אשת השבוע

[אדר שלי]

אה כן! טיפ זוגי נוסף ששכחתי../images/Emo20.gif

יש אצלנו כמה "חוקים" בבית: 1. מתנשקים כשנפגשים. 2. מתנשקים כשנפרדים - אפילו פרידה קצרה. 3. אסור ללכת לישון כועסים או לצאת מהבית כועסים. חייבים להשלים לפני זה גם אם זה אומר לא לישון כל הלילה! במציאות שלנו, אנשים יוצאים מהבית כל יום ולא תמיד חוזרים... חייבים לחשוב על זה ולא לקחת כמובן מאליו את הימצאותם של אהובינו בחיים שלנו ולכן אין אצלנו מצב של ללכת לעבודה כועסים. זה חוק בל יעבור!

 

[קרניר]

הי יקרה,

את מאוד מעניינת ורק חייבת להגיד לך שאלו בדיוק ה"חוקים" אצלנו בבית!

 

[אדר שלי]

ורק לשם הבהרה: "בדואית" נכתב בחיבה

ולא מתוך גזענות כמובן.

 

[ליצה]

הי אדר שלי

ועכשיו שאני יודעת מי זה עדו, והוא באמת מקסים (כמי שבילתה איתו כ 10 שנים במים יום יום...) כיף לי עוד יותר לקרוא את השרשור. מה את מאחלת לעצמך לשנה הקרובה ובכלל? מה את עושה בתחום האמנות השימושית? כיצד מתבטאת היצירתיות בחייך? לא אשכח את התמונה מפורום הריון ולידה, עם גוף מדהים רזה עם בטן מהממת והכלב שלך. פשוט יפיפיה... שתהיה לך ולמשפחתך הקטנה/גדולה שנה טובה

 

[אדר שלי]

הי ליצה! איזה עולם קטן, הה?../images/Emo142.gif

תודה רבה על המחמאות...

באמת שכחתי להזכיר את הכלב המקסים שלי, זאפ, ויימרנר גזעי (אלוף ישראל), ילד בנפשו ומת על אדר.

לשנה הקרובה אני מאחלת לעצמי לראות את אדר שלי גדל ומתפתח מתינוק לילד, לגשר על כל הבעיות הזוגיות שעלו לאחר הלידה ועדיין טיפה מציקות לי ולהתקדם בעבודה (או פשוט לעשות את עבודתי הכי טוב שאפשר, זה יספיק לי).

בתחום האומנות השימושית: עשיתי המון מוביילים לפני שילדתי (היום אני עושה ממש קצת, מוביילים ילדותיים יותר), עוטפת ומציירת על קופסאות, שהופכות לקופסאות תכשיטים או קופסאות לשוקולדים שאני מכינה. עשיתי בעבר הרבה יציקות מפוליאסטר ומגבס, סיכול לשיער ומחזיקי מפתחות, מגנטים למקרר ועוד. כרגע קשה לי להגיע לזה כי סדר היום שלי עמוס, אבל עוד נגיע לשם... תודה על השנה טובה! גם לך אני מאחלת שנה מקסימה ואת מוזמנת לבקר (ואולי לשחות עם עידו?

)

 

[ליצה]

תודה טלי. ../images/Emo19.gif

 

[nonaa]

אהלן ! אני מאוד נהנית לקרוא

ואשמח לראות תמונות של עבודות ... בינתיים יש לי רק שאלות בנושא חבר'ה ... האם רובם של אלה שגדלו איתך נשארו בקיבוץ ? מי החברים\ות שלך\כם ? אנשים מהקיבוץ ? מהלימודים ? מהצבא ? האם את טיפוס של חבר'ה או בודדים ? האם את רוכשת חברים בקלות ? את לא חייבת לענות על הכל

 

[אדר שלי]

אני והחבר'ה../images/Emo73.gif הי NONAA!

חלקם של החבר'ה שגדלו איתי בקבוץ נשארו. חלקם עזבו. דוקא בשנתיים האחרונות עזבו שלוש חברות ממש טובות, אבל גם חזרו כמה (כולל אחותי, שעשתה עלייה). החברים שלנו הם בני הדודים שלי, שגילם קרוב אלינו וגם להם ילדים ממש קטנים, חברים של עידו משנים של ספורט ומהעבודה (כולם אנשים צעירים עם משפחות צעירות) ומעט חברות מתקופות שונות: אחת מהצבא, שתיים מהלימודים, שתיים ממקום אחר וכדומה. אני גם טיפוס של חבר'ה, כי אני אוהבת לבלות, מסיבות וכו', אבל אני גם טיפוס של מעט חברות ממש טובות שרק איתן חולקים את מה שחשוב. אני חושבת שאני רוכשת חברים מאוד בקלות, כי אני מאוד בלתי אמצעית, ישירה וחיובית. אנשים מעניינם אותי באמת ואני אוהבת להקשיב. נראה לי שזו הגישה שגורמת לי להכיר אנשים במהירות.

