אשת השבוע

[אפרת12]

../images/Emo41.gifאשת השבוע - אנידס../images/Emo41.gif

נכון שכייף לפתוח את השבוע עם הודעה כזו

השבוע אנחנו שמות במרכז את אנידס

שיהיה שבוע מרתק ונפלא

 

[אנידס]

קצת באיחור

מתרגשת ומצפה לשאלות. אמנם חיי אינם מרתקתים כמו חייהן של הקודמות לי, אבל אספר קצת על עצמי: אני בת 30 + (עדיין מתמודדת עם טראומת המעבר), אמא לפשושה מקסימה בת שנה ו-9 חודשים. כרגע מצויה במהלך הסבה מקצועית אינטנסיבית מעורכת דין לפסיכולוגית. התחביבים שלי הם ציור וכתיבה (שאותם אני זונחת בשל מחסור חמור בזמן), קריאה, מוסיקה, ריקודים ומשחקי מחשב. מכיון שאני מודעת לכך שחלק גדול מחברי הפורום אינו מכיר אותי אישית, אוכל לספק מספר נושאים אפשריים לשאלות שעולים לי כרגע בזיכרון: סיפור ההנקה המיוחד שלנו. האנורקסיה והבולימיה שליוו אותי חלק מההתבגרות. הפחד מנהיגה (חשיפה). בינתיים מחכה לשאלות בציפיה ושיהיה לכולנו שבוע נפלא.

 

[היידי אור]

היי!

שאלות אישיות- מותר? מה התכנון המשפחתי שלך? עוד ילדים? אם כן אז מתי? בן זוגך - כיצד הוא מגיב לשינוי הקריירה המסיבי שלך? וכמובן.... שאלת השאלות.... כיצד נפגשתם? וקצת על החתונה?.... ואולי גם פירוט על הלידה?

 

[אנידס]

אהלן, בטח שמותר

התכנון המשפחתי נכון לעכשיו הוא עוד אחד (עדיף בן כדי לגוון), כלומר שניים בטוטאל. מתי זו השאלה הקריטית. כרגע לא מוצאת כוחות לעוד אחד, על אף שהשעון מתקתק. מסלול הקריירה החדש שתויתי לעצמי הוא ארוך ומייגע ואני עדיין מנסה לבדוק מתי יהיה נוח להכניס עוד גורם למשוואה

בן זוגי המקסים תומך בי לכל אורך הדרך מבחינת השינוי המקצועי וכמו כן, הלימודים העכשווים מאפשרים לי להיות עם אור בבית - כך שזהו רווח כפול. נפגשנו בדרך מבית המשפט בחזרה למשרד. הייתי בדיון בבית המשפט בתל אביב וחזרתי למשרד ובדרך מבית המשפט ראיתי אותו. הוא היה בקבע בזמנו ושירת בקריה והגיע מאוחר וכך נפגשנו על המדרכה. בצעד לא אופייני לו הוא הזמין אותי לבית קפה ועלינו לבניין IBM אם אני זוכרת נכון ודיברנו על כוס קפה. לאחר תקופת ידידות מסויימת (הייתי בתקופת הוללות לאחר פרידה ולא היה לי ראש למחוייבות רצינית) הפכנו לחברים. החתונה היתה בגן אירועים (אם אמצא אעלה אח"כ תמונה מייצגת) ומאוד נינוחה. ללא תפאורות והפקות מיוחדות. לדוגמא, ביקשנו במפורש מהאולם שיאפשר לאורחים לאכול גם תוך כדי החופה. נכנסנו לחופה עם הפתיחה של קראמנה בורנה ואותי מאוד הצחיקה הפומפוזיות שנוצרה. מה שכן, תמונות אין לנו הרבה משום הצלמת היתה עסוקה רוב החתונה בפלירטוטים עם אחד האורחים. היה כייף. הלידה היתה אירוע חווייתי מאוד ומרגש מאוד כמובן. והוא היה הרבה פחות נורא ממה שציפיתי לו. הוא התחיל עם דימום, המשיך עם ירידת מים ואח"כ פיטוצין עירוי אנטיביוטי ואפידורל (אוח המצאת המאה). ולאחר 18 מירידת המים צירי לחץ שהרגשתי אותם היטב (האפידורל כנראה כבר לא השפיע). הכנתי את עצמי היטב לפני הלידה, אבל שום דבר ממה שתכננתי לא התממש לצערי: לא הלידה הטבעית, לא ההנקה הרגועה אחרי הלידה (בגלל ירידת המים הארוכה וסכרת הריון שהיתה לי הבהילו את הקטנה לחדר מעבר לבדיקות). אין שום דבר שישווה לחוויה הזו, למעט אולי הפעם הראשונה שהקטנה הסכימה באמת לינוק (בגיל 3 חודשים).

