אשת השבוע
- פותח הנושא אפרת12
- פורסם בתאריך
אמא של עופרי
New member
אותי מענינת המשפחה שלך
עושה רושם שאתם משפחה גדולה ומלוכדת, שהרבה ממנה חיים בקיבוץ (נכון?) איך זה היה לגדול ככה? מעבר לזה, בטח שאלה שנמאס לך ממנה אבל בכל זאת - אחות תאומה ועוד בקיבוץ! זה בטח חוויתי מאוד. האם את עוד היית בלינה משותפת? האם זה שיש לך אחות תאומה הקל עליך? (הכוונה בחיים בכלל ולינה המשותפת בפרט) איך היום את מסתכל על נושא הלינה המשותפת? מה התחביבים שלך? האם לאחר שאדר נולד את מוצאת זמן לתחביבים האלו? איזה מוסיקה את אוהבת? האם היא השתנתה אחרי הלידה של אדר? נשאיר שאלות לבאות אחרי - בטו שיהיה מענין השבוע, ובטח עוד יהיו לי עוד שאלות. שבוע טוב.
עושה רושם שאתם משפחה גדולה ומלוכדת, שהרבה ממנה חיים בקיבוץ (נכון?) איך זה היה לגדול ככה? מעבר לזה, בטח שאלה שנמאס לך ממנה אבל בכל זאת - אחות תאומה ועוד בקיבוץ! זה בטח חוויתי מאוד. האם את עוד היית בלינה משותפת? האם זה שיש לך אחות תאומה הקל עליך? (הכוונה בחיים בכלל ולינה המשותפת בפרט) איך היום את מסתכל על נושא הלינה המשותפת? מה התחביבים שלך? האם לאחר שאדר נולד את מוצאת זמן לתחביבים האלו? איזה מוסיקה את אוהבת? האם היא השתנתה אחרי הלידה של אדר? נשאיר שאלות לבאות אחרי - בטו שיהיה מענין השבוע, ובטח עוד יהיו לי עוד שאלות. שבוע טוב.
הי אמא של עפרי../images/Emo39.gif
אנחנו אכן משפחה גדולה ומלוכדת. פגשת רק חלק מזערי בה. מאז ומעולם החברים הכי טובים שלנו היו האחים ובני הדודים שלנו. כמו שציינתי החברה הכי טובה שלי היא אחותי התאומה.
רוב בני המשפחה חיים בקבוץ, חלקם מתוך בחירה שזהו באמת המקום הכי טוב בשבילם, וחלקם עדיין לא סגורים שזה הבית שלהם (לדוגמא: אחותי חזרה לפני שנה מתשע שנים בארה"ב ועדיין בודקת איך זה לחיות עם משפחתה בקבוץ). הקבוץ (בעיקר זה שאני חיה בו), הוא פתרון מצוין למציאות הכלכלית הקשה של חלק מאתנו.
הלינה המשותפת. אימא שלי הביאה אותי לבית התינוקות היישר מבית היולדות, כלומר, בגיל 3 ימים(!!!). הייתי ילדה עם ביטחון עצמי גבוה ומעט פחדים, לפחות מאז שאני זוכרת את עצמי והלינה המשותפת זכורה לי כחוויה נעימה ביותר. אבל זה אחד הדברים שהיום כאמא נראים לי הכי לא טבעיים בעולם!!! כילדה, נהניתי מאוד מה"יחד" של בית הילדים (עד גיל 18 - אנחנו שמו"צניקים) ויש לי רק חוויות טובות משם. עוד בהמשך...
אני ואחותי התאומה../images/Emo23.gif
אחותי ואני גדלנו יחד, קפצנו כיתה ביחד (עשינו כתה א' מזורזת בחופש הגדול שלפני כיתה ב', כי משום מה כבר ידענו לקרוא ולכתוב בגיל 5) והיינו יחד באותה הכתה עד הצבא. גם חלק מהשירות הצבאי עשינו יחד בחיל האויר באותו בסיס וגרנו יחד בדירה משותפת במיאמי כעשרה חודשים. ללא ספק זה שיפר את ילדותי, כי בתור ילדה הייתי נורא לא מקובלת ואחותי הייתה מהמקובלות בכיתה ותמיד זכרה לשתף אותי בכל דבר. אנחנו נורא נורא שונות, גם במראה (אנחנו תאומות לא זהות) וגם באישיות: אני מאוד טמפרמנטית, מחפשת ריגושים, חמת מזג ואינדיבידואליסטית והיא הרבה יותר זורמת, מגשרת. אני האש והיא המים. אבל מים שקטים חודרים עמוק והיא משיגה בקלות את מה שהיא רוצה בלהיות "מים". אני לא יכולה לדמיין את חיי בלי אחותי התאומה, שהיא באמת ותמים גם תאומת נפש שלי. לא עובר יום שלא נחלק בינינו - כבר שנים.