 

[1איתן ולהב שלנו]

היי,

גמני נולדתי וגדלתי באזור,מי היה מאמין שפעם חדרה הייתה עבורי "העיר הגדולה" אין לי כרגע שאלות,אבל נהנית מהשרשור.

 

[אדר שלי]

../images/Emo6.gifחדרה, עיר האורות...../images/Emo6.gif

 

[אדר שלי]

סיפור הלידה של אדר../images/Emo141.gif

 

[ט ו ל י ל ה]

עכשיו הצצתי בגלריה ואכן את מהממת

גם עם קצוץ (זה מה שראיתי קודם). אשמח לראות גם תמונות של עבודות יד שלך. כאמור, יש לי חולשה למוביילים ובכלל לעבודות יד.

 

[אדר שלי]

בקרוב. אשתדל להכניס אותן מחר../images/Emo41.gif

בינתיים יש רק תמונות של סידורי פרחים...

 

[אמא של פילפילון]

ידעתי שהייתי צריכה להכנס אתמול ../images/Emo3.gif

על הבוקר... איזה שרשור מכובד נהיה כאן. ובצדק

עדיין לא קראתי את כולו (אבל אין סיכוי שאחמיץ, זה פשוט יהיה בהמשכים) ואני אנסה לשאול שאלה שטרם שאלו, אבל אם כבר שאלו, את מוזמנת לשלוח אותי ל"תרגול חוזר".

מה החלום הלא מוגשם שלך והאם יש משהו מעשי שאת מתכננת לעשות כדי שהוא יהיה בר הגשמה

מהו זכרון הילדות הראשון שלך

האם את חושבת שטמון בו משהו משמעותי שבגינו הוא זכה במעמד המכובד של"זכרון ראשון"

(האמת, זו שאלה כה מופלצת, שאני אתפלא אם מישהי כבר שאלה, לפחות את חלקה השני...את רואה, מאז שאני כיהנתי במשרה הרמה של אשת השבוע השאלות שלי הפכו ממש אכזריות.)

 

[אדר שלי]

ממש אכזריות לשמה...../images/Emo22.gif

השאלה השניה שלך דווקא יותר קלה להתמודדות. הזכרון הראשון שלי הוא מלפני גיל שלוש, אני לא סגורה על הגיל הממשי, אבל זה היה כשעוד הייתי בפעוטון ואצלנו בקבוץ זה היה אז עד גיל 3. בעצם שני זכרונות: (לה, לה, לה - צלילים של כינור ברקע...

)

זכרון ראשון: אבא שלי משכיב אותי לישון בבית הילדים ואומר לי "לילה טוב, אבא הולך ללמוד עכשיו" (תקופה שבה הוא למד כלכלה ומנהל עסקים וכנראה הלך ללמוד בבית בלילה). לא יודעת למה זה חרוט אצלי כל-כך עמוק, אולי בגלל זכר הפרידה, למרות שאני זוכרת בבירור שלא בכיתי, אלא התעניינתי ב"מה הוא לומד" ואני זוכרת שהוא אמר "חשבון" או "כלכלה". משהו כזה.

זכרון שני: אני עושה גילגולים על הדשא שליד הפעוטון. זוכרת שלבשתי מכנסי כותנה אדומים (תפירת בית של הקבוץ, מנופחים כאלה. אין היום להשיג כאלה וטוב שכך!

) ואפודה כתומה. למה הוא נחרט לי? אולי בגלל הרגשת החופש והמרחבים.

 

[אדר שלי]

החלום שלי../images/Emo29.gif../images/Emo141.gif

לטייל וכמה שיותר! אני מאוד אוהבת לטייל - גם בארץ וגם בעולם. החלום שלי הוא להתנתק מהעבודה וממקום המגורים, לארוז את עידו ואדר (ואם יהיה עוד קטנצי'ק או שניים עד אז, אז גם אותם), לארוז את מה שהכרחי ולטייל במשך שנה שנתיים בעולם. הייתי כבר בהרבה מקומות, אבל ה"טעימות" האלה רק עשו לי חשק לעוד. אני מתה לצלול בעוד מקומות בעולם (ויש לי רקורד צלילה מרשים באתרים מדהימים בעולם, אבל תמיד יש עוד אתר מדהים שבו לא צללתי) ואני רוצה לחוות את העולם עם ילדיי. להגשים אותו קצת קשה, גם כלכלית וגם מבחינת כל ההתחייבויות הנוכחיות של שנינו (לאדר עוד אין התחייבויות מלבד קטיעת השינה של אימא שלו בלילה...). אולי פעם, מי יודע?....

