לא יודעת אם אני יכולה להסביר...
אפילו לעצמי. הקטע של פתאום הוא משתנה ולומד ורואה וכו' נראה לי קצת לא סביר. לא חושבת שאנשים משתנים כל כך ובצורה כזאת קיצונית (לפעמים). ומלכתחילה באסטיאן הוא גם שמן, גם לא מצליח בלימודים, גם מנודה חברתית, גם יתום והאבא לא מתייחס אליו - לא הגזמנו? נראה לי ניסו לעשות אותו מסכן בכח. והוא לא בא בפעם הראשונה - זה ממש מוזר לי. כאילו, הכל הולך למות, באסטיאן צריך רק להגיד 2 מילים כדי להציל את הכל - אבל הוא מפחד. שיראו אותו, בסה"כ... זה אולי מאוד אמיתי, אין לי דרך לדעת, אבל זה נראה לי לא אמין, או גורם לי להתעצבן על באסטיאן. ואז כשיש לו את הכח לשנות את כל הדברים האלה... שוב, הוא היה כל כך עלוב שהוא היה צריך לבקש את הכל בערך. ואז לאט לאט נעשה שחצן מתנשא, שזה דוקא די אמין לילדים (אני זוכרת משהו מסוים מגיל 12. אני די מתביישת בזה היום) אבל גם פה, שחצנות כזאת זה לא משהו נורמלי. טוב, אולי זה היה בגלל הרעה הזאת שהוליכה אותו שולל. אני לא אומרת שזה ספר גרוע, אבל קצת התאכזבתי. נחמד, אבל מה כל כך מיוחד בו? אצלי הוא בא אחרי the phantom tolbooth וחומריו האפלים ואולי עוד ספרים. ודרך אגב, מה המסר? להיות מי שאתה? שספרים זה טוב?