אחותי ואני גדלנו יחד, קפצנו כיתה ביחד (עשינו כתה א' מזורזת בחופש הגדול שלפני כיתה ב', כי משום מה כבר ידענו לקרוא ולכתוב בגיל 5) והיינו יחד באותה הכתה עד הצבא. גם חלק מהשירות הצבאי עשינו יחד בחיל האויר באותו בסיס וגרנו יחד בדירה משותפת במיאמי כעשרה חודשים. ללא ספק זה שיפר את ילדותי, כי בתור ילדה הייתי נורא לא מקובלת ואחותי הייתה מהמקובלות בכיתה ותמיד זכרה לשתף אותי בכל דבר. אנחנו נורא נורא שונות, גם במראה (אנחנו תאומות לא זהות) וגם באישיות: אני מאוד טמפרמנטית, מחפשת ריגושים, חמת מזג ואינדיבידואליסטית והיא הרבה יותר זורמת, מגשרת. אני האש והיא המים. אבל מים שקטים חודרים עמוק והיא משיגה בקלות את מה שהיא רוצה בלהיות "מים". אני לא יכולה לדמיין את חיי בלי אחותי התאומה, שהיא באמת ותמים גם תאומת נפש שלי. לא עובר יום שלא נחלק בינינו - כבר שנים.
בתור תאומה בעצמי טבעי שאשאל
על התאומות שלכן. היחסים שאת מתארת נשמעים ממש טובים ואפילו אידיאליים. האם תמיד זה היה כך, או שהיו תקופות של מריבות ויחסים לא טובים? האם את מרגישה שבתור תאומה את מקוטלגת כ"ילדה הטובה" או ה"ילדה הרעה" או ה"מורדת", כלומר האם בתור תאומות נהגו להצמיד לכל אחת מכן תכונת אופי מסויימת שנצמדת לכן כל החיים? והאם זה הפריע? האם התאומות בעינייך היא יתרון או חסרון? מהם היתרונות ומהם החסרונות בעינייך?
על התאומות שלכן. היחסים שאת מתארת נשמעים ממש טובים ואפילו אידיאליים. האם תמיד זה היה כך, או שהיו תקופות של מריבות ויחסים לא טובים? האם את מרגישה שבתור תאומה את מקוטלגת כ"ילדה הטובה" או ה"ילדה הרעה" או ה"מורדת", כלומר האם בתור תאומות נהגו להצמיד לכל אחת מכן תכונת אופי מסויימת שנצמדת לכן כל החיים? והאם זה הפריע? האם התאומות בעינייך היא יתרון או חסרון? מהם היתרונות ומהם החסרונות בעינייך?
אני והתאומה שלי../images/Emo141.gif
היחסים בינינו באמת טובים. מגיל מאוד צעיר. אולי בגיל 12-13, הגיל שבו אתה מחליט שאתה מרכז העולם, הם קצת התערערו (היא לקחה לי את נעלי הסירה הלבנות והגרביים הזוהרות...
), אבל מלבד זה אני לא זוכרת ריבים משמעותיים וכו'. מה שכן, אני הייתי תאומה שזעקה לתשומת לב בלתי פוסקת: הייתי "ילדה רעה", טמפרמנטית מאוד ובולטת בשטח. תמיד הייתי צריכה במה ל"כשרונותיי" וצריכה חיזוקים בלתי פוסקים. אחותי הייתה ילדה חולנית קצת ולכן זכתה בתשומת לב. אני כמובן קינאתי ורציתי להיות חולה כל שני וחמישי, כולל התחזויות רבות. כשסוף סוף שברתי את היד בגיל 5 בגן, המטפלות חשבו שאני עושה הצגות והניחו לילדה בת 5 להסתובב עם עצם שבורה בלי שום טיפול 3 ימים...
