אשת השבוע

[עינבלית]

מעורר תיאבון והנה מתכון בשבילך ממני

 

[עינבלית]

ורציתי לכתוב אותו-ולכתוב לך ש:

זה מאכל נהדר לחולים על מתוק, כמוני וכמוך. בתיאבון! כבד עוף בסילאן מנות קטנות: חצי ק"ג כבדי עוף נקיים וטריים חצי כוס קמח 3 כפות שמן תירס 2 כפות שמן 2 בצלים גדולים פרוסים דק 6 תמרים יבשים מגולענים וחתוכים 1 כף סילאן 3 כפות יין לבש יבש 1 כף רוטב סויה 1 כף חומץ בלסמי מלח ופלפל וההכנה: 1. מטגנים את הבצל בשמן על אש נמוכה תוך ערבוב עד שמתרככים ומתחילים להזהיב. מוסיפים את התמרים, הסילאן, הסויה והיין. מבשלים כ-5 דקות תוך ערבוב. מוסיפים את החומץ ומתבלים במלח ופלפל גרוס. כמה יותר פלפל - ככה יותר טוב. 2. מתבלים את הכבד במלח ופלפל ומגלגלים בקמח, מטגנים במחבת נפרד. 3. מחלקים את הרוטב על הצלחות ועליהם את הכבדים ויוצקים על הכל את שארית הרוטב.

 

[אמא של עופרי]

נשמ עמעולה וינוסה....

כל פעם אני רוצה לספר לך ולא יוצא... החתימה שלך כתובה בכניסה לבית של אימי....

 

[עינבלית]

../images/Emo9.gif

 

[עינבלית]

תודה על התשובה ועוד שאלה../images/Emo24.gif

עדית, ענית בכנות ותענוג לקרוא אותך, את הרי מרתקת אותי מאז שנפגשנו בטיול ההוא. אז אני מקשה עלייך- לגבי סעיף 6- ומחדדת: 7. אם היית יכולה להעניק להם חינוך ביתי או אלטרנטיבי במקום בית ספר רגיל וגן רגיל- האם היית עושה זאת? 8 . האם את חושבת קדימה על גיל בית ספר שלהם ומתכננת קדימה?

 

[אמא של עופרי]

ועוד תשובות:

אני אענה קודם על השאלה השניה - מאז שעופרי נולד אני חושבת על חינוך בית ספר בשבילו. אני בהחלט לא רוצה שהוא ילמד פה, הכי טוב היה כמו שפעם אנחנו למדנו כיתות קטנות של עד 20 ילדים. בתי ספר אלטרנטיבים מאוד מענינים אותי - אבל אני צריכה לחכות שהם יגדלו לבדוק אם האופי שלהם מתאים לבית ספר פתוח, למשל. יש פה כמה התארגנויות של בית ספר אלטרנטיבי - גם לזה אני מחכה לראות מה יהיה. מעבר לזה החינוך הזה נחשב פרטי והוא מאוד יקר אז זה גם תלוי במצב כלכלי. עוד שהייתי בהריון היה ברור לי שברגע שעופרי יצתרך לעלות לככתה א' אני אעביר כתובת לקיבוץ (לא ממש יעבור לגור שם) ואז הוא יוכל להכנס לבית ספר קיבוצי שנמצא פה בסביבה - הבית ספר הקיבוצי נמצא בעין שמר שזה 5 דקות נסיעה. בקשר לשאלה הראשונה קצת קשה לי לענות כי אני רוצה לכתוב שאני רוצה להעניק להם חינוך ביתי - אבל זה לא מתאים לאופי שלי. יש לי כמה חברות שמגדלות את הילדים בחינוך ביתי - וחינוך ביתי לא אומר שהילד נמצא איתך כל הזמן אלא ממש לעשות גן עם סדר יום בבית ואת זה אני לא בטוחה שאני מסוגלת (אם חברה תגיד לי שיש לה היום חופש והיא רוצה שאני אבוא איתה לת"א או משהו כזה אני אקפוץ על ההזדמנות..) כן הייתי שמחה לראות את נושא המעורבות הורים קצל יותר. זאת אומרת גנים בהם באים הורה + ילד והפעילויות משותפות - גם זה נמצא בהליכים פה בפרדס חנה. בנתיים שניהם נמצאים בגן שאני אומרת "שזה גן קיבוצי רק בפרדס חנה" מאוד חשוב לשי השיטה הקיבוצית והגננת בהחלט שמה דגש על זה. יש חצר גרוטואות שנראות כמו גרוטאות ולא כמו מוזיאון והילדים לומדים שם המון. יש את כל נושא התיבות - שכל פעם מוצאים תיבה אחרת ואז הילדים לא מתפזרים. יש שעות ריכוז. ויש וזה הכי חשוב המון חום ואהבה. ויש המון המון ספרים - ועוד מהסוג הישן והטוב. לכן אני באופן כללימאוד מרוצה מהגן שלהם (הם באותו גן).

