emo13.gif (ספויילרים)
בסדר, אני מבטיח... זה חידוד הלשון האחרון שלי על שמו של הסרט... פשוט הייתי מוכרח... בסך הכל, יצאתי די מאוכזב מהסרט. החלק הראשון, האישי שלו, המורכב מרצף הזכרונות הכל כך אישיים של פולמן וחבריו, היה מעולה. סוחף, מרתק, מרגש. והרעיון לשחזר כל זיכרון וזיכרון היה נהדר גם כן. הקטע עם החבר שלו ששחה מלבנון ועד לארץ היה מרגש במיוחד. על הסיפור הזה לבדו אפשר היה לעשות סרט שלם - ולאו דווקא תיעודי. כי חשבתי על זה במהלך הצפיה, אם גם כך הסרט הוא תיעודי רק באופן חלקי, למה לא ללכת את כל הדרך, ולהפוך אותו לסרט עלילתי? הוא היה יכול, עם הסיפורים האישיים של פולמן וחבריו, לעשות ללבנון מה שכיפור של גיתאי עשה למלחמת יום כיפור. אני חושב שאז, ואלס עם באשיר יכול היה להפוך לסרט המלחמה הישראלי של כל הזמנים, אולי לאחד מסרטי המלחמה הטובים אי פעם. בחיי. אבל גם כך, החצי הראשון של הסרט סוחף ומרגש ומרתק. למרות זאת, גם שם הייתה לי בעיה - פולמן לא טורח להסביר לצופה שלו את הרקע לפלישה ללבנון. מה שיוצא, שמי שצופה בסרט יכול לחשוב שישראל נכנסה ללבנון סתם כך, כי התחשק לה להרוג ערבים. אין שום הסבר להחלטה על הכניסה. וזה, כמובן, הופך את הלבנונים לאנשים שבסך הכל נלחמים נגד כובש אכזר, שנכנס בלי שום סיבה והסבר נראה לעין לאדמתם, ומתחיל להרוג אותם. לטובת האיזון, אני חושב שהיה נחוץ מאד מאד הסבר על הסיבות לכניסה ללבנון, משהו שאולי היה מוציא את ישראל פחות אכזרית (כבר בסצינה הראשונה עם הכלבים היא מוצגת כבלתי מוסרית בעליל, כי לפגוע בחיות זה באמת תחתית החבית). הבעיה הזו, של העדר הסברים ורקע, הופכת למודגשת יותר בחלק השני של הסרט, כשהוא מתחיל להכנס ממש לסיפור הטבח. כי פולמן לא מסביר דברים בסיסיים כמו - למה היו בכלל מחנות פליטים? מדוע ישראל רצתה שג'ומייל ישלוט בלבנון? ולמה ה"פלנגיסטים" כמו שהוא קורא להם, בלי להסביר יותר מדי מה הרעיון, החליטו להוציא את העצבים שלהם על הרצח דווקא דרך הטבח בסברה ושתילה? הצופה, בעיקר כזה שלא בקיא במלחמה וברקע שלה, יכול ללכת לאיבוד בכיף בחלק הזה של הסרט. אני נזכר כרגע בסידר ו"בופור": שם, בתחילת הסרט, היה הסבר קצר וענייני על מה זה בופור, מתי נכבש וכדומה. וגם במהלך הסרט, המשיכו לתת מדי פעם רקע על מלחמת לבנון וכיבוש המבצר. איפה זה פה? זה כאילו שפולמן מפנה את הסרט שלו רק למי שמכיר מראש את הסיפור של סברה ושתילה, ולעזאזל עם כל השאר. למעלה כבר דברתי על הסיום של הסרט, שאכזב אותי מאד בפתאומיות שלו, בהעדר איזו שהיא סגירה או מסקנה אישית של פולמן (זה אולי מה שהכי חרה לי פה - בסרט כל כך אישי, אין מסקנה או אמירה אישית של הבמאי ברגע המסיים? חסר מאד!). אני אוסיף שהייתה חסרה לי גם אמירה