אחותי תמיד הייתה "ילדה טובה", "ילדה של אימא", אבל רק ב"כאילו" - היה ברור לכולם, כבר מגיל צעיר, שהיא מנהלת את העניינים, למרות השקט שלה על פני השטח. אני הייתי יותר תמימה, יותר "דוגרית".
היחסים בינינו באמת טובים. מגיל מאוד צעיר. אולי בגיל 12-13, הגיל שבו אתה מחליט שאתה מרכז העולם, הם קצת התערערו (היא לקחה לי את נעלי הסירה הלבנות והגרביים הזוהרות...
התחביבים שלי../images/Emo168.gif
כמו שכבר ציינתי קשורים גם בחומר וגם בגוף. אני מאוד אוהבת אמנות (ציור, פיסול, ריקוד, מוסיקה) ואומנות שימושית. מאוד אוהבת עיצוב - בעיקר עיצוב אירועים (תמונות בגלריה מהערב), סידור פרחים וגם עיצוב גרפי. ספורט - מאוד מאוד אוהבת להפעיל את עצמי: רולרבליידס, אירובי, פילאטיס, צלילה, קצת ספורט ימי - גלישה (גל פרידמן ואני למדנו לגלוש יחד. תראו לאן הוא הגיע ולאן אני...), טיולים ועוד. מאז שאדר נולד, הולכת הרבה לטייל איתו בעגלה ופחות במסגרות ספורטיביות מסודרות. לא צללתי מאז ההריון וזה מאוד מאוד חסר לי.
כמו שכבר ציינתי קשורים גם בחומר וגם בגוף. אני מאוד אוהבת אמנות (ציור, פיסול, ריקוד, מוסיקה) ואומנות שימושית. מאוד אוהבת עיצוב - בעיקר עיצוב אירועים (תמונות בגלריה מהערב), סידור פרחים וגם עיצוב גרפי. ספורט - מאוד מאוד אוהבת להפעיל את עצמי: רולרבליידס, אירובי, פילאטיס, צלילה, קצת ספורט ימי - גלישה (גל פרידמן ואני למדנו לגלוש יחד. תראו לאן הוא הגיע ולאן אני...), טיולים ועוד. מאז שאדר נולד, הולכת הרבה לטייל איתו בעגלה ופחות במסגרות ספורטיביות מסודרות. לא צללתי מאז ההריון וזה מאוד מאוד חסר לי.
עוד קצת עליי../images/Emo79.gif
נולדתי וגדלתי בקבוץ, לאחר השרות הצבאי גרתי בארה"ב כשנה וחצי, חזרתי כדי ללמוד באוניברסיטה (תקופה של חמש שנים, בה גרתי בתל אביב ורמת השרון) וחזרתי לקבוץ. יש לי משפחה גדולה: שני אחים גדולים ואחות תאומה, שהיא תאומתי לא רק ביולוגית, אלא גם נפשית. אנחנו החברות הכי טובות. הוריי חיים שניהם בקבוץ, על אף שנפרדו לפני כשנה וחצי. לאבי אח ואחות החיים גם הם בקבוץ עם ילדיהם ונכדיהם (אנחנו סה"כ 10 נכדים ו-15 נינם לסבתי בת ה-96!). אני עוסקת בשיווק, למעשה מנהלת שיווק של סופר לא קטן ולא גדול (לא רשת, חנות פרטית שמשתרעת על פני 2500 מ"ר) במרכז מסחרי השוכן בסמוך לקבוץ שלי. כל זאת למרות שבהכשרתי המקצועית אני בכלל ארכיטקטית שהתייאשה חלקית מהמקצוע. תחביבים שלי: אמנות (ציור, ריקוד, מוסיקה, פיסול), אומנות (שימושית), ספורט (רולרבליידס, אירובי, צלילה, שחייה) ועיצוב (בעיקר עיצוב אירועים - אני אעלה כמה תמונות לגלריה הערב, כשאגיע הביתה), גם עיצוב גרפי.
