אשת השבוע

[אפרת12]

../images/Emo41.gifאשת השבוע - ornaok../images/Emo41.gif

נכון שזו הפתעה נעימה

אשת השבוע שלנו היא ornaok וזה אומר שמחכה לנו שבוע מהנה ביותר

שבוע טוב

 

[boringvered]

שלום שלום שלום לך!

איזו הפתעה

אני אשאיר לאחרים כל מיני שאלות אחרות ואנסה להיות קצת שונה- אני יודעת שאת בחורה יצירתית אז להלן כמה שאלות על יצירתיות - - מתוך האמנויות השימושיות שאת עושה - מה את הכי אוהבת לעשות ולמה? - האם יש אמנות שימושית שאת לא יודעת לעשות והיית מאוד רוצה לדעת? - האם מלבד אמנות שימושית את חובבת של אמנות בכלל - ואם כן, האם יש אמן או אמנים שאת אוהבת ולמה? וזהו לכרגע.... ורד

 

[ornaok]

היי חמודה!../images/Emo24.gif

נראה לי שלכולם נגמרו השאלות, אחרי השבוע שלך... קשה לי להגיד מה אני *הכי* אוהבת, כי אצלי זה בא לפי תקופות ומוזות. יש תקופות שאני לא נוגעת בחרוזים, ותקופות שאני מכינה 12 שרשראות אחת אחרי השניה. אני אוהבת את טכניקת הדבקת המפיות. תמיד רציתי לדעת לצייר ולא הצלחתי. אני גרועה בזה. הדבקת המפיות יוצאת כמו ציור, והיא פשוטה ויש בה המון אופציות. לא צריך הרבה כישרון. כשאני התחלתי עם זה זה עוד היה יחסית חדש, ולא פופולרי כמו היום והייתי בעננים מזה

המון זמן פינטזתי על צריבה על עץ. זו אומנות שימושית שאני מאוד רוצה ללמוד. דותן קנה לי ליומולדת הקודם צורב עץ, אבל לא הלכתי ללמוד וקיוויתי ללמוד מניסוי וטעיה. הבעיה היא שאין לי זמן לזה. מאז שקיבלתי את הצורב במרץ, עשיתי רק 4-5 נסיונות וזה לא מספיק. אם הייתי מקבלת את הצורב לפני הלידה, סביר להניח שהייתי עובדת איתו 4 שעות ביום במשך כמה שבועות עד שהייתי שולטת בזה כמו שצריך, או שהייתי הולכת לסדנא/קורס ללמוד את זה. אבל לא נורא, זה טוב שיש למה לצפות

אני בהחלט חובבת אמנוצת, אבל אני לא מבינה גדולה. תמיד נמשכתי לדברים יפים, ואני מאוד אוהבת קיטש. הצייר האהוב עלי הוא ואן גוך. פסל - רודן. מאוד בנלי. התחתנתי עם אדם שרחוק מאוד מאומנות, אז מזל שביקרתי בלובר לפני זה

(סיפור נוראי... נכנסנו ללובר, עשינו דוך ישר למונה ליסה, משם דוך לשירותים וחנות מזכרות, ומהר לארוחת צהרים. ככה זה כשמטיילים עם חבורת י"ב-יקים שלא מבינים מהחיים שלהם) אהבתי את השאלות ואשמח לענות על עוד

 

[boringvered]

ואללה!

אחותי למדה צריבה בעץ בסדנא לפני שנהייתה לאם - ועשתה דברים ממש יפים - אבל... כמו אצל כולנו, הצד היצירתי די נדחק הצידה מאז ההורות...

 

[ornaok]

הרגע נכנסתי הביתה, כולי ציפיה

אז אני מקווה שיש לכן תירוץ טוב, ושפשוט לשאול בגלל תפוז או משהו כזה... אז שלום לכולכן, אני אורנה, אוטוטו בת 27, אישתו של דותן ואמא של לירי, בת שנה וחודש וחצי. יאללה, תתפרעו! שבוע טוב לכולן.

 

[ornaok]

פשוט לשאול = פשוט לא יכולתן לשאול

 

[מעיןבר]

חיכינו לך ../images/Emo24.gif

טוב, נו - היות שאין שאלות אחרות אני אתחיל בבנאליות:

באיזה מן משפחה גדלת?