סטטיסטית מספרית לגבי סברה ושתילה - הסרט כל הזמן משתמש במילה טבח. או קיי, מה זה טבח? כמה אנשים נרצחו שם? במיוחד כשפולמן טוען, שהסיבה שהוא הדחיק את מה שקרה לו באותו יום, זה בגלל הקשר שהוא עשה בראש בין אירועי סברה ושתילה לבין מה שהוריו עברו בשואה במחנות, הייתה חובה לדבר במספרים, עד כמה שזה אולי נשמע נורא. והאם מישהו מהרוצחים שילם על מעשיו? היו משפטים? היו אולי ועדות חקירה, כולל נגד שרון, שמופיע כמה פעמים במהלך הסרט, ומוזכר באופן די בעייתי על ידי בן ישי, כמי שידע ולא עשה דבר? ואם כבר שרון, מי זה האיש הקטן הזה שהוא כל הזמן מתקשר אליו במהלך הסרט? לא היה כדאי לשים איזו כיתובית קטנה "בגין, ראש ממשלת ישראל בזמן המלחמה"? למה דבר מכל זה לא מוזכר, לפחות באיזו כתובית, עם תחילת הכותרות? רק מוסיף לתחושת הבלבול, החוסר בפרטים והקטיעה הפתאומית כל כך של הסרט. אז לסיכום - חלק ראשון מעולה, אבל בעייתי מעט מבחינת האופן שהוא מציג (או יותר נכון נמנע מלהציג) את הסיבות לכניסה של צה"ל ללבנון; חלק שני בעייתי מבחינת העדר פרטים ורקע מספק על אירועי סברה ושתילה; וסיום קטוע ומבולבל, שסובל מהעדר מסקנה אישית ומעין סיכום. בצד החיובי - האנימציה נהדרת, פס הקול משתלב נהדר בסרט, והרעיון עצמו נהדר. הסרט, לסיכום, היה יכול להיות הרבה יותר טוב. אני בכל מקרה מאחל לו הצלחה גדולה באוסקר.
בסדר, אני מבטיח... זה חידוד הלשון האחרון שלי על שמו של הסרט... פשוט הייתי מוכרח... בסך הכל, יצאתי די מאוכזב מהסרט. החלק הראשון, האישי שלו, המורכב מרצף הזכרונות הכל כך אישיים של פולמן וחבריו, היה מעולה. סוחף, מרתק, מרגש. והרעיון לשחזר כל זיכרון וזיכרון היה נהדר גם כן. הקטע עם החבר שלו ששחה מלבנון ועד לארץ היה מרגש במיוחד. על הסיפור הזה לבדו אפשר היה לעשות סרט שלם - ולאו דווקא תיעודי. כי חשבתי על זה במהלך הצפיה, אם גם כך הסרט הוא תיעודי רק באופן חלקי, למה לא ללכת את כל הדרך, ולהפוך אותו לסרט עלילתי? הוא היה יכול, עם הסיפורים האישיים של פולמן וחבריו, לעשות ללבנון מה שכיפור של גיתאי עשה למלחמת יום כיפור. אני חושב שאז, ואלס עם באשיר יכול היה להפוך לסרט המלחמה הישראלי של כל הזמנים, אולי לאחד מסרטי המלחמה הטובים אי פעם. בחיי. אבל גם כך, החצי הראשון של הסרט סוחף ומרגש ומרתק. למרות זאת, גם שם הייתה לי בעיה - פולמן לא טורח להסביר לצופה שלו את הרקע לפלישה ללבנון. מה שיוצא, שמי שצופה בסרט יכול לחשוב שישראל נכנסה ללבנון סתם כך, כי התחשק לה להרוג ערבים. אין שום הסבר להחלטה על הכניסה. וזה, כמובן, הופך את הלבנונים לאנשים שבסך הכל נלחמים נגד כובש אכזר, שנכנס בלי שום סיבה והסבר נראה לעין לאדמתם, ומתחיל להרוג אותם. לטובת האיזון, אני חושב