נולדתי וגדלתי בקבוץ, לאחר השרות הצבאי גרתי בארה"ב כשנה וחצי, חזרתי כדי ללמוד באוניברסיטה (תקופה של חמש שנים, בה גרתי בתל אביב ורמת השרון) וחזרתי לקבוץ. יש לי משפחה גדולה: שני אחים גדולים ואחות תאומה, שהיא תאומתי לא רק ביולוגית, אלא גם נפשית. אנחנו החברות הכי טובות. הוריי חיים שניהם בקבוץ, על אף שנפרדו לפני כשנה וחצי. לאבי אח ואחות החיים גם הם בקבוץ עם ילדיהם ונכדיהם (אנחנו סה"כ 10 נכדים ו-15 נינם לסבתי בת ה-96!). אני עוסקת בשיווק, למעשה מנהלת שיווק של סופר לא קטן ולא גדול (לא רשת, חנות פרטית שמשתרעת על פני 2500 מ"ר) במרכז מסחרי השוכן בסמוך לקבוץ שלי. כל זאת למרות שבהכשרתי המקצועית אני בכלל ארכיטקטית שהתייאשה חלקית מהמקצוע. תחביבים שלי: אמנות (ציור, ריקוד, מוסיקה, פיסול), אומנות (שימושית), ספורט (רולרבליידס, אירובי, צלילה, שחייה) ועיצוב (בעיקר עיצוב אירועים - אני אעלה כמה תמונות לגלריה הערב, כשאגיע הביתה), גם עיצוב גרפי.
הגירושים של הוריי../images/Emo4.gif
מאז ומתמיד טיב היחסים בין הוריי היה לא משהו. גם כילדים תמיד חשנו בזה. אבי הוא איש עסקים וטס הרבה לחו"ל וכשהוא היה בבית תמיד היו לו עיסוקים נורא חשובים. לילדיו הוא מצא תמיד זמן, אבל לאשתו... בגיל 21, יומיים לפני שטסתי לארה"ב לקחתי את הוריי לשיחה והודעתי להם שהילדה הכי קטנה בבית (אני צעירה מאחותי ברבע שעה) עוזבת את הקן ומותר להם להתגרש. הם היו נבוכים, אבל בתוך תוכם ידעו שאני צודקת ולצערי משכו את הזמן עוד כמעט עשר שנים מיותרות... הגירושים שלהם קרו אחרי רומן של אבא שלי עם מישהי צעירה ממנו בעשרים שנה, בעלת משפחה וילדים, הגרה בקבוץ שני מטר מבית הוריי. שתי המשפחות התפרקו (בעלה הקודם כבר נשוי ויש לו תינוקת חדשה) ואימא שלי נותרה מאוד פגועה, למרות שאני חושבת שיש לה חלק לא פחות מרכזי מלאבא שלי ביחסים ביניהם. אני מאמינה שביחסי שולט-נשלט שני הצדדים תורמים למצב. אמא שלי דרשה וגם קיבלה הרבה תמיכה לאחר הגירושין (באותה תקופה שניים מאחיי גרו בחו"ל והרבה נפל עליי...) ועדיין לא חזרה למסלול. אבי, לעומת זאת, חי עם האישה הצעירה בבית אחר בקבוץ ולמרות שהיה לנו קשה, היחלסים בינינו שבו בהדרגה למסלולם. אני "ילדה של אבא" ותמיד הייתי. אבי השפיע עליי מאוד מאוד בילדותי ואני גם מאוד דומה לו. לכן קשה לי עדיין עם אמא שלי, למרות שאני ממשיכה לתמוך בה.
מאז ומתמיד טיב היחסים בין הוריי היה לא משהו. גם כילדים תמיד חשנו בזה. אבי הוא איש עסקים וטס הרבה לחו"ל וכשהוא היה בבית תמיד היו לו עיסוקים נורא חשובים. לילדיו הוא מצא תמיד זמן, אבל לאשתו... בגיל 21, יומיים לפני שטסתי לארה"ב לקחתי את הוריי לשיחה והודעתי להם שהילדה הכי קטנה בבית (אני צעירה מאחותי ברבע שעה) עוזבת את הקן ומותר להם להתגרש. הם היו נבוכים, אבל בתוך תוכם ידעו שאני צודקת ולצערי משכו את הזמן עוד כמעט עשר שנים מיותרות... הגירושים שלהם קרו אחרי רומן של אבא שלי עם מישהי צעירה ממנו בעשרים שנה, בעלת משפחה וילדים, הגרה בקבוץ שני מטר מבית הוריי. שתי המשפחות התפרקו (בעלה הקודם כבר נשוי ויש לו תינוקת חדשה) ואימא שלי נותרה מאוד פגועה, למרות שאני חושבת שיש לה חלק לא פחות מרכזי מלאבא שלי ביחסים ביניהם. אני מאמינה שביחסי שולט-נשלט שני הצדדים תורמים למצב. אמא שלי דרשה וגם קיבלה הרבה תמיכה לאחר הגירושין (באותה תקופה שניים מאחיי גרו בחו"ל והרבה נפל עליי...) ועדיין לא חזרה למסלול. אבי, לעומת זאת, חי עם האישה הצעירה בבית אחר בקבוץ ולמרות שהיה לנו קשה, היחלסים בינינו שבו בהדרגה למסלולם. אני "ילדה של אבא" ותמיד הייתי. אבי השפיע עליי מאוד מאוד בילדותי ואני גם מאוד דומה לו. לכן קשה לי עדיין עם אמא שלי, למרות שאני ממשיכה לתמוך בה.