 

[קרניר]

הייתי שמחה לשמוע פרטים על הגן

הזה, כי אני ממש הסטרית מהחינוך בפרדס חנה ואפילו חושבים לעבור בגלל זה, אז בכל מקרה לא מדובר על עכשיו אלא על עוד כמה חודשים אבל בכל זאת... אגב, לאיזה גילאים הגן מיועד?

 

[פשושולה]

והשאלות שלי

איך התמודדת עם ההורים שלך כשגדלת? האם היו כעסים, ניתוק ריגשי, השלמה? מה היחסים שלך עם האחים? קרובים? האם אי פעם ניגנת על כלי מוסיקלי כלשהו? איזו מוסיקה את הכי אוהבת? מבצע? חיות בבית?

 

[אמא של עופרי]

אז ככה:

אני אתחיל בקוריוז קטן, אמא שלי הייתה מסתפקת בשני ילדים - דהיינו אחי ואחותי. במלחמת ששת הימים (אז כבר נולדו אחותי ואחי) אבי נפצע מאוד מאוד קשה. (אמרו לאמי להגיע מהר לראות אותו פעם אחרונה כי היא לא תראה אותו...) כנגד כל הסיכויים ובהחלמה יחסית מהירה אבי חזר לחיות חיים רגילים לגמרי - הנכויות שיש לי היום זה עיוורון בעין אחת (חצי פרצוף משותק) כאבים ברגליים וביד שמאל הוא לא יכול לעשות את כל התנועות באצבעות. שהוא החלים אבי החליט שהוא רוצה עוד ילדה, בין לבין הוא גם סיים תואר ראשון ושני ואז נולדתי אני, אז כנראה זה הגורל שלי להיות "ילדה של אבא " ובאמת כך הייתי כל החיים והיום אבא של הוא כבר ד"ר. ובגלל שכל החיים הייתי ילדה של אבא אז לא העזתי להוציא עליו כעסים - גם שהוא אף פעם לא היה בבית ותמיד בנסיעות עסקים לארצות אקזוטיות. אז היו הרבה כעסים ויצאו בעיקר על אימי כל תקופת ההתבגרות ובעצם עד שנולדו הילדים הינו בכאסח די מתמיד. ניתוק ריגשי אף פעםלא היה - כי נורא חשוב לי הבית, אז גם שהיינו רבות אז כל יום היינו מדברות ועד היום זה ככה. השלמה - תמיד חשבתי שבצבא השלמתי - היום אני יודעת שאני בתהליך.. אבל מאז שנולדו הילדים אני הרבה פחות בועטת ומקבלת הרבה יותר. אחותי גדולה ממני ב 10 שנים ומאז ומתמיד היא אהבתי ומושא הערצתי, היום כבר היחסים כבר השתנו ואני כבר לא רק מעריתה אותה, אנחנו חברות טובות ומדברות כמעט כל יום בטלפון. אחי הוא ילד "סנדוויץ" שלא ממש קשור למשפחה. אנחנו לא משדרים על אותו גל בכלל ולפעמים החלטות שלו בנושא גידול הילדים תמוהות בעיני. בילדותי היה לי שעור פסנתר אחד והמורה אמרה "הילדה לא מוזיקלית לחלוטין" מה שהיה נכון... אז ויתרו לי ואני שמחתי כי ככה יכולתי לראות "בית קטן בערבה" בשקט.....

אני אוהבת כל כך הרבה סוגי מוסיקה כמו מאיר אריאל, אריק איינשטין, אריק לביא, אושיק לוי, עמיר בניון, חווה אלברשטיין, מיקה קרני, נורית גלרון, דיויד ברוזה, שוטי הנבואה, יאיר דלעל, מוש בן ארי ועוד הרשימה ארוכה וגדולה. חיות אוהבת מאוד היה כלב אהוב עד שטלטל נולדה באורך פלא הוא הלך יש חתול...

 

[גלים של שניים]

ואוו! את לא תאמיני כמה דברים דומים

יש בינינו. וד"א באיזה תחום אביך מתמחה? אם תגידי שהוא אגרונום, אני כבר אתחיל לחשוד.... ופעם הזכרת שחייתם בחו"ל, היכן ומה הביא את ההורים שלך לשם?