איך היחסים שלך עם ההורים

/אחים

מה עשית בצבא

איזה מאכל את הכי אוהבת

 

[daldan]

ממשיכה באותו קו...

איזה ילדות היתה לך? איזו מין ילדה היית? מה הזכרון הכי חזק שלך מהילדות לטוב ולרע?

 

[ornaok]

ממשיכה...

ילדות... אני חושבת שאפשר לחלק את הילדות שלי לכמה תקופות. תקופת התמימות המאושרת, בגילאי הגן. התקופה החשוכה, בסביבות גיל 4.5-6. תחילת ביה"ס היסודי - כיתות א'-ב'. והמשך ביה"ס היסודי - כיתה ג' ואילך. על תקופת התמימות אני יכולה לומר שהיא זכורה לי כתקופה נהדרת. גן, חברים, משפחה...משחקים, נסיעות, סיפורים. כל הזכרונות ורודים כמו שאנחנו רוצות שגם לילדינו יהיו. התקופה החשוכה... טוב, זה די קשה. אני לא מתביישת בזה, ולהיפך. אין במה להתבייש. בגיל הזה (לא יודעת להגיד בדיוק מתי) עברתי מה שנקרא "התעללות" מינית, ע"י הבן של השכנים, שהיה בסביבות גיל 13. התקופה הזו היתה מודחקת אצלי לאורך הרבה הרבה שנים. היא השפיעה עלי מאוד בכל תחומי החיים שלי, אבל מתוך התת מודע. בתחילת ביה"ס היסודי היתה לי שוב תקופה מוצלחת ומוארת. הייתי תלמידה טובה, אהבתי ללמוד, נהנתי מאוד לקרוא, והצטיינתי בכך. אהבתי את המורה, והיה לי טוב. בכיתה ג' החלייפו מורה. גדלנו, ופתאום ענייני מקובלות עלו. אני תמיד הייתי עוף מוזר... הייתי גם יותר שמנמנה מהילדים האחרים. האמת...אני חושבת שהייתי מסוג הילדות הטובות הנודניקיות המתחכמות האלה...מכירות? הייתי יותר בוגרת מרוב הילדים בכיתה, ויותר טובה מהם (כשעשו חרם על ילדה בכיתה, אני עמדתי לצידה. כשהשלימו איתה, היא נטשה אותי...) מכאן ועד גיל הנעורים המוקדם - גיל 14 - הייתי די "לא מקובלת". לא תמיד הייתי אומללה, היו לי חברות, הייתי בתנועת נוער (והאמא המגוננת מדי שלי לא נתנה לי לצאת לטיולים...

), היה לי אפילו חבר. כתבתי שירים וסיפורים. היה סביר. זיכרון הכי חזק? יש לי הרבה זכרונות בכל מיני עוצמות.קשה לי לבחור אחד. את מה שעברתי עם השכן אני מחזיקה "על יד" החיים שלי ולא כחלק מהזכרונות. זה תמיד שם, אבל עכשיו זה מבוקר. התמודדתי עם זה לאורך השנים, בעיקר לבד, וקצת בטיפול פסיכולוגי. התגברתי על ההשלכות הנוראיות שהיו לזה על חיי. תודה על השאלות

הרגישי חופשי לשאול עוד

 

[boringvered]

אני לא יכולה שלא לשאול

אבל אם זה חושפני מידי, את יכולה לבחור שלא לענות... בדרך כלל השפעות של התעללות מינית בגיל כל כך צעיר עולה מאוחר יותר... משליכה על דברים בגיל המבוגר... איזה דברים את מרגישה שההתעללות הרסה לך בחייך כבוגרת? ורד

 

[ornaok]

המון!