אמא של עופרי
New member
ואני שוב אכנס לעניין הלינה המשותפת.
מכיוון שאני מכירה עוד כמה מקיבוצך, ומשיחות שלי איתם כולם מספרים שהלינה המשותפת עשתה להם רק טוב. איך הצלחתם לשמור על כזאת "משפוחה" ועל הרגשה של משפחה כזאת מוגנת וגדולה בתוך הלינה המשותפת? האם עוד שגדלת שמת לב ליחסים הלא טובים בין הוריך? (מתוך הכמה שעות שהיית שם ביום) איך את מתייחסת לאשה החדשה של אביך? האם יש סיוכי לעוד ילד משם? תמיד נראה לי שלהתגרש בקיבוץ - זה סבל בשביל כל המשפחה (בעיקר עם מדובר על בגידה בתוך קיבוץ) ולעוד שאלות כלליות: מה יגרום לך לעזוב את הקיבוץ? (אם בכלל) מה גורם לך סיפוק בעבודה שלך? מה הסרט האהוב? המאכל האהוב? לא ענית לי על המוסיקה..... בשאלות הקודמות. בנתיים זהו.
מכיוון שאני מכירה עוד כמה מקיבוצך, ומשיחות שלי איתם כולם מספרים שהלינה המשותפת עשתה להם רק טוב. איך הצלחתם לשמור על כזאת "משפוחה" ועל הרגשה של משפחה כזאת מוגנת וגדולה בתוך הלינה המשותפת? האם עוד שגדלת שמת לב ליחסים הלא טובים בין הוריך? (מתוך הכמה שעות שהיית שם ביום) איך את מתייחסת לאשה החדשה של אביך? האם יש סיוכי לעוד ילד משם? תמיד נראה לי שלהתגרש בקיבוץ - זה סבל בשביל כל המשפחה (בעיקר עם מדובר על בגידה בתוך קיבוץ) ולעוד שאלות כלליות: מה יגרום לך לעזוב את הקיבוץ? (אם בכלל) מה גורם לך סיפוק בעבודה שלך? מה הסרט האהוב? המאכל האהוב? לא ענית לי על המוסיקה..... בשאלות הקודמות. בנתיים זהו.
משפחה ולינה משותפת../images/Emo29.gif
בקבוץ (מי כמוך יודעת) יש חלוקה ל"קבוצה" (השכבה של אותו גיל, בדרך כלל חיים בבית ילדים) ול"משפחה". אצלי מראש היה ערבוב בין המושגים משום שאחותי גדלה איתי. תראי, עד היום, אני חושבת שהיחסים שלי עם הוריי אינם יחסים אידאליים של ילד עם הוריו. אני גם "מרדנית" מטבעי וגם לא ממש "גדלתי" בבית. עם אימא שלי היחסים תמיד היו של עליות ומורדות. אנחנו שונות כל-כך ואני מודה שאני "הילדה הרעה" בבית, אם כי התמתנתי מעט... עם אבא שלי היחסים שונים, כי עם כל הביקורת שיש לי כלפיו על יחסו לאימא שלי, הוא הרעיף עליי כל-כך הרבה אהבה והשקיע בי כל-כך הרבה, שיש לי המון הערכה אליו. לא היה קשה לחוש במתח בין הוריי בבית ונראה לי במבט לאחור שתמיד היו לאבי נשים "מהצד" וחוסר הנאמנות הזה מגעיל בעיניי. האשה החדשה של אבי היא אישה דומיננטית מאוד ולוחצת, אבל מאוד מעניינת וקל לדבר איתה. אנחנו מסתדרות, אבל לא יותר מזה. אין סיכוי לעוד ילד שם. גירושין ובגידה בקבוץ - בהחלט סבל לכל המשפחה. זה הופך לנושא השיחה בקבוץ, עד שאת מרגישה שאי אפשר ללכת בבית שלך בלי שיצביעו עלייך. אבל אני כבר חושלתי מזמן בעניין הזה, אז עברתי את זה יחסית בקלות.