שהיה נחוץ מאד מאד הסבר על הסיבות לכניסה ללבנון, משהו שאולי היה מוציא את ישראל פחות אכזרית (כבר בסצינה הראשונה עם הכלבים היא מוצגת כבלתי מוסרית בעליל, כי לפגוע בחיות זה באמת תחתית החבית). הבעיה הזו, של העדר הסברים ורקע, הופכת למודגשת יותר בחלק השני של הסרט, כשהוא מתחיל להכנס ממש לסיפור הטבח. כי פולמן לא מסביר דברים בסיסיים כמו - למה היו בכלל מחנות פליטים? מדוע ישראל רצתה שג'ומייל ישלוט בלבנון? ולמה ה"פלנגיסטים" כמו שהוא קורא להם, בלי להסביר יותר מדי מה הרעיון, החליטו להוציא את העצבים שלהם על הרצח דווקא דרך הטבח בסברה ושתילה? הצופה, בעיקר כזה שלא בקיא במלחמה וברקע שלה, יכול ללכת לאיבוד בכיף בחלק הזה של הסרט. אני נזכר כרגע בסידר ו"בופור": שם, בתחילת הסרט, היה הסבר קצר וענייני על מה זה בופור, מתי נכבש וכדומה. וגם במהלך הסרט, המשיכו לתת מדי פעם רקע על מלחמת לבנון וכיבוש המבצר. איפה זה פה? זה כאילו שפולמן מפנה את הסרט שלו רק למי שמכיר מראש את הסיפור של סברה ושתילה, ולעזאזל עם כל השאר. למעלה כבר דברתי על הסיום של הסרט, שאכזב אותי מאד בפתאומיות שלו, בהעדר איזו שהיא סגירה או מסקנה אישית של פולמן (זה אולי מה שהכי חרה לי פה - בסרט כל כך אישי, אין מסקנה או אמירה אישית של הבמאי ברגע המסיים? חסר מאד!). אני אוסיף שהייתה חסרה לי גם אמירה סטטיסטית מספרית לגבי סברה ושתילה - הסרט כל הזמן משתמש במילה טבח. או קיי, מה זה טבח? כמה אנשים נרצחו שם? במיוחד כשפולמן טוען, שהסיבה שהוא הדחיק את מה שקרה לו באותו יום, זה בגלל הקשר שהוא עשה בראש בין אירועי סברה ושתילה לבין מה שהוריו עברו בשואה במחנות, הייתה חובה לדבר במספרים, עד כמה שזה אולי נשמע נורא. והאם מישהו מהרוצחים שילם על מעשיו? היו משפטים? היו אולי ועדות חקירה, כולל נגד שרון, שמופיע כמה פעמים במהלך הסרט, ומוזכר באופן די בעייתי על ידי בן ישי, כמי שידע ולא עשה דבר? ואם כבר שרון, מי זה האיש הקטן הזה שהוא כל הזמן מתקשר אליו במהלך הסרט? לא היה כדאי לשים איזו כיתובית קטנה "בגין, ראש ממשלת ישראל בזמן המלחמה"? למה דבר מכל זה לא מוזכר, לפחות באיזו כתובית, עם תחילת הכותרות? רק מוסיף לתחושת הבלבול, החוסר בפרטים והקטיעה הפתאומית כל כך של הסרט. אז לסיכום - חלק ראשון מעולה, אבל בעייתי מעט מבחינת האופן שהוא מציג (או יותר נכון נמנע מלהציג) את הסיבות לכניסה של צה"ל ללבנון; חלק שני בעייתי מבחינת העדר פרטים ורקע מספק על אירועי סברה ושתילה; וסיום קטוע ומבולבל, שסובל מהעדר מסקנה אישית ומעין סיכום. בצד החיובי - האנימציה נהדרת, פס הקול משתלב נהדר בסרט, והרעיון עצמו נהדר. הסרט, לסיכום, היה יכול להיות הרבה יותר טוב. אני בכל מקרה מאחל לו הצלחה גדולה באוסקר.
