אשת השבוע

[גלשני]

הי טלי יקירה../images/Emo39.gif

ראשית אציין שאני מאוד אוהבת לקרוא את התשובות שלך ומתחברת אלייך בהרבה מקומות. התרגשתי לקרוא על הקשר שלך עם אחותך ועל המשפחה שלך, אני מניחה שיש עוד הרבה מה לשאול על הנושא, אבל מקווה שעל כך בנות אחרות ישאלו. מעניין אותי לשמוע על עידו שעליו לא פירטת הרבה (אם אני לא טועה..) איך הכרתם? איך היתה החתונה? איך חיי הנישואין? ומה בעידו גרם לך לבחור בו מכל הגברים עלי אדמות? שבוע נפלא

 

[T noki]

ואם אפשר עוד שאלה: גם על בן זוגך

וגם על הקיבוץ... 1. לגבי עידו - האם הוא בן קיבוץ? ואם לא - איך הוא הסתדר עם החיים בקיבוץ (בתור בת משק בעצמי אני חייבת להגיד שלמישהו מחוץ לקיבוץ מאד קשה לגור בקיבוץ, בעלי למשל היה משתגע רק לנוכח המחשבה לגור שם...) 2. לגבי הקיבוץ - האם את חברה או תושבת חוץ?ומה דעתך על השינויים היום בקיבוץ? הרי הקיבוץ של היום אינו הקיבוץ שבו אני ואת גדלנו בתור ילדות (אנחנו גם בדיוק באותו גיל). אני לא יודעת איך זה בקיבוץ שלכם, אבל אצלנו (קיבוץ של התק"ם) יש הפרטה מלאה, ומקבלים משכורות 100% וגם משלמים על הכל... כמעט ואין ארוחות ערב, אפילו בחגים לפעמים אין (השנה פעם ראשונה שהחברים הצביעו נגד ארוחת חג...

בעיני זה עצוב) ולעפמים גם אין חדר אוכל. איך זה אצלכם והאם היית רוצה שזה יהיה אחרת?

 

[ט ו ל י ל ה]

ואני שואלת עם הארכיטקטורה - למה

עזבת ואיפה למדת? (גם בעלי ארכיטקט שעזב... אז מעניין אותי)

 

[ט ו ל י ל ה]

על הארכיטקטורה כמובן...

 

[T noki]

וגם אותי מענינת הארכיטקטורה

בתור אחת שהתקבלה לארכיטקטורה בטכניון ובסוף הלכה ללמוד רפואה... ועד היום יש לי איזה צביטה בלב על אובדן היצירתיות

איך היו הלימודים? ולעומתם איך היה העיסוק במקצוע? האם יש פער גדול בין הלימודים ובין התכלס לאחר מכן? וכמו שטולילה שאלה - למה בסוף עזבת?

 

[אדר שלי]

אני וארכיטקטורה../images/Emo82.gif../images/Emo15.gif

הלימודים: למדתי באוניברסיטת תל אביב חמש שנים מדהימות. הלימודים היא שיא היצירתיות והאינטלקט ונהניתי מכל שנייה (גם אם עבדתי קשה עד מאוד). סיימתי בהצטיינות ואפילו זכיתי עם פרוייקט הגמר שלי בתחרות בינלאומית. התקבלתי לעבודה במשרד מאוד גדול וידוע בתל אביב ואז גיליתי כמה גדול הפער בין הלימודים למקצוע. הפער ביניהם הוא ע-נ-ק העבודה היא עבודה טכנית ומשעממת והיחס בין יצירתיות לעבודה טכנית הוא שעל כל יום יצירתי יש בערך שנה של שרטוט ועבודה טכנית שחורה ומשמימה. או לפחות זו הייתה ההרגשה שלי. ככה שד"ר T, את יכולה להיות שקטה בנושא "אבדן היצירתיות"... אחרי חצי שנה של קימה בבוקר עם באסה בלב, עשיתי החלטה מאוד קשה, אבל מאז לא הצטערתי עליה. העבודה בשיווק מלאה יצירתיות ובכל יום אני נדרשת להמציא מחדש את הגלגל.

 

[T noki]

כל הכבוד על האומץ לעזוב!../images/Emo45.gif

זה בטח לא היה קל "לזרוק" 5 שנות לימודים ועוד שנות עבודה ולעשות הסבה מקצועית... בטח גם היו כמה נשמות טובות שאמרו לך שאת עושה טעות, ובשביל מה השקעת כל כך הרבה שנים וכו'... אם אפשר - במה את עובדת בשיווק? ובמה מתבטאת היצירתיות שלך?