בקבוץ (מי כמוך יודעת) יש חלוקה ל"קבוצה" (השכבה של אותו גיל, בדרך כלל חיים בבית ילדים) ול"משפחה". אצלי מראש היה ערבוב בין המושגים משום שאחותי גדלה איתי. תראי, עד היום, אני חושבת שהיחסים שלי עם הוריי אינם יחסים אידאליים של ילד עם הוריו. אני גם "מרדנית" מטבעי וגם לא ממש "גדלתי" בבית. עם אימא שלי היחסים תמיד היו של עליות ומורדות. אנחנו שונות כל-כך ואני מודה שאני "הילדה הרעה" בבית, אם כי התמתנתי מעט... עם אבא שלי היחסים שונים, כי עם כל הביקורת שיש לי כלפיו על יחסו לאימא שלי, הוא הרעיף עליי כל-כך הרבה אהבה והשקיע בי כל-כך הרבה, שיש לי המון הערכה אליו. לא היה קשה לחוש במתח בין הוריי בבית ונראה לי במבט לאחור שתמיד היו לאבי נשים "מהצד" וחוסר הנאמנות הזה מגעיל בעיניי. האשה החדשה של אבי היא אישה דומיננטית מאוד ולוחצת, אבל מאוד מעניינת וקל לדבר איתה. אנחנו מסתדרות, אבל לא יותר מזה. אין סיכוי לעוד ילד שם. גירושין ובגידה בקבוץ - בהחלט סבל לכל המשפחה. זה הופך לנושא השיחה בקבוץ, עד שאת מרגישה שאי אפשר ללכת בבית שלך בלי שיצביעו עלייך. אבל אני כבר חושלתי מזמן בעניין הזה, אז עברתי את זה יחסית בקלות.
ועוד...../images/Emo55.gif
לעזוב את הקבוץ שקלתי כבר לא מעט פעמים בחיי. כרגע זהו המקום הכי טוב עבורי לגדל בו את אדר, אז עכשיו אני לא חושבת לעזוב, אבל יודעת שהג'וק יחזור. מה יגרום לי לעזוב? כשארגיש שנכנסים לי יותר מדי לחיים, או אם תהיה לי אפשרות לאיכות החיים שיש לי בקבוץ - במקום אחר.
סיפוק בעבודה: כאשר המכירות גדלות!!! או כאשר לקוחות מחמיאים לנו על שירות, למשל. לדוגמא, בחג הזה שלחנו ללקוחות המועדון שלנו שאלון סקר (למה אני מספרת לך את זה? הרי קיבלת אותו...) ולא היינו בטוחים שישיבו עליו. נכון לעכשיו אני אמורה לקבל תוצאות של 450(!) שאלונים כאלה, כלומר, שלפחות למספר הזה של לקוחות אכפת מאתנו עד כדי כך שהם ישבו למלא את השאלון. ללא ספק זו הרגשה מעולה.
סרט אהוב: "מהומה רבה על לא דבר" של קנת בראנה על פי מחזה של שייקספיר (מתה על דיאלוגים שנונים), "מלכודת לפרקליט" (בתרגום לעברית זה:"פרקליטו של השטן") עם קיאנו ריבס ואל פאצ'ינו - סרט חכם ומלא באייקונים של טוב ורע מעולם הנצרות, "העוקץ הספרדי" וסרטי מתח אחרים וברוח יותר קלה: "סודי ביותר" - סרט קורע. אני פח זבל של ספרות, קולנוע וטלויזיה ואוהבת בעיקר סרטי מתח ופעולה.
מאכל אהוב - בשר!!! וסושי. אוהבת מאוד גם: לחם, ירקות ופירות.
מוסיקה: המון סוגים: שירים ישראליים חדשים וישנים, מוסיקת האוס וצ'יל אאוט, מוסיקת עולם ומוסיקה קלאסית.
