אשת השבוע

אנידס

New member
תודה, איזה כייף לקבל מחמאה ממישהי

שאני מעריכה.
כרגע אני כותבת בעיקר חומרים אקדמאיים ומחקריים בעיקר. אולם, כנמצא בידי הזמן אני נהנית לכתוב פרוזה (כתבתי קצת למגירה סיפורים קצרים ואף רומן אחד לא גמור
) ושירה. במסות אני עדיין חוששת לגעת, קצת גדול עליי. בנוסף התנסיתי גם בכתיבה עיתונאית (למדתי תקשורת) וכן בכתיבה משפטית. החלום שלי להשאיר אחרי מותי שני ספרים: האחד ספר מקצועי בפסיכולוגיה (פנטזיה) והשני ספר פרוזה. שאלה לא דבילית בעליל
.
יש מספר משחקים שמאוד נהניתי מהם: השיבה לקרונדור (יופי של עלילה) ומשחק ההמשך שלו, הסימס, war craft ו-age of empires. במשחקים חדשים אין לי היום זמן להתעסק, כך שאינני מעודכנת בהם.
אהבתי את הסיוג שלך. הייתי שמחה אם הקטנטונת היתה מקבלת ממני את היצירתיות (מי אמר צניעות?
), את היכולת לאלתר, את האהבה לכתוב ואת היכולת להינות מהחיים. אני מקווה שהיא לא תקבל את חוסר המשמעת העצמית שלי, את ה"אהבה" שלי לספורט והייתי שמחה אם היא תהיה בעלת ביטחון עצמי גבוהה יותר. אה ושתהיה יותר ריאלית ממני (עוזר בחברה הטכנולוגית שלנו). האמת היא שלא ממש חשבתי על מי הייתי רוצה שהיא תהיה כשתגדל. הדבר היחיד שאני בטוחה בו הוא שאני מקווה מאוד שהיא תהיה נאמנה לעצמה ותחליט על סמך רצונה ולא על סמך דרישות הסביבה (וזה כמובן כולל אותי) וכן אני מקווה שאוכל לעזור לה לפתח כישורים שיסייעו לה להתמודד עם החיים. וכמובן שאוהב אותה בכל דרך שתגדל להיות
אח אטווד, היא נהדרת. אפשר לזרוק לך שאלה בחזרה? אם התשובה היא כן, אז אלו ספרים שלה כבר קראת ומאלו נהנית ביותר? ואם לא את כמובן רשאית להתעלם
 

yaelia

New member
קראתי גם קראתי

מעשה השפחה, הוא הספר הכי חזק שלה מבחינה פוליטית. הכלה השודדת- הוא החביב עלי ביותר. האישה האכילה, הראשון שלה וחביב ביותר. לא עולים לי עוד כרגע. מה שמקסים בה הוא שהיא כותבת כמו חמאה, מאוד קריא וחלק ונעים אבל המסרים שלה ומה שהיא רוצה לומר פשוט נטמע בכתיבה הפשוטה לכאורה. הלוואי עלי.
 

אנידס

New member
תיארת את הכתיבה שלה במדויק, משלושת

הספרים שציינת אהבתי ביותר את האשה האכילה. כנראה כי הוא גם הקריא ביותר מבניהם. עכשיו מחכה לי גם עין החתול שהצלחתי להשיג. אם אני זוכרת נכון גם את כותבת, נכון? את מצליחה בימים אלו להתרכז בזה?
 

yaelia

New member
לא כמו שהייתי רוצה

יוצא לי להקדיש בוקר אחד בשבוע לכתיבה, וגם זה מתמסמס תמיד כי יש כל כך הרבה דברים "יותר חשובים". באסה.
 

עינבלית

New member
הי אנידס../images/Emo39.gif

מזמן לא צ'וטטנו לנו בצ'אט (בעיקר כי לא יוצא לי להגיע אליו). השאלות שלי פונות למעמקי הזכרון והקשר עם ההורים והקשר עם גופך ועצמך. 1. האם יש משהו שהורייך עשו עימך ושאת אומרת לעצמך: הלוואי שאני אעשה כך עם ילדיי? מהו? 2. האם יש זכרון מר שנסחב עימך מילדותך בקשר להורייך, ואיך את מתכננת להמנע מסיטואציה כזו עם ילדייך? 3. כמה ילדים את מתכננת? 4.איך ראית את גופך במהלך ההריון? איך את רואה את גופך כיום? 5. אם היה לך את כל הכסף בעולם, מה היית עושה בחייך כרגע? מה הסידור, אם בכלל, לפשושה בעולם של שפע כזה? איפה היית גרה? איך היה נראה סדר היום שלך, אם בכלל? אפסיק ואשאיר מקום לשאר הבננות...
 