 

[היידי אור]

בגיל 3 חודשים?????????

ואו! סחתן!!!! איך הצלחת?

 

[אנידס]

תודה ../images/Emo13.gif הצלחתי עם התמדה מרובה

אבל השמחה לא היתה ארוכה: לאחר שבוע הגברת החליטה שלא מתאים לה והמשכנו עם שאיבות. מדי פעם עוד ניסיתי וזה כל פעם הזכיר לי את הסצינה המדהימה מהסרט "מי מפחד ממין" (מקוה שלא משבשת) של וודי אלן, שם רואים שד ענק רודף אחרי בחור. אם יהיה משהו שאור תצטרך לדסקס על ספת הפסיכולוג אני בטוחה שזה יהיה אחד הדברים הראשונים

.

 

[lulyK]

"כל מה שרצית לדעת על מין ולא העזת

לשאול"....... קוראת מרותקת. את אחת הדמויות החביבות עליי. מבטיחה לארגן שאלות בקרוב.

 

[אנידס]

אכן שיבשתי את השם ../images/Emo8.gif

אני יכולה להתוודות שגם את עבורי אחת הדמויות שאני מתחברת אליהן. מצפה בקוצר רוח לשאלות (בטוחה שהן תהיינה מיוחדות).

 

[תנועת החסידות]

נשמע מרתק לא פחות מכל מה שהיה

לנו עד כה. ולשאלותי:

אני חושבת שאני יכולה להבין למה רצית לעזוב את העיסוק בעריכת דין

, אבל אשמח לדעת למה בחרת להסב לפסיכולוגיה דוקא.

איפה את לומדת פסיכולוגיה, ובאיזה שלב במסלולו הארוך את נמצאת?

מה לדעתך גרם לך לפתח בעית אכילה, מתי היא החלה, והאם את מגדירה את עצמך היום כבריאה? ולגבי הנהיגה - גם לי היתה פוביית נהיגה, שנמשכה המון שנים, ומנעה ממני לנהוג. בסופו של דבר התגברתי עליה. אם את רוצה טיפים - אני פה. שבוע מצוין!

 

[חושחושה]

בוקר טוב לך, לא כל כך משעממת../images/Emo8.gif

כמו שהצהרת, אותי באופן אישי מעניין לשמוע על הפחד שלך מנהיגה, למה? נהגת פעם? או בכלל לא נגעת בנושא, והאם קרתה לך תאונה או משהו כזה?

 

[אנידס]

היי בוקר טוב, תודה על המחמאה ../images/Emo13.gif

שאלה מעולה לחרדות שלי יש קצת היסטוריה, נו טוב הרבה היסטוריה. הייתי מעורבת בשתי תאונות דרכים כילדה וכנערה (לא בתור נהגת אבל עדיין). אני משייכת את הפחד לזה ולעובדה שאני קצת מעופפת (לא סומכת על עצמי). נהגתי בעבר ואפילו הוצאתי רשיון מוקדם ובטסט הראשון (אז כנראה יש כאלו שחושבים שאני יכולה לנהוג). מה שבאמת סתם את הגולל על קריירת הנהיגה שלי היה אירוע שהתרחש תוך כדי טרום ההתמחות, במהלכו הורדתי למכונית חונה מראה. נשמע אולי מצחיק אבל אותי זה הכניס לטראומה רצינית ומאז אני רועדת כל פעם שאני מתקרבת לאיזור הנהג ברכב. בפעמים האחרונות שנהגתי הייתי פחות או יותר כמו זבוב שנפגש עם שמשת רכב (=דבוקה לשמשה ורועדת מפחד). עכשיו אני בונה על הסדנא של שיטת אלבאום ומחכה מהם לפתיחת קורס.