 

[אמא של עופרי]

גלי אבי הוא אגרנום

במה תחשדי? נסענו לארה"ב דרך תנועה שנקראת "יהודה הצעיר" אבי היה שליח. הינו בניו יורק שנה, במרילנד שנתיים.

 

[גלים של שניים]

ידעתי!

גם אבי למד בגיל מבוגר ועשה את הדוקטורט (אגרונום) בחו"ל. יש לנו מסלול חיים קצת דומה. אנחנו גרנו בקליפורניה. חזרנו לקיבוץ אבל לא עזבתי. ודרך אגב מה דעתך על לגור בקיבוץ בתור תושבת? כל ההנאות וההטבות מבלי מחוייבות למערכת ולזיבולי שכל שלה? הילדים בחינוך של הקיבוץ ההורים קרוב קרוב (את לא יודעת איזה כיף זה!) יכולים להוציא את הילדים מהגן, ללכת לבריכה, לשחק האחרים בדשא מבלי לדאוג. אצלנו הרבה בני קיבוץ חזרו בתור תושבים ונהנים מכל רגע.

 

[אמא של עופרי]

לגור בקיבוץ בתור תושבת

אצלינו זה מאוד יקר, קודם כל החינוך לילדים זה משהו כמו 2500 ש"ח לכל אחד מהם - נראה לי קצת מוגזם לשלם 5000 ש"ח רק על גני ילדים. מעבר לזה אצלינו בקיבוץ אין כרגע דירות פנויות, ואני אצתרך לחיות בקוביה קטנה מאוד הרבה שנים - וזה לא מתאים לי. עד עכשיו חיכנו ל,שכונת בנים עוזבים" שאמרוה לקום במגל אבל השבוע שמעתי שהם בונים את הבתים וזאת תהיה בנייה אחידה, ויוד שעוסק בבנייה (בונה בתי עץ, פרגולות, שיפוצים בתי גבס קירות גבס ועוד... (מה אכפת לי לעשות פרסום?) לא היה רוצה שמישהו חוץ ממנו לבנות לנו את הבית. ככה שכרגע זה די תקוע. אני הברה ביקבוץ, הולכים לבריכה, משתוללים על הדשאים באים לפעילויות ונהנים.

 

[גלים של שניים]

וואו באמת יקר!

אצלנו זה אלף ש"ח פחות ועדיין קשה לנו.... ובית קוביה זה באמת לא לעניין! אבל העיקר שאתם נהנים גם כך ממה שיש לקיבוץ להציע. קיבלתי את המסר.

 

[בימבילי]

../images/Emo41.gif גם אני שואלת (מרחשי ליבי...)

את חושבת שעובדת היותך אמא לפג השפיעה על האמהות שלך? את מרגישה שהעובדה הזו רלבנטית עבורך גם בגילו המתקדם? ואיך היה להיות בהריון בפעם השנייה? וחוץ מזה - את ממש מרתקת.

 

[אמא של עופרי]

כן וכן ומלחיץ ../images/Emo6.gif

כן, לכך שעופרי היה פג זה השפיע על האמהות שלי כן, זה רלוונטי עד היום. וההריון השני היה ממש מלחיץ ועכשיו באריכות. איך זה השפיע? למשל, היה ברור לי שאמהות שלי תהיה טבעית לגמרי לא יהיו לילד חיסונים בטח שלא החיסון צהבת בי שנותנים לתינוקות ביום הראשון, גם לא ישימו לו משחה אנטיביוטית על העיינים ותוך יום אני כבר אלך הבייתה. שהוא נולד הבנתי מהר מאוד שזה לא מה שציפיתי וכדי לשים את התאוריות בצד. משונה בעיני העבודה שאני אל אמא היסטרית וכל יום זה מפליא אותי מחדש. זה רללונטי עד היום כי ידוע כי לפגים יש סיכוי גדול יותר להיות בעלי "הפרעות קשב וריכוז" ולכן אני שמה אליו בשבע עיניים בנושא הזה. להיות בהריון עם טלטל היה מאוד מלחיץ - הלכתי כל הזמן לחוות דעת שניות רק כדי להיות בטוחה שהיא בסדר. גם שהיא נולדה בשבוע 41 + לא הבנתי שאני לא אשאר בפגיה....

 

[sharonmx]

וגם אני...

כתבת שאת אוהבת להתווכח וויכוחים פוליטיים- האם הוויכוח הוא לשכנע את הצד השני או האם את חושבת שמישהו יוכל פעם לשנות את דעתך? ובענייני הטבחות- אם היית עובדת במקצוע- במה היית מתמחה?