עופר ליברגל
New member
המסקנה האישית של פולמן
מובאת בסרט, הויא מתטבאת בהפמנת העובדה שאם כל הכובדל טרומאה שלו, יש בסיפור קורבנות יותר גדולים וסוגיות מוסריות רחבות יותר. לא הפריע לי שאין רקע למלחמה מהסיבות הבאות: סוף סוף סרט על המצב שמיועד גם לישראלים ולא מטריח את הצופה בהסבר פשטני לע מה שכל ישראלי יודע. העמדה של הסרט שמלחמה היא מצב אבסודי שמוביל לאירועים אבסורדים. הסרט לא מתעסק בפוליטקה שהביא למחלמה כי זה לא הנושא שלו, בטח שזה לא הנוסע של החייל הפשוט א של תודעתו. אז צופי מחו"ל לא ידיעו מי זה בגין ושרון. הם יכולים לברר והם יכולים גם לא. המסר של ההנגה הנמצאת בעורף עבד גם בלי הידע הקונקטי הזה. אולי גם תחושת הערפול מוסיפה לתחושה האבסורדית שהסרט מעורר.
מובאת בסרט, הויא מתטבאת בהפמנת העובדה שאם כל הכובדל טרומאה שלו, יש בסיפור קורבנות יותר גדולים וסוגיות מוסריות רחבות יותר. לא הפריע לי שאין רקע למלחמה מהסיבות הבאות: סוף סוף סרט על המצב שמיועד גם לישראלים ולא מטריח את הצופה בהסבר פשטני לע מה שכל ישראלי יודע. העמדה של הסרט שמלחמה היא מצב אבסודי שמוביל לאירועים אבסורדים. הסרט לא מתעסק בפוליטקה שהביא למחלמה כי זה לא הנושא שלו, בטח שזה לא הנוסע של החייל הפשוט א של תודעתו. אז צופי מחו"ל לא ידיעו מי זה בגין ושרון. הם יכולים לברר והם יכולים גם לא. המסר של ההנגה הנמצאת בעורף עבד גם בלי הידע הקונקטי הזה. אולי גם תחושת הערפול מוסיפה לתחושה האבסורדית שהסרט מעורר.
אני חושב שהסרט מכניס את הפוליטיקה
ב"דלת האחורית". לכל אורך הסרט מדובר על הכניסה הישראלית ללבנון. אבל הוא לא מסביר למה! יושב לו צופה חו"לי, רואה את הסרט, ומבין מזה דבר אחד: ישראל נכנסה ללבנון סתם כך. בלי שום סיבה. כי התחשק לה. כי הייתה הנהגה צמאת דם שבא לה להרוג ערבים. זו המסקנה הפוליטית שהסרט של פולמן מוביל אליה, בהכרח. ולכל אורך הסרט ישראל היא זו שמוצגת כמי שעוסקת במעשים בלתי מוסריים בלשון המעטה - מהרג חיות ועד הרס של שכונות שלמות על אנשיהן בניסיון לחסל מישהו שנוסע במכונית ומצליח כל הזמן להתחמק. ואני לא חושב שאפשר לנתק את האישי מהפוליטי בסרט - הם שזורים אחד בשני. והראיה היא עצם הופעתם של שרון ובגין (ואני חושב שיש אולי קצת טעם לפגם בהכנסת שרון לעניין , לפחות אופן כה חד צדדי - זה לא שהוא יכול לקום ולהגיב על הטענות שמוטחות נגדו ונגד תפקודו, ואין ספק שפולמן רואה בו כ"איש הרע" של הסיפור). אני מסכים איתך מאד לגבי עניין האבסורד שבמלחמה, אחד מהנושאים שנמצאים במרכז הסרט, ושבא לידי ביטוי פעם אחר פעם בשאלה "מה עושים עכשיו?" או "על מי יורים?" אין ספק בכלל. ואני חייב להודות שבסרטים אחרים על האבסורד שבמלחמה, העדר רקע וסיבות לא הפריעו לי (אני חושב עכשיו על פלאטון של סטון). כאן כן. אולי זו הישראליות שלי שמבקשת קצת איזון, דווקא בדרך של הצגת הרקע וההסבר לכניסה ללבנון.
