נעים גם לי...../images/Emo140.gif
כיום אני עובדת במשרד ככה שאני בעצם לא נמצאת בסכנה. כשהתגייסתי, עבדתי בסיור חיפה. הסיור זו המשטרה שמגיעה ראשונה לכל ארוע, מחפץ חשוד ועד רצח. סכנת חיים? תלוי איך מסתכלים על זה. להיות בזירת פיגוע כשהחבלנים בודקים אם יש מטען נוסף בשטח זו סכנת חיים? באותו רגע את עסוקה מידי מכדי לחשוב על זה אבל אני מניחה שכן. עצורים שמתפרעים ויכולים להחטיף לך כי הם כל כך שיכורים מכדי להבחין שאת בחורה (לא קרה לי למזלי, אבל היו מקרים). בחור שהודעתי לו שהוא עצור ובאותו רגע הוציא סכין גילוח והתחיל לחתוך את עצמו. יש סכנה אבל יש גם מקרים סובייקטיבים. חברה שספרתי לה שנאלצנו להשאר עם הרוצח בזירת הרצח כשעה (בגלל איזו בעיה טכנית) אמרה לי שזה מאוד מסוכן בעוד שאנחנו ישבנו שם איתו, כשהוא מספר על הילדות שלו, על אשתו, למה הוא רצח אותה, ניסה כמובן לעורר סימפטיה. אז זה אולי נורא, זה מזעזע, מפחיד אבל זה לא מסוכן כי זה שהוא רצח את אשתו לא אומר שהוא יתנפל עלי וירצח אותי. מקווה שהכוונה מובנת, קצת קשה להגדיר מסוכנות....
האמת היא שעד שמור נולד, עדיין התגעגעתי לסיור ולכל האקשן. עכשיו העבודה עברה להיות משהו משני, ככה שאני באה למשמרת, עושה את העבודה וחוזרת הביתה. כיף לי אבל זה בכל זאת משני. גם שאני עסוקה בארוע הכי חריג, הראש שלי חושב אם מור אכל, אם הוא ישן וכו'
לא בטוחה שהבנתי את השאלה. אם התכוונת לגבי השוטרים אז תמיד התיחסו אלי נפלא. להיפך, בסיור בגלל שאין הרבה בנות -לפחות לא היו בזמני - פינקו אותי ודאגו לי. אני זוכרת שהיינו מגיעים לקטטות, הם היו נועלים אותי באוטו כדי שלא אצא... בקשר לאנשים אחרים, אף פעם לא הרגשתי שמתייחסים אלי אחרת בגלל המקצוע. (אני לא מדברת על הנודניקים שישר שומעים שוטרת ומתחילים לבכות לי אם אני יכולה לבטל להם איזה דו"ח שקיבלו - ויש כאלה! הרבה!) בתקופת הפיגועים, כשהייתי בסיור אנשים התענינו יותר ושאלו אבל לא נתקלתי בארץ בתגובות חריגות.
ההורים של מרטין עלו כשנה לפניו והם גרים בדרום. הם נטולי רכב ואנחנו לפעמים נוסעים לשם בשבת. - לעיתים רחוקות, מודה!
אמא שלו כל שבועיים - שלושה לוקחת רכבת בבוקר ובאה עד הערב ופעם בחודשיים שלושה הם באים ביחד. לפני כשלושה שבועות הם באו ביחד ונשארו שישי שבת. בלשון המעטה, היה לא קל...
מזלי שמרטין מעיר להם ויורד עליהם כשצריך אז אני יכולה להשאר הכלה הטובה והנחמדה שאין לה בכלל טענות