 

[אדר שלי]

עוד על עזיבת המקצוע../images/Emo141.gif

אחד הדברים שאני לא מסוגלת בשום אופן, זה לעשות משהו שאיני שלמה איתו. משהו בפנים אמר לי כל הזמן (גם במהלך הלימודים) שאדריכלית אני לא. הייתי חייבת לסיים את הלימודים ולבדוק האם זה נכון, כי בעצם הציונים שלי היו טובים וחשבתי שאולי אני טועה. אחרי שהתחלתי לעבוד כבר הייתי בטוחה שאני לא אוכל לעבוד במקצוע הזה ושעליי לחפש משהו יצירתי אחר לעסוק בו.

 

[אדר שלי]

אני ושיווק../images/Emo41.gif

עבדתי שנים בניהול שירות לקוחות בסופר שבו אני עובדת היום. אפשר לומר שגדלתי עם המקום. היום אני מנהלת שיווק באותו המקום. לעומת ניהול שירות לקוחות שהוא תפקיד ביצועי לגמרי, ניהול שיווק הוא תפקיד אסטרטגי במהות שלו. את סודות השיווק למדתי לבד בספרים שבלעתי בלי סוף בנשיעות הארוכות לעבודתי במשרד האדריכלים, למרות שאז עוד לא ידעתי שאעשה עם זה משהו. זה פשוט עניין אותי... בשיווק צריך לנתח את המצב הנוכחי, לחזות את המצב העתידי ולפעול כל הזמן כדי להגדיל את המכירות. על ידי הגדלת מודעות, פרסום, מבצעים מיוחדים, שיתוף פעולה עם חנויות אחרות, ניהול מועדון לקוחות גדול, הנעת עובדים ועוד. מעניין לאללה...

 

[ט ו ל י ל ה]

היה לך על מה לדבר עם חיים - רק מה,

לו זה לקח 10 שנים לעזוב את המקצוע... ומיותר לציין שאני מחכה בקוצר רוח לחלק הויזואלי של אשת השבוע, כי זה אחד החלקים שמעניינים אותי - היצירות שלך...

 

[אדר שלי]

עוד על עידו...../images/Emo25.gif

עידו נולד וגדל בחולון ומגיל 17 גר לבד ודאג לעצמו. לקבוץ הוא הגיע בעקבותיי, אבל הוא זה שעשה את ההחלטה (וגם שכנע אותי) להישאר כרגע בקבוץ. הוא מאוד אוהב את איכות החיים בקבוץ, את המרחבים שחסרו לו כילד, את החברים והמשפחה שגרים קרוב ואת הבטחון הכלכלי. עד היום הוא לא מסתדר עם זה ש"נכנסים לו לווריד" כהגדרתו.

 

[אדר שלי]

הקיבוץ שלי../images/Emo82.gif

הקיבוץ שלי הוא קיבוץ אידאלי במונחים של היום: ממוקם היטב על כביש ראשי (אוטובוס ישיר לתל אביב כל 20 דקות), מבוסס כלכלית ומתקדם יחסית. עדיין אין הפרטיה מלאה. הפרטה יש רק בחדר האוכל, שמאז ההפרטה ממש כיף לאכול בו!! העבודה עדיין לא מתומחרת, כך שאין משכורות ועדיין יש תורנויות רבות. את החגים עדיין חוגגים במתכונתם הישנה פחות או יותר עם השתתפות יפה מאוד של חברי הקבוץ ולמעשה, החג היחיד שאנחנו חוגגים בבית הוריי זה פסח, שהפך לחג מסורתי מאוד יפה במשפחתי המורחבת. ארוחת ערב יש רק בימי שישי והתפוסה בחדר האוכל מלאה. אני מאוד נהנית מהקבוץ כמו שהוא היום ולא הייתי משנה כרגע כלום.

 

[אדר שלי]

על עידו שלי../images/Emo23.gif

תודה על המחמאות. עידו הוא הזכייה האמיתית שלי בפיס. איש מדהים מכל הבחינות. הכרנו בתחרות טריאתלון. עידו היה אלוף הארץ 4 פעמים בטריאתלון (שחייה, רכיבה על אופניים וריצה) ובא להתחרות. התחרות הספציפית ההיא נערכת בחוף שדות ים והיא על שם בן כיתה שלי שנפל. כל שנה אנחנו, החברים שלו, מתגייסים לעזור בתחרות ואני התנדבתי לרשום את הספורטאים שבאים להתחרות. עידו נרשם, פלרטט איתי קצת ונתן את הטלפון שלו לחברה שלי, כי לא ידע איך אני אגיב. התלבטתי קצת אם להתקשר או לא, כי הייתי שלושה שבועות אחרי פרידה מאוד מאוד כואבת, אבל לקחתי צ'אנס... מיותר לציין שזו הייתה אחת ההחלטות החשובות של חיי! לקח לי די הרבה זמן להתאהב בעידו, כי על פני השטח הוא נראה יחסית שטחי, אבל העומק שבו מדהים וכבש אותי מאוד. עידו הוא איש מאוד מאוד אמביציוזי ומצליחן, איש מכירות במקצועו ובנשמתו, הישגי מאין כמוהו בכל תחומי החיים (לפעמים יותר מדי, אני חושבת). הוא חם מזג כמוני ואולי דווקא בגלל זה אני מרגישה לידו רגועה ושלווה. אני המתונה בינינו. הוא משרה עליי ביטחון וגורם לי לרצות להשיג יותר. הוא מתחבב בקלות על אנשים (איש מכירות, כבר אמרתי?) ומאוד אוהב אדם. הוא משקיע עד הסוף בכל מה שהוא עושה ולימד אותי המון על עצמי ועל החיים.