אנידס

New member
אהלן ענבלית, באמת המון זמן, אם כי

גם אני לא נוכחת שם לאחרונה - ענייני זמן (מתגעגעת). מה שלומכם? אח אילו שאלות נפלאות
יש מספר דברים: כילדים טיילנו ברחבי הארץ כמעט כל שבוע. הייתי רוצה לעשות כן עם ילדיי. כמו היתה לנו הליכה שבועית לספריה כדי לשאול ספרים וזו זכורה לי כחוויה מאוד מיוחדת ועוד מספר חודשים אני מתכוונת להתחיל במסורת זו. אורצוק דורשת תשומת לב, ברשותך אני אמשיך מאוחר יותר
 

אנידס

New member
ממשיכה בתשובות

הזיכרון המר שאני זוכרת כרגע הוא העובדה שהוריי עבדו המון שעות מחוץ לבית. אמנם לא באשמתם, מאחר והיינו עולים חדשים והיה צורך לפרנס בצורה זו או אחרת. כבר עכשיו אני במסלול המיועד להימנע ממצב מעין זה. אני נמצאת עם הפשושה מאז לידתה וכך גם אני מכוונת את הלימודים והקריירה שלי. חלק מהסיבות לבחירת הכיוון המקצועי הזה הוא שניתן לבחור גם לעבוד פחות שעות. כלומר, משרה נורמלית לעומת משרות שעבדתי בהן כעורכת דין. רק לשם דוגמא, אני יכולה לספר שהציעו לי חצי משרה כעורכת דין בין השעות 8 עד 16.
אני מתכננת שניים, אם כי לאחרונה אני מוצאת את עצמי תוהה אם אחת זה לא מספיק. אני מניחה שימים יגידו.
בתחילת ההריון ובאמצעיתו די נהניתי. החוויה היתה מרכז ההוייה והיא לא הותירה מקום להתייחסות אחרת. כמו כן, עבדתי המון, אז באמת לא היה לי זמן וכוח. בסוף ההריון, כבר לא אהבתי את מה שראיתי, אבל השלמתי כי ידעתי שזה מצב זמני (נו זה מה שחשבתי אז). היום לאחר סיום ההנקה כבר אין ממש תירוצים. ההריון שינה את גופי ולא לטובה. לא אומר שאני מרוצה ממה שיש כרגע, אבל אני אופטימית. מתכננת על דיאטה מתונה והתעמלות, כשאתפוס את המוטיבציה הנכונה.
שאלה לטעמי. אם היה לי את כל הכסף בעולם, אז אני מניחה שהייתי ממשיכה לעשות את מה שאני עושה כיום, רק ביתר רוגע ושלווה. החצי אולי היה מוצא עבודה פחות תובענית ונמצא איתנו יותר. כמו כן, הכסף היה מאפשר לאמי להיות עם הקטנה, דבר בו היא גם מאוד רוצה, כשאני מסיימת את הלימודים. היינו מוצאים פינה ירוקה (ממה שעוד נשאר בארץ) ללא זיהום אויר ובונים בית לא גדול מדי, אך מרווח עם מקום למשחקים עבור הקטנה ולבריכה. סדר היום שלי היה כפי הנראה נשאר כפי שהוא, למעט שחייה בבריכה בבוקר ויותר זמן עם החצי, שכזכור עובד פחות שעות
. כמו כן, היינו מנצלים את הזמן הפנוי לטיולים בטבע ולביקורים במוזיאונים, בגני חיות וכדומה.
 

עינבלית

New member
תענוג לקרוא את תשובותייך

אני מזדהה עם תכנון הילדים- גם אני תוהה אם לא די לי באחת נפלאה
ולי- אם היה לי את כל הכסף בעולם- היינו אני והאיש מגדלים את ילדתנו מהבית, בשקט ובלי דאגה כלכלית...
 

אנידס

New member
אותו ראש ../images/Emo127.gif

כייף לשמוע את זה ממך, מבחורה בעלת כשרון כתיבה מרתק. עניתי לך גם למטה.
 
ערב טוב לך

מצטערת על השעה שבה אני באה לשאול את שאלותי: שאלה ראשונה למה החלטת לעשות הסבה מעורכת דין לפסיכולוגית? שאלה שניה מדוע יש לך פחד מנהיגה ? מה עשית כדי להוציא פחד זה? שאלה שלישית ואחרונה את נשמעת לי בחורה מקסימה ומתי יהיה לנו העונג להכירך כבר?
 