את תפיסת הגוף, למשל. ובכלל את התפיסה העצמית ואת התפיסה שלי כאישה במערכות יחסים עם גברים. תמיד נמשכתי לאלה שרצו רק דבר אחד. ואם היה מישהו רציני שאהב אותי בגלל מי שאני ולא רק בגלל מה שאני במיטה, אני מיאנתי להאמין בזה, ובד"כ הרסתי את זה בעצמי. היתה לי תקופת הוללות, מופקרות, או איך שלא תקראי לזה. בהתחלה נהנתי מזה, אבל לאט לאט הפסקתי להנות מזה. זה הפך חזק ממני, נמשכתי לסקס ללא מחויבות כמו פרפר אל האש, אבל כמהתי לאהבה, לקשר נורמלי. ולא הצלחתי להאמין שמישהו יאהב אותי או ירצה אותי אם לא יהיה מעורב בזה מגע מיני. באיזשהו שלב שמתי סטופ, והפסקתי עם זה. עשיתי בדיקת איידס, שיצאה בסדר תודה לאל, והפסקתי לחלוטין להתעניין בגברים. החלטתי שמה שצריך לקרות - יקרה. בסופו של דבר כשהכרתי את דותן (אחרי עוד כמה מערכות יחסים כושלות, אבל תקופה ארוכה ללא סקס) בדיוק התחלתי טיפול פסיכולוגי קצר מועד, ואני תמיד אומרת שרק בזכות זה אנחנו יחד עד היום, אחרת סביר להניח שתוך כמה שבועות הייתי הורסת הכל, ועד היום מחפשת אהבה. עוד תחומים שנפגעו היו הבטחון העצמי שלי, והיחס שלי אל הגוף שלי. עד גיל מאוחר יחסית אהבתי להראות מרושלת, להתלבש ולהסתפר מוזר. הייתי שמנמנה ורציתי להיות לא מושכת, היה לי נוח עם זה. יש עוד כמה השלכות שנוגעות למשפחה שלי, אבל עליהן אני לא רוצה לדבר. מקווה שעניתי לך על השאלה. מחכה לעוד שאלות

 

[daldan]

../images/Emo24.gif תודה על הכנות

 

[גלשני]

../images/Emo7.gif

 

[ornaok]

הנני../images/Emo24.gif

תודה על השאלות.

קשה לי להגדיר איזה מין משפחה אנחנו... גדלתי עם שני אחים גדולים, פראי אדם. הגדול כנראה היפראקטיבי (אז לא אבחנו) והשני שאכל ממנו קש מאז שנולד, קריזיונר ואימפולסיבי. שני ההורים עבדו, וסבתא מצד אמא היתה מטפלת בנו, מבשלת לנו והכל... אני נכדה יחידה בין 5 סה"כ - 4 בנים ואני. קטנה ומפונקת. מאוד מפונקת. אבא שלי היה בן יחיד, "נסיך", והגישה שלו היתה מאוד ברורה - הוא עובד קשה לפרנס אותנו, ובזה מסתיימים תפקידיו בבית. אמא שלי היתה אחראית חינוך, חוגים, וטיפול בבית. למזלה, היתה לה עזרה ענקית מסבתא שלי ז"ל, שהיתה עבורי ממש כמו אם שניה. בסה"כ היתה ילדות טובה. קבלנו הרבה אהבה. היו הרבה מריבות אחים, והמון מכות. איתי פחות, אבל האחים שלי היו משוגעים. השכן השוטר מלמטה נהג לומר שהוא מפחד שיום אחד יקראו לו כי שני אלה עוד ירצחו אחד את השני. מצד שני היה גם הרבה כיף. האחים שלי אינטיליגנטים ומצחיקים, ויחד ראינו המון סרטים, שמענו מוזיקה, שיחקנו במחשב. לימדו אותי המון.

כיום היחסים שלי עם ההורים שלי מצוינים - גם עם אמא, וגם עם אבא, שבילדותנו היה מרוחק יותר. יש קצת חילוקי דעות, ויש המון לחץ מבחינתם שנבוא לגור קרוב אליהם, ואני לא נלהבת מכך. עם האחים המצב פחות טוב. אנחנו לא בקשר בין שלושתנו. קשה להגיד שאנחנו משפחה מלוכדת. האח האמצעי גר קרוב יותר, ואנחנו נפגשים לעתים קרובות יותר, מארחים אותו לפעמים. אבל היחסים הם חבריים, לא קרובים, לא מחויבים.