 

[אדר שלי]

החתונה שלנו../images/Emo20.gif../images/Emo23.gif

נערכה בקבוץ, שלוש שנים בדיוק (בתאריך העברי) מהיום בו נפגשנו לראשונה. זה היה יותר "מסיבה" מאשר חתונה רגילה: היא נערכה ביום שישי בצהריים ונמשכה עד חצות, היה אוכל משובח, מוסיקה טובה והמון חבר'ה צעירים. את העיצוב עשיתי בעצמי וחברה עשתה את מה שביקשתי פחות או יותר. אני אעלה תמונות לגלריה גם מהחתונה. עד היום אני מסדרת את האלבום...

 

[גלים של שניים]

צפינו בטריאטלון הזה שבוע שעבר...

 

[אדר שלי]

באמת? הייתם שם? למה?../images/Emo141.gif

 

[גלים של שניים]

בעלי הוא בן המקום - ביקרנו את הסבים

 

[cookie1]

כמה שאלות משלי

על הקיבוץ דווקא לא אשאל מפאת היכרות קרובה עם הנושא... 1. היום את אשה מאד יפה, האם כל חייך היית כזו ואם כן/לא כיצד זה השפיע עליך 2. מה העצות שלך לחיים טובים ולזוגיות טובה

3. אם לא היית עוסקת במה שאת עוסקת כרגע, במה היית רוצה לעסוק ולמה ? בינתיים זה הכל ו

על התשובות

 

[אדר שלי]

הי cookie!(למה אין אייקון של עוגה?)

באמת? אני יפה? עם השיער או בלי?...אני מסמיקה...תודה!!! אם כל החיים הייתי כזאת? הממ... נולדתי עם גבות מחוברות והמון שיער שחור, ממש ילדה בדואית קטנה... עם שיער ליפה שהיה קשה לסדר. בתור ילדה מעולם לא חשבתי שאני יפה. אני זוכרת בבירור את עצמי מביטה במראה ושואלת את אלוהים (כנראה שהאמנתי שיש כזה פעם... סליחה למי שדתייה) "איך יצא לך כזה דבר מכוער?" מאז ומתמיד היה לי דימוי גוף נמוך וכמובן, איך לא, הפרעת אכילה קשה בגיל 17, שבסוף נגמרה בטוב עם המון מאמץ ושנים של עבודה עצמית. אני חושבת שאיפשהו בצבא למדתי להעריך את עצמי יותר מבחינה חיצונית ואז גם התחלתי לעשות נסיונות בשיער, ללבוש בגדים קצת יותר אופנתיים ולהחצין את עצמי.

עצות לחיים טובים: ידעתי שהשאלה הזו תבוא

לקחת לי את השאלה הקבועה! הטיפ הכי חשוב לדעתי זה להקשיב לאינסטינקט הפנימי שלך, ואני מתכוונת לזה בכל תחומי החיים: בקריירה, בזוגיות ובאימהות. בזוגיות: לחבק ולנשק בכל יום את הבנזוג ולהודות על הטוב שנפל בחלקי, להשתדל לא לבקר אותו בנושא טיפול באדר או בבית, לתת המון חופש וספייס, להקשיב באמת ולא בכאילו, והכי חושב: להגיד את מה שרוצים שיקרה. לא לחכות שהוא יבין לבד. הקופסא של הגברים קצת שונה משלנו ואין סיכוי (לפחות לא אצל בן זוגי) שהוא יבין לבד. אני צריכה לסיים כדי ללכת לקחת את אדר, אז אמשיך לענות אחר כך!

 

[אדר שלי]

ושכחתי לציין, COOKIE../images/Emo74.gif

שעוגת הבננות שלך היא להיט היסטרי אצלי בבית (נדמה לי שפרסמת את המתכון בפורום הנקה אחרי המפגש אצל יעל).