אנידס

New member
היי חמודה ../images/Emo24.gif

למה להצטער, את הרי יודעת שאני חיית לילה
את ההסבה לפסיכולוגיה אני עושה בשל מספר סיבות: ראשית, פסיכולוגיה זה התחום שבאמת מעניין אותי, או ליתר דיוק תחומים רבים בפסיכולוגיה מעניינים אותי (פסיכולוגיה קוגנטיבית, התפתחותית, פיזיולוגית וחברתית וארגונית); שנית, לעומת עריכת דין ניתן למצוא בתחום משרות שהן פחות תובעניות.
הפחד שיש לי מנהיגה נובע כפי הנראה משילב של סיבות, כשהעיקריות בהן הן העובדה שהייתי מעורבת בשתי תאונות דרכים כילדה ומשום שאיני סומכת על עצמי כנהגת. עוד לא הצלחתי להיפטר מהפוביה, אבל אני עובדת על זה. עוד לא ויתרתי.
תודה חמודה
. ומתי את מגיעה לאיזור? (כי כפי שידוע לך אני לא נוהגת
).
 

גלשני

New member
שלום לאשת השבוע../images/Emo70.gif

מתעניינת במיוחד בקשר בין ההנקה והפרעות האכילה שלך. התזה שלי עוסקת בהנקה ובה אני דנה בקושי (המוכח מחקרית) של נשים בעלות הפרעות אכילה להיניק. נמצא כי נשים עם הפרעת אכילה חוות רמה גבוהה של מודעות לעצמן ולגופן ובשל כך תשומת הלב הגלויה והאמיתית הניתנת לגוף בעת ההנקה עשויה להיות עזה בכדי להמשיך להיניק. מעניין אותי הניתוח שלך לטיעון זה, האם את מתחברת? מה היתה הגישה שלך כלפי ההנקה קודם? תודה
 

T noki

New member
ובהמשך לגלשני מוסיפה:

אותה שאלה לגבי ההריון - בהריון משמינים ואין שליטה על ההשמנה. בתור בחורה עם הפרעת אכילה לשעבר - כיצד התייחסת להריון? האם רק בחיוב, או באמביווולנטיות? ואשמח לשמוע כיצד התמודדת את והמשפחה עם בעית האכילה, ואיך הצלחת להתגבר עליה.
 

אנידס

New member
שאלה חשובה ביותר

אכן היה בתחילה קשה, אבל יחד עם זאת הצורך להתמודד עם ההשמנה שאצלי היא היתה באמת רצינית סידרה לי כמה דברים בראש. אמנם הרמה של ההפרעה כבר לא היתה חזקה בשלב ההוא אבל עדיין נשארו סממנים שלה. לא אומר שנהניתי מהסיפור, אבל השלמתי עם הכורח ולצערי אני מוצאת שאני משלימה איתו עד היום (אם כי אני פצחתי בדיאטה מתונה לפני כשבוע). המשפחה והסביבה לא ממש הבחינו בעניין במשך זמן רב. אני מניחה שאת יודעת שאנשים בעלי הפרעות אכילה מפתחים צורות הסוואה מתוחכמות מאוד (כמו לדוגמא, הכנתי לעצמי סלט ענק ועליו הייתי יושבת כל היום, התעסקות מרובה בהכנת אוכל אם כי לא באכילתו ועוד). לאחר שכבר ירדתי הרבה נכנסה המשפחה לפעולה והשגיחו על כמויות המזון שאני צורכת וכדומה. בסופו של דבר החלטתי שאני בוחרת בדרך אחרת ואכן התחלתי אט אט להגדיל את הכמויות. עשיתי זאת ללא טיפול מקצועי ואולי חבל שכך, כי הסיפור המשיך עוד מספר שנים בצורת בולימיה. בשנות העשרים שלי השתחררתי באמצעות עבודה עצמית ארוכה מרוב בעיות האכילה. אם תסכימי אשמח לשמוע איך את התמודדת עם הפרעת האכילה.
 

T noki

New member
תודה על התשובה הכנה והמפורטת

ובקשר לשאלתך - קראתי שוב את מה שכתבתי וראיתי שהניסוח שלי ניתן לפירוש ל-2 צדדים (כתבתי "בתור בחורה עם הפרעת אכילה לשעבר - איך התמודדת..." והתכוונתי אליך, לא אלי. לי לא היתה הפרעת אכילה, אבל אני מכירה מספיק מהכרות אישית שכן. מצטערת על אי ההבנה...
אני ממש מעריכה את הכנות והאומץ שלך להחשף ולספר את הסיפור האישי שלך - אני לא בטוחה שלי היה את האומץ הנדרש לעשות כמוך, ועל כך מגיעות לך כל המחמאות שבעולם. חוץ מזה, לצאת מהפרעת אכילה צריך הרבה כוח ורצון עצמי להבריא. וממה שנראה לי, יש לך את כל התכונות האלה, והרבה יותר. אני מקווה שתוכלי מנסיונך לעזור להרבה בנות שעוד נאבקות במחלה, ואכן בעיני זו מחלה לכל דבר, שקשה מאד להאבק בה, וחשוב כל כך לנצח בה. אני בטוחה שהילדים שלך יהיו גאים בך מאד.
 