ועוד על סרטים../images/Emo127.gif
שכחתי לציין שאני מאוד אוהבת סרטים תקופתיים, בהם התלבושות, התפאורה והסיפור ההיסטורי משחקים תפקיד משמעותי (כמו "גלדיאטור" לדוגמא ועוד). את הסרט Davil's Advocat ("מלכודת לפרקליט") אהבתי גם בשל הסט המקסים (בניין בניו יורק שתכנן טדאו אנדו - האדריכל הכי אהוב עליי).
שכחתי לציין שאני מאוד אוהבת סרטים תקופתיים, בהם התלבושות, התפאורה והסיפור ההיסטורי משחקים תפקיד משמעותי (כמו "גלדיאטור" לדוגמא ועוד). את הסרט Davil's Advocat ("מלכודת לפרקליט") אהבתי גם בשל הסט המקסים (בניין בניו יורק שתכנן טדאו אנדו - האדריכל הכי אהוב עליי).
היי טלי איזה יופי של שרשור../images/Emo24.gif
צר לי על הבורות אבל אני חייתי כל חיי בתל אביב וממש לא בקיאה בתרבות הקיבוצית והתנהלותה ובכל זאת אשאל האם בקיבוץ שלך באמת אדר נמצא עם כל הילדים לחוד מכם??. זה כמו גן שהוא חוזר למשפחה או שהוא ישן שם? איך זה עובד? (בחיי שאלה דבילית אני יודעת אבל אני לא יודעת איך זה עובד עם הילדים) את לא חשה מנותקת במידה מסוימת מהגידול שלו אם הוא גדל בבית ילדים??? באמת כיף להכיר אותך לעומק לדעתי את פשוט מקסימה!!! (עוד לפני היותך אשת השבוע)
צר לי על הבורות אבל אני חייתי כל חיי בתל אביב וממש לא בקיאה בתרבות הקיבוצית והתנהלותה ובכל זאת אשאל האם בקיבוץ שלך באמת אדר נמצא עם כל הילדים לחוד מכם??. זה כמו גן שהוא חוזר למשפחה או שהוא ישן שם? איך זה עובד? (בחיי שאלה דבילית אני יודעת אבל אני לא יודעת איך זה עובד עם הילדים) את לא חשה מנותקת במידה מסוימת מהגידול שלו אם הוא גדל בבית ילדים??? באמת כיף להכיר אותך לעומק לדעתי את פשוט מקסימה!!! (עוד לפני היותך אשת השבוע)
הי איושי!../images/Emo140.gif../images/Emo75.gif
תודה על המחמאות! עקבתי אחרייך בעניין עוד מ"הריון ולידה" ואחרי הלידה עם כל הבעיות שהיו לך עם קסם. אני מקווה שאתם מרגישים יותר טוב עכשיו. ולאלתך: כל בוקר אני מביאה את אדר לבית התינוקות (אחרי לילה ללא שינה, בדרך כלל
) והולכת לעבודה שלי. אני חוזרת לקחת אותו בסביבות 16:00 ואחר כך מבלה איתו עד למחרת בבוקר. מאוד פשוט, כמו במשפחתון. אדר בבית התינוקות מאז שהיה בן 3 חודשים והיום בקבוץ אין לינה משותפת (תודה לאל!). אמנם רציתי חופשת לידה קצת יותר ארוכה, אבל עכשיו אני שמחה שחזרתי לעבודה ואני מתעסקת גם בדברים אחרים... של מבוגרים. למעשה, כמעט תמיד אני גם משכיבה את אדר לבד, כי בעלי מגיע הביתה מאוחר. ככה שאני באמת מבלה איתו המון ומאוד מעורבת בגידול שלו. ובכלל, היום, גם בקיבוץ, ההורים מעורבים הרבה יותר בחינוך הילדים שלהם ומה שהאימא רוצה עושים. לדוגמא: אני התעקשתי שיקראו לי להנקה כל פעם שאדר רעב, גם אם זה אומר בשבילי לצאת מהעבודה כל פעם לעשרים דקות. זה עדיין עובד, הסידור הזה...
תודה על המחמאות! עקבתי אחרייך בעניין עוד מ"הריון ולידה" ואחרי הלידה עם כל הבעיות שהיו לך עם קסם. אני מקווה שאתם מרגישים יותר טוב עכשיו. ולאלתך: כל בוקר אני מביאה את אדר לבית התינוקות (אחרי לילה ללא שינה, בדרך כלל
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.