 

[ayush]

שמעתי שהקורס של אלבאום מומלץ../images/Emo45.gif

מכירה מישהי שעברה שם סדנא ואכן חזרה לנהוג !

 

[אנידס]

מעולה, ההודעה שלך מדרבנת אותי יותר

 

[אנידס]

תודה ../images/Emo140.gif כייף לשמוע

תודה על השאלות הנהדרות שלך: עם פסיכולוגיה יש לי רומן ארוך מאוד. תמיד התעניינתי בנושא. כל נושא עיסוק בנפש האדם (והאמת גם בנפש של בעלי חיים) מרתקת אותי, משום שהוא כל כך דינמי ומורכב. אני נהנית ממחקר וגם ממתן עזרה לאחרים בזמן שהם נזקקים לה באמת (סיפוק אדיר). זה משהו שעריכת דין לא ממש יכלה לספק לי. ובגדול זה הפיכת התחביב שלי למקצוע. בגלל המגבלות (חוסר זמן להגיע לשיעורים) מצאתי שהאוניברסיטה הפתוחה עונה על הדרישות. כרגע אני מצויה עדיין בשלב התואר הראשון לקראת סיומו (יש לי תארים קודמים שהכירו בהם). הפרעת האכילה כפי הנראה נגרמה בגלל הסיבות הנפוצות: דרישה פנימית וחיצונית למושלמות, היכולת לשלוט בכמות המזון שנכנסת לגוף מאפשרת סוג מסויים של ודאות שמפצה על אי הודאות שפתאום מתגלה כשמתבגרים וכמו כן כפי הנראה לא ממש רציתי להתבגר. האנורקסיה עונה היטב על הצרכים הללו (באופן לא בריא בעליל): מאפשרת שליטה, תחושת אנרגיה (שנוצרת עקב ההורמונים שמופרשים). ההפרעה התחילה אצלי בגיל מאוד מוקדם (נראה לי שבגיל 12 בערך) ואילו האנורקסיה התחילה בגיל 16 עד גיל 17 בערך. אח"כ היא התחלפה בבולימיה ונמשכה עד נות ה-20 המוקדמות. היום אני פחות או יותר בריאה, אם כי יש לי לעתים מחשבות לא בריאות, אבל אני מצליחה להתגבר עליהן. ההריון שינה אצלי משהו: הצורך להתמודד עם השמנה מהירה והכרחית השפיעה על כמה ברגים. אם כי, היום אני נושאת עדיין עודף מההריון זה כבר לא גורם משתק כמו שהיה קורה בגיל 20. אויש הנהיגה, קודם כל אני שמחה לשמוע שיש כאלה שהצליחו להתמודד עם הפוביה הנוראית הזו. אני מאוד מאוד אשמח לטיפים ולעצות ואלי מי יודע גם אותי יראו על הכביש נוהגת להנאתי.