 

[גבינייה]

זה גם החלום שלי ../images/Emo140.gif

 

[new mermaid]

אוי,ספרי ספרי על הצלילות../images/Emo110.gif../images/Emo19.gif

אנחנו לוקחים את הקטנים איתנו עם סבים או אפילו המטפלת או חבר שלישי וצוללים איתו בתורות, ואח"כ כשהם קצת גדלים נפרדים לסופ"ש קצרצר (יוצאים חמישי מאוחר בערב וחוזרים בשבת אחה"צ. עדיף מכלום!) איפה היית? אילו כרישים ראית

? והאם תחזרי לזה? לנו זה אי קטן של שפיות לעצמנו, פסק זמן של שנינו במרוץ. האם גם אצלכם?

 

[אדר שלי]

צלילה../images/Emo110.gif../images/Emo19.gif

כאמור, אחד התחביבים האהובים עליי ביותר ובעצם תחביב זוגי שלנו שאנחנו נהנים לעשות גם ביחד כבר כמעט חמש שנים. עידו הוא גם מדריך צלילה, ככה שאני מאוד סומכת עליו ואנחנו נוסעים בדילים די טובים לסיני מדי פעם... אבל מאז ההריון (וכאמור - את אדר עשינו בחופשת צלילה בסיני) לא צללתי... פעם היינו פשוט אורזים את עצמנו ואת הכלב, לוקחים את האוטו ונוסעים לאילת, אפילו ליום וחצי, אפילו ישנים באוטו, העיקר לצלול. חרשנו את כל האתרים באילת ודי מיצינו. צלילה מיוחדת הייתה לנו מול "חוף הדקל" (3 ק"מ מהחוף) בה זכינו לצלול בחברתם של דולפינים! בסיני כבר היינו כמה פעמים בספארי צלילות, בעיקר באזור שארם ואתר הצלילה האהוב עליי ביותר הוא ה"ג'קסון ריף" - מלא מלא דגים צבעוניים והריף עדיין לא נהרס. בסיני ראיתי כריש פטיש פעמיים. במיאמי צללנו, אבל לא היה הרבה מה לראות. האוקיינוס דלוח משהו וחוץ מכריש גדול שלא זוכרת איך קוראים לו לא ראינו כלום. הצלילות המרהיבות ביותר היו באיים המלדיביים ו... אני חייבת לעזור לאדר להירדם וכבר חוזרת לספר!

 

[אדר שלי]

המשך - צלילה../images/Emo19.gif

אז ככה, איפה הייתי? אה, כן. המלדיביים. כל מי שצולל יודע שצלילה זה עסק עם המון מנהלות: להרכיב ציוד, להעמיס אותו על הגוף, לבדוק, לרדת למים, לחזור, לפרק , לשטוף, לייבש.... במלדיבים הצלילות זה "בית זונות" אחד גדול. הצוות של היאכטה מרכיב עבורך את הציוד בבוקר ומכין לך אותו על היאכטה, מחובר למיכל מלא, כמובן. היאכטונר מביא אותך ואת מי שאיתך בקבוצה למקום בו יש ריף וזרם מיטבי, כך שכל מה שצריך לעשות זה לרדת למים ולנשום. זהו. הזרם נושא אותך ליד הריף דרך מראות מרהיבים של ראית בחיים שלך: דגים מיוחדים, צדפות ענק בצבע בורדו, כרישים ששוחים מולך ולא אכפת להם, צבי ים, דגי מנטה ריי בגודל בית ועוד. כשנגמר הריף, או כאשר נגמר לך האויר (מה שבא קודם), את עולה לך בקלילות אל פני המים ומנופפת לצוות היאכטה שיאסוף אותך. הצוות אוסף אותך, מפרק לך את הציוד, שוטף ומייבש לך אותו וכמובן, בודק שוב ומרכיב לקראת הצלילה הבאה. כל שנותר לך זה ללכת לאכול צהריים על היאכטה. בחיים שלי לא צללתי בכזה ראש נקי! בקיצור - שווה, שווה, שווה!