בצבא הייתי רכזת ביטחון שדה בחיל האויר. שירתתי בביה"ס הטכני בחיפה. במסגרת התפקיד עשיתי מגוון מעניין של דברים. שני הדברים המשמעותיים מבחינתי היו - אחריות על תיק ש.ג. בסיסי. כשקיבלתי את התפקיד זה היה משהו מבולגן ולא ברור. אני מיסדתי את זה לתיק, עם נהלים, ושיניתי את כל התפיסה של הנושא. ייסדתי חדרי משמר בהם ישהו שומרים, ממש עשיתי מהפך בנושא. הייתי מאוד גאה בעצמי

דבר שני - הייתי אחראית הדרכות בגף שלי, מה שהביא אותי לעמוד בפני אולם קולנוע מלא ולתת הרצאה בפעם הראשונה בחיי, ואח"כ עוד הרבה פעמים. גיליתי ש"יש לי את זה" ומאוד נהנתי להדריך.

מה? רק אחד? אני מאוד אוהבת בצקים. לחמים, לחמניות... ובכלל, מאוד אוהבת פחמימות - תפוחי אדמה, פסטה... אני אוהבת בשר (עם הרבה דם), אני אוהבת ביצים. תמיד היתה לי העדפה למלוחים, בשנים האחרונות גיליתי את עולם המתוקים, ומאז ההריון גיליתי גם "חשקים" למתוק. חבל, זה לא מועיל

תודה על השאלות, אשמח לענות על עוד

 

[גלשני]

בהחלט הפתעה נעימה!!

הי אורנה, כיף לפגוש אותך גם כאן

מניחה שזאת קצת הסטייה שלי, אבל כמעט תמיד אני שואלת על זוגיות. מעניין אותי לשמוע על השינוי שחל (אם בכלל) בזוגיות שלך ושל דותן מאז הלידה, מה "הרווחתם" ומה "הפסדתם" כזוג מאז שלירי הצטרפה?

 

[ornaok]

היי שני../images/Emo25.gif

האמת שזו שאלה מאוד מעניינת. אני צריכה לחשוב הרבה ולענות ליה לעומק, וכרגע אין ל זמן כי אני חייבת ללכת להביא את הגמדה מהגן. מבטיחה לענות בהמשך. תודה לכולן על השאלות, מקווה שיחכו לי עוד כשאחזור.

 

[ornaok]

כמובן שחלו שינויים בזוגיות שלנו...

(יצא לי קצת מבולבל, אבל השארתי כמו שזה, מקווה שתביני

) אני מתקשה לענות על השאלה שלך, לא בגלל שלא חלו שינויים אלא בגלל שקשה לי להגדיר מה ואיך בדיוק השתנה בזוגיות עצמה, ומה השתנה בתפיסה שלי את הזוגיות. בכל מקרה, כמו אצל כולם, זה שאין לנו זמן רק לעצמנו מפריע. אנחנו גרים רחוק מהמשפחה ואף פעם אין לנו מי שישימור על לירי (ואני גם לא רוצה שמישהיו ישמור עליה, טוב לי שהיא איתי תמיד) אז גם אם אנחנו יוצאים למסעדה או לאנשהו היא איתנו. לדותן זה התחיל להפריע לאחרונה, אבל לי פחות. בעצם, הגענו בדרך עקיפה לשינוי הכי גדול בזוגיות שלנו... וזה השינוי שחל בי. אני חייבת להתוודות שאני האויב הכי גדול של הזוגיות שלנו. עברו שנה וחודש וחצי מאז שילדתי, ואני עדיין מלאה בלירי ומחוברת אליה ברמות כאלה שקשה לי להפרד ממנה ואני לא סומכת על אף אחד, ומרגישה שאני לא זקוקה לכלום חוץ ממנה, ממש כמו שהיה כשהיתה יונקת קטנה וחסרת אונים. היא מקבלת ממני יותר יחס ויותר תשומת לב ממה שדותן מקבל, ואם הוא כבר מקבל הרבה - זה בד"כ הרבה תלונות או הערות...