 

[אמברון]

שלום לך אנידס ../images/Emo140.gif

חיכיתי לאירוח שלך... רק רציתי לספר לך, שהיתה לי חברה (היא היתה החברה הכי טובה שלי) שהיא עורכת דין שעשתה הסבה לתחום הטיפולי (תרפיה באומנות) וסבלה מאנורקסיה ובולימיה. לרגע חשבתי שאולי זאת את, אבל לה יש ילדה בת 4... ומה שרציתי לשאול: 1. האם המעבר לגיל 30 היה כל כך טראומטי? (זה עולה מההודעה שלך) 2. האם יש רגעים / שלבים בחיים שהיית רוצה למחוק ולחשוב שמעולם לא התקיימו? 3. מה את אוהבת לקרוא ומה את קוראת בימים אלה? 4. אמנם קלישאה, אבל אחד מהקטליזטורים להפרעות אכילה הוא יחסים לא קלים עם אמא. האם היחסים עם אמך טובים? האם היו טובים? האם השתנו אחרי הלידה? 5. וסתם בשביל הכיף - ביום האחרון של השרשור ספרי לנו שני דברים. האחד אמת והשני שקר. תני לנו להחליט (על סמך הדברים שלמדנו אודותיך) מהי האמת. הולך?

 

[אנידס]

אהלן אמברון, בוקר טוב

אח, אהבתי את השאלות שלך (מחככת את ידיי בהנאה). אבל קודם כל, סיקרנת אותי לגבי חברתך. אין מה לומר מדהים. והתשובות: 1. לא ממש הספקתי להתמודד עם מעבר הקידומת משום שמעט לפני יום הולדתי ילדתי והכל היה סביב התפקיד החדש. אי לכך כל ההתמודדות עם הגיל נדחה למועד מאוחר יותר, קרי עכשיו. כמו כן, וזה מאוד מתקשר להודעה המקסימה שלך למטה על חיי הלילה, אני הייתי בליינית לא קטנה ואיכשהו כבר לא כל כך רואים חברה בגיל 30+ בליין של מסיבות. לא מכלילה כמובן, יש כאלה שיוצאים, אבל הרוב הם בני 20 ומשהו. 2. על השאלה הזו אני צריכה לחשוב (בכל אופן הרבה מים עברו בירדן

). 3. אני תולעת ספרים ואוהבת לקרוא כמעט הכל - החל בספרות היסטורית ומקצועית וכלה בספרי פנטזיה, אימה ומד"ב. היום אני קוראת שני ספרים במקביל. אחד הוא ספר של סופרת בריטית שאני מאוד אוהבת מינט וולטרס - acid row והשני הוא של מרגרט אטווד: לטענת גרייס (מדהים). 4. הקשר שלי עם אמי הוא מצויין. אמנם בגיל ההתבגרות המוקדם הוא ידע עליות וירידות, אך אני מאמינה שזה היה בגדר הנורמה. אנחנו חברות טובות והלידה גרמה לי רק להעריך אותה יותר (בין היתר, משום שסיפור ההנקה של שתינו דומה, כך שאני יודעת עכשיו בדיוק מה היא השקיעה). 5. וזו השאלה שאהבתי ביותר

, מה הולך? רץ

. ביום שבת אעלה שתי אפשרויות של אמת ושקר.

 

[אנידס]

יש לי, יש לי ../images/Emo6.gif

חשבתי רבות וארוכות על שאלה מספר 2 והגעתי למסקנה שאין ממש רגעים שהייתי רוצה למחוק או להעלים. אולי רק כמה קטעים שהייתי ממש נבזית לבחורים שזה לא ממש הגיע להם. אבל אף על פי שאין רגעים שהייתי רוצה למחוק, אני כן מתחרטת על משהו אחד: שלא התחלתי ללמוד פסיכולוגיה לפני כן, כשהיה קל יותר, במקום להתברבר עם תארים אחרים שלא ממש נחוצים (כמו תקשורת, קרימינולוגיה, ספרות וכו).

 

[שיפסלה]

היי ובוקר אור../images/Emo42.gif

שאלות

מה מקור הכינוי האינטרנטי שלך

ספרי על זכרון ילדות משמח (וגם אחד עצוב אם בא לך)

איזה סגנון ריקודים את אוהבת? מתי את רוקדת?

מה משחקי המחשב האהובים עליך? מי מנצח? את או המחשב?

איך מתבטא אצלך ההבדל בהרגשה בין גיל ה-+20 ל-+30?