ב"דלת האחורית". לכל אורך הסרט מדובר על הכניסה הישראלית ללבנון. אבל הוא לא מסביר למה! יושב לו צופה חו"לי, רואה את הסרט, ומבין מזה דבר אחד: ישראל נכנסה ללבנון סתם כך. בלי שום סיבה. כי התחשק לה. כי הייתה הנהגה צמאת דם שבא לה להרוג ערבים. זו המסקנה הפוליטית שהסרט של פולמן מוביל אליה, בהכרח. ולכל אורך הסרט ישראל היא זו שמוצגת כמי שעוסקת במעשים בלתי מוסריים בלשון המעטה - מהרג חיות ועד הרס של שכונות שלמות על אנשיהן בניסיון לחסל מישהו שנוסע במכונית ומצליח כל הזמן להתחמק. ואני לא חושב שאפשר לנתק את האישי מהפוליטי בסרט - הם שזורים אחד בשני. והראיה היא עצם הופעתם של שרון ובגין (ואני חושב שיש אולי קצת טעם לפגם בהכנסת שרון לעניין , לפחות אופן כה חד צדדי - זה לא שהוא יכול לקום ולהגיב על הטענות שמוטחות נגדו ונגד תפקודו, ואין ספק שפולמן רואה בו כ"איש הרע" של הסיפור). אני מסכים איתך מאד לגבי עניין האבסורד שבמלחמה, אחד מהנושאים שנמצאים במרכז הסרט, ושבא לידי ביטוי פעם אחר פעם בשאלה "מה עושים עכשיו?" או "על מי יורים?" אין ספק בכלל. ואני חייב להודות שבסרטים אחרים על האבסורד שבמלחמה, העדר רקע וסיבות לא הפריעו לי (אני חושב עכשיו על פלאטון של סטון). כאן כן. אולי זו הישראליות שלי שמבקשת קצת איזון, דווקא בדרך של הצגת הרקע וההסבר לכניסה ללבנון.
עופר ליברגל
New member
הסרט לא מציג רק את ישראל בצמאת דם
מוצגים בו גם ילדים לבונוים שמוכנסים לקרבו את הטבח לא מבצעת ישראל. טענה שנשמעת מן הסרט מן הצד ההפוך של המפה, טוענת כי הוא מציג את החיילים הישראלים כיפים וכעסוקים בשאלות של מוסר. עם הסרט מעצבן משני הכיוונים, אני חשוב שזה לזכותו. ובנקודה אחת אני מסכים איתך: ההכנסה של שרון לסרט הייתה מיותרת. לא שהסרט לא היה פוליטי גם בלעדיה, אבל הנושא הפוליטי הינו הנושא היחידי. ובאמת, ברוב סרטי המלחמה (גם כאלו התומגים במלחמה) לא מוצגת הסיבה לכניסה למלחמה. אני לא רואה סיבה שזה היה כאן בסרט הזה, שהעיקר שלו הוא הסיפור האישי כאשר גם הראיה הפוליטית נעשית דרך הטיווח של המשוחחים.
מוצגים בו גם ילדים לבונוים שמוכנסים לקרבו את הטבח לא מבצעת ישראל. טענה שנשמעת מן הסרט מן הצד ההפוך של המפה, טוענת כי הוא מציג את החיילים הישראלים כיפים וכעסוקים בשאלות של מוסר. עם הסרט מעצבן משני הכיוונים, אני חשוב שזה לזכותו. ובנקודה אחת אני מסכים איתך: ההכנסה של שרון לסרט הייתה מיותרת. לא שהסרט לא היה פוליטי גם בלעדיה, אבל הנושא הפוליטי הינו הנושא היחידי. ובאמת, ברוב סרטי המלחמה (גם כאלו התומגים במלחמה) לא מוצגת הסיבה לכניסה למלחמה. אני לא רואה סיבה שזה היה כאן בסרט הזה, שהעיקר שלו הוא הסיפור האישי כאשר גם הראיה הפוליטית נעשית דרך הטיווח של המשוחחים.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.