אנידס

New member
אופס ../images/Emo163.gif

עכשיו אחרי קריאה שניה לא מבינה איך תפסתי את השאלה שלך באופן אחר. רוצה להודות לך על ההודעה המקסימה שלך מאוד נהניתי לקרוא אותה. כמו כן, מוסיפה שלמרות שהכל די מאחורי לדעתי אין סיבה להתבייש בכך. גם משום שזו הפרעה שהיא תרבותית במהותה ולכן היא גם די נפוצה וכן משום שהיא אינה כרוכה ב"אשמתו" של מישהו. אגב אני חייבת לציין שזה לא היה פן עיקרי בחיי, אם כי בעל השלכה. לגבי עזרה לאחרים (בנים ובנות) אני עשיתי זאת כבר פעמים רבות באופן לא פורמלי, משום שהמודעות הגדולה שלי לעניין פיתחה אצלי חיישנים לגילוי אוטומטי אצלי אחרים. כך שקל לי לעלות על הרמזים של הפרעה. ואכן בשלבים הראשונים זו מחלה ומחלה קטלנית.
תודה
 

T noki

New member
דווקא כשאני קראתי בפעם השניה

לא מבינה איך ניסחתי את זה כל כך גרוע... בכל אופן
! אין לי שאלות כרגע כי אני מרותקת לשאלות ולתשובות שלך... את פשוט בן אדם מענין וכיף להכיר.
 

אנידס

New member
ואת פשוט אדם מקסים ../images/Emo24.gif

אני כבר מחכה בקוצר רוח שתהיי אשת השבוע (אם תרצי כמובן).
 

אנידס

New member
וואו תודה על השאלה המעניינת

אני אתחיל בשאלה השניה דווקא. עוד בהריון אני החלטתי להניק ולא קבעתי לעצמי תאריך יעד (אחת הסיבות היתה גם בגלל הירידה במשקל שנטען שקשורה להנקה, אם כי אצלי ההנקה דווקא עבדה הפוך). כלומר, הגישה היתה חיובית מההתחלה. אצלנו הבעיות התחילו מוקדם מאוד, הקטנה לא רצתה לינוק. ייתכן שהיא קלטה תחושות הקשורות לעניין המודעות שלי לשינוי הגופני, אבל לא ניתן לבדוק זאת באופן ודאי. יתכן, כמובן שהיו בעיות אחרות שהפריעו לה, אבל בכל מקרה זה לא היה קשור ממש לרצון שלי. יתר על כן, אני המשכתי להניק בשאיבות במשך שנה וחצי למרות שהיתה לכך השפעה שלילית על המשקל. כלומר, בסופו של דבר כל הסיפור גרם לעליה במשקל. עם זאת, מבחינה תיאורטית אני בהחלט יכולה להתחבר לטענה של התזה משום הנקה כרוכה למעשה ביכולת ממשית להתחבר לגוף ולתפקודיו. על אף המודעות הרבה שניתנת לגוף, נשים רבות שחוות הפרעות אכילה מנותקות למעשה מגופן והן מחוברות למעשה למעין פנטזיה ולא לגוף הממשי. כך שבהחלט יתכנו בעיות על הרקע הזה של הפער בין התפיסה הממשית - מציאותית לבין הפנטזיה. אם תזדקקי למרואיינות למחקר אני אשמח להיות שותפה ועוד יותר אשמח לשמוע את מסקנות המחקר החשוב והמרתק שלך.
 

גלשני

New member
זה בדיוק הטיעון!!

המודעות שלך מקסימה בעיניי
הנושא הזה הוא חלק די קטן מהתזה אבל אותי הוא הכי מרתק. תודה על ההצעה להתראיין, יתכן ואנצל אותה (למרות שהמנחה שלי נוטה לחקור נשים עד שנה לאחר לידה, אבל אנחנו במו"מ בנושא...) מבטיחה לעדכן בנוגע לתוצאות המחקר (זה יקח עוד לפחות שנה לצערי...)
 
למעלה