 

[אמא של עופרי]

אני אתחיל מהשאלה השנייה

הייתי מתמחה במטבח החלבי - לאו דווקא מנות אחרונות אלא יותר מנותע יקריות אבל חלביות. מצד שני גם בשר אני מכינה לא רע בכלל אבל יותר נהנית לעבוד עם גבינות. ויכוחים פוליטיים: אני מתווכחת כי אני חושבת שהצד שאני מאמינה בו צודק, ובהחלט אני מנסה לשכנע אנשים להסכים איתי אבל אני גם פתוחה לרעיונות חדשים - לאו דווקא בזמן הויכוח אלא יותר אחר כך שאני יושבת לבד, פתאום אני יכולה לחשוב שהצד השני צדק. ואחד הדברים שאני אוהבת אצל עצמי זה שאם אני קולטת אחרי מפגש שטעיתי אני יכולה לבוא לצד השני ולהגיד לו שצדק. בשלוש שנים האחרונות דעתי "ניסתה להשתנות ובאמת ניסיתי לחשוב על דברים, אבל חזרתי למקורותיי. וחוץ מזה נראה לי שהורי ינשלו אותי מהמשפחה אם אני אצביע פתאום מרכזה וימינה.

 

[משוש30]

עוד שאלות

בינתיים אני נורא נהנית. סיפרת שהיית הרבה בעולם איפה? איפה הכי אהבת?האם גרת בחול? האם את מוכנה לפרט קצת יותר על בעלך לשעבר? כמה זמן הייתם יחד ולמה זה נגמר? מה הדבר הכי מטורף שעשית בחייך? האם יש משהו שרצית לעשות ולא תעשי בגלל הילדים? אם זה לא אישי מדי ולא יעורר פה מחלקות באיזה צד של המפה הפוליטית את נמצאת ולמה? באיזה עבודות עבדת לפני כן? מלא שאלות אני יודעת...

 

[אמא של עופרי]

אוווף ../images/Emo46.gif עניתי לך תשובה ארוכה והוא

מחק אותה, אז מהתחלה. הייתי בכל ארצות הברית, בהולנד אוסטרלי הוניו זילנד. טיילתי בטרמפים לבד בניו זילנד במשך כמעט 4 חודשים חזרתי לארץ לחתונה של אחי ואז חזרתי שוב לניו זילנד לתקופה של שנה וחצי ועוד כמעט חצי שנה באוסטרליה. הכי אהבתי את השקט הנפשי שהיה לי בניו זילנד, גם מבחינה"מדינית" גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה נפשית. מדהים כמה שקט כמה יופי יש בארץ הזאת ובאנשים שלה. בעלי לשעבר בשאלה הבאה בשרשור. דברים מטורפים: להתחתן עם האקס. לנסוע באמצע הלילה לראות את דיויד ברוזה במצדה בגיל 29, להתנהג בהופעה שלו כמו ילדה בת 16. ועוד רבים וטובים ופחות טובים. תגדירי באיזה תחום... אין שום דבר שאני רוצה לעשות ואני אל יכולה בגלל הילדים, בגללש אני לא מוכנה שהם יגבלו אותי הם גדלים בצורה כזאת שהם לא. אני יוצאת לבלות לא מעט גם עם חברות וגם עם יוד. יוצאת לטיול של יומיים עם חברות ומשאירה את יוד עם הילדים. לוקחת איתי את עופרי לשבוע חופש באילת לבד (זה היה שהייתי בהריון עם טלטל) בהחלט יש מסגרת בבית ובשמונה וחצי הם שניהם ישנים ואנחנו מאוד משתדלים שהם יישנו בבית ולא כל פעם במקום אחר, אבל בהחלט לא מרגישה שאני אל עושה דברים בגללם - הרבה פעמים אני מרגישה שאני עושה דברים "כאילו" בגללם אבל אני נהנית מהם מאוד ואולי אפילו יותר מאשר עופרי וטל (כמו טיולים ברחבי ישראל ופיקניקים בכל מיני מקומות. אני על הצד היותר שמאלי, ככה חינכו אותי, זה משהו בעצמות, אני זוכרת שהייתי ממש קטנה היו לוקחים אותי להפגנות בכלא אייל אצל אייבי נתן. אני לא רוצה שעופרי ילך לצבא ולא רק בגלל הפחד אלא בגלל שאני חושבת שצבא, והברה לבנים עושה רע לאופי שלהם. תמיד הייתי מזכירה למעט מילצור באילת ובניו זילנד.