 

[אנידס]

היי צהריים נפלאים

יופי של שאלות

הכינוי האינטרנטי שלי הוא למעשה שיבוש מסויים של השם שלי (אנדי).

זיכרון ילדות משמח שכרגע עולה בראשי נוגע לגורי חתולים שהצלחתי להציל מידי חבורת פרחחים בערך בגיל 8 או 9. כילדה תמיד אספתי חיות עזובות וטיפלתי בהם (מטרד לא קטן לשכנים). באחד הימים ראיתי חבורת ילדים מתעללת בשני גורי חתולים שכנראה נלקחו מאמם (עיניהם עוד לא נפקחו). סיפרתי להם שרואים שהחתולים חולים ושיש להם קרציות ושכדאי להם להיזהר. לתדהמתי אותם ילדים עזבו את הגורים ואני לקחתי אותם בקופסת נעליים שמצאתי באיזור. הייתי כל כך גאה בעצמי (מעין גאווה דבילית כזו). אבל לצערי הסיפור נגמר לא כל כך טוב, הם לא הצליחו לשרוד. זיכרון ילדות קצת פחות שמח היה המעבר שלי מבית ספר דתי לבית ספר חילוני. כילדה דתיה שלבושה כמיטב המסורת הדתית (חצאית, גרביים וחולצה עד המרפקים) זה היה עבורי הלם תרבותי של ממש להתחיל ללמוד בבית ספר חילוני. כמו כן, מן הסתם, גם לילדים האחרים לא היה קל לקבל את העוף המוזר שצנח עליהם. לקח לי די הרבה זמן להתאקלם.

אני מאוד אוהבת לרקוד האוס, ראפ וטראנס (יופי של קצב). רוקדת מתי שיש לי אפשרות, כרגע זה בעיקר עם הילדונת. בעבר רקדתי במסיבות וארועים שונים.

אני מתחברת בעיקר למשחקי אסטרטגיה, למשחק תפקידים (קוסמים, דרקונים ועוד חיות רעות) וכן למשחקי חשיבה שונים. כיום אין לי כל כך זמן לשחק. בעבר שיחקתי עם חברים או לבד. אני מחכה בכיליון עיניים שהקטנטונת תגדל ונוכל לשחק יחד, אם היא תסכים כמובן, במשחקים שונים (כולל משחקים לא וירטואליים). כנראה שעוד לא ממש התבגרתי

בדרך כלל אני מנצחת ואם לא, אז מתחילים מחדש. זה היופי במשחק מחשב, תמיד אפשר לשמור ולחזור צעד אחד אחורה (היה לי לא מזמן דיון פילוסופי עם יפני קשיש על משמעות ומהות המשחק עבור מבוגרים

).

ההבדל בהרגשה נובע מן הסתם גם מהעובדה שהפכתי לאמא ולא רק בשל המעבר סביבת ה-20 ל-30. בגדול אני מרגישה שיש כבר דברים שלא אספיק לעשות, זו הידיעה המוחשית יותר שעניין הזמן משחק תפקיד בבחירות שעושים בחיים.

 

[yaelia]

רחוקה מאוד מלא לעניין

את נשמעת מרתקת לחלוטין. בתור לומדת סדרתית, ששינתה 180 מעלות פעמיים כבר, אני מאוד מזדהה עם השינוי שעשית לימודית. ושאלות: מה סוג הכתיבה שלך? מקצועית? מסות? פרוזה? שירה? מה היית רוצה לכתוב שישאר אחרייך? (וואי, וואי, איזה שאלה דבילית). מה משחק המחשב החביב עליך? אילו תכונות היית רוצה שהפצפונת תקבל ממך ואיזה ממש לא? מי את רוצה שהיא תגדל להיות (כל פעם שאני שואלת את השאלה הזאת אני מסייגת ואומרת שברור שאיך שהיא לא תגדל תאהבי אותה, אבל בכל זאת). ודבר אחרון, יש הרבה אוהדות של מרגרט אטווד בפורום, אני בהחלט רואה את זה כסימן לאיכותיות של המשתתפות.