אני מודעת לזה, ומשתדלת לשנות את זה, אבל עדיין ללא הצלחה. דותן בסה"כ מדהים. הוא תמך בי מאוד בהריון, בלידה ובתקופה המאוד קשה שאח"כ. ההתאוששות שלי מהלידה היתה קשה מאוד פיזית, וההנקה שלי היתה מאבק איתנים בלתי אפשרי (שניצחתי בו...). הוא המשיך לאהוב אותי ללא שינוי, ואפילו יותר. הוא מעריך אותי מאוד. מצד שני, דותן נשאר אותו דבר. וזה אומר - קצת מפונק, עצלן בכל הקשור לעבודות הבית. הוא מעדיף לבלות את זמנו הפנוי בשינה ולא בבילוי איתנו או - חס וחלילה - בעזרה לי. כל הנטל בבית נופל עלי. אז יש לנו עוזרת, וכלים הוא עושה כי אני לא מוכנה לוותר (וגם לא עושה לעתים קרובות מספיק

). ובנוסף, הוא לחץ עלי המון לצאת לעבודה, באמירות כגון "אני רוצה שתעבדי כמה שיותר שעות", כשהוא מצפה שגם אחזיק את הבית, אותו ואת הילדה. פעם באמת הייתי וורקוהולית, אבל זה השתנה, ולא הצלחנו לתאם את הציפיות בנושא הזה, והיו לנו המון מריבות על הרקע הזה. בקיצור, נראה לי שאני הולכת סחור סחור, מספרת פיקנטריה, אבל לא מצליחה לגעת בעצם העניין. אנחנו רבים הרבה, בעוד בעבר כמעט ולא רבנו. גם אז וגם היום המריבות הן סביב הטיפול בבית, והיום גם - טיפול בלירי. אין לנו זמן לעצמנו, וזה חסר, וזה פוגע גם בחיי המין (אנחנו גם בלינה משפחתית ). אבל אנחנו עדיין אוהבים, עדיין נהנים זה מחברתו של זה, ונהנים מאוד מהנס והפלא שיצרנו

ואיי יצא בלגן

 

[אביטלתל]

היי אורנה ../images/Emo13.gif

האם את חושבת שהשינוי הזה בזוגיות נובע מכך שאתם הורים ? או שהסיבה האמיתית היא ההבדלים ביניכם ? כלומר, האם המעבר להורות היווה פשוט טריגר למשהו שתמיד היה שם ? מקווה שאני מובנת...

 

[ornaok]

אני בהחלט חושבת שהסיבה לשינוי

בזוגיות זה ההורות. זה שאין לנו זמן לעצמנו, זה שיש עוד גורם במשוואה, גורם שמנקז אליו את מרבית האנרגיות שלנו. לפני שלירי נולדה היו לנו חיים שקטים, והמון תחומי עניין משותפים. חלק גדול וחשוב ביחסים שלנו ובתקינות שלהם נבע מהיכולת שלנו לתת ולקחת המון ספייס. כל אחד מאיתנו אהב את ה"לבד" שלו לפעמים. שבתות שלמות היינו מבלים במיטה, כשכל אחד מאיתנו שקוע בספר משלו, חולקים שקית במבה, ומלבד פרצי צחוק מדי פעם לא היינו מוציאם הגה. כיום לא ק שאין לנו כמעט "ביחד" רק לשנינו, אין לנו גם כמעט שום "לבד" וזה מאוד חסר. אני תמיד חושבת בחצי צחוק שאם נצליח לשרוד ביחד עד אחרי שהילדים יצאו מהבית צפויות לנו שנות אושר נהדרות יחד. שנינו חולי אינטרנט, אוהבים מאוד לקרוא, אוהבים ללכת לקולנוע, לבלות בבית, לצאת למסעדות. יש לנו המון נושאי שיחה. ו...יש לנו המון חילוקי דיעות לגבי גידול ילדים

אבל לאט לאט נלמד להסתדר. נתאמן על לירי, אולי בבא בתור נצליח

 

[גלשני]

אמרתי לך כבר השבוע

שאני אוהבת את הכתיבה שלך, נכון? אז אני מחזקת את הטיעון שוב. יש לי המון מה לומר, אבל מעט זמן אקצר ואומר שניאלץ להיפגש ולדבר מתישהו