אשת השבוע

daldan

New member
../images/Emo24.gif איזה זכרון

אני היום מאופינת בעיקר בחיוך על הפנים, צחקנית? כן, באוירה המתאימה (בכל זאת אז היינו חבורת בנות באוהל - זו היתה בהחלט תקופה משעשעת...) האם אני אופטימית? קשה לי להגדיר את זה כך, בגדול כן- אני יודעת למצוא את החיובי בכל מצב. אבל גם יש את הצד הדאגני שבי, עם החרדות וה"סרטים" שעוברים לי בראש בסיטואציות מסוימות בעיקר במה שנוגע לאנשים הקרובים אליי. למדתי גם שבכל מצב יש איזון במיוחד בין בני זוג ואם צד אחד בוחר לראות את הקשיים אז הצד השני נוטה למצוא את החיובי ואת האור שיהיה איזון. ובקשר לד"ש שהתבקשתי למסור
- זה יהיה קצת קשה
לאחר שהיינו ביחד יותר מ10 שנים. התפרקה החבילה (והיום אני יכולה לומר שאין לי ספק שזה אחד הארועים הטובים שקרו לי) והקשר ביננו די נותק. מה גם שהוא מסתובב אי שם בדרום עם שם חדש בגאלביות ורוחניות באויר. יש אומרים ש"הסתובב לגמרי", יש אומרים שמצא את האושר.
 

משוש30

New member
ממשיכה בשאלות

קודם כל איך למשפחה קיבוצניקית יש כל כך הרבה ילדים? מה הסיפור מאחורי זה? חוץ מזה כמה שאלות בנאליות: הספר האהוב ביותר המוסיקה האהובה ביותר הסרט האהוב ביותר אם היית יכולה לפגוש מישהו אחד (שחי כיום או פעם) מי זה היה ולמה? מה עם בעלי חיים? יש לכם? את אוהבת?
 

daldan

New member
מוזמנת תמיד...

אנחנו יחסית משפחה חריגה בנוף הקיבוצי, גם משפחה עם חמישה ילדים נחשבת גדולה ונדירה בקיבוצים אז על אחת כמה וכמה שבעה ילדים. מה עומד מאחורי זה? לא משהו מיוחד. אמא שלי מאד אוהבת ילדים ומאד אהבה להיות בהריון (מבינה אותה), אמא שלי גם אף פעם לא היתה מוכנה "להכנע" לתכתיבים הקיבוציים וממש לא הפריע לה שלרוב האנשים בקיבוץ יש שלושה ילדים היא רצתה יותר (ומזל אני הרביעית) היא לא תכננה מראש שבעה ילדים אבל בכל פעם כשעלתה המחשבה על עוד ילד זה נראה לה טבעי ונכון.
הספר האהוב - לגבי ספרים אין לי ספר אחד שהוא אהוב במיוחד, כל ספר שאני קוראת ונהנית ממנו באותו הזמן ממלא מבחינתי את הקטגוריה הזו.
הסרט האהוב - האמת שבדומה לספרים ככה גם לסרטים. כשאני רואה סרט אני נכנסת אליו ומרותקת אליו (נכון שיש גם כאלה שהם בלתי נסבלים..) האמת שגם בספרים וגם בסרטים אני אוהבת במיוחד את אלה אחרי שסיימתי לקרוא/לראות אותם אני נשארת עם חומר למחשבה, שהחוויה עוד נותרת בי לזמן מה.
מישהו לפגוש אותו - לא עולה לי כרגע בראש, אבל אני בטוחה שיש כמה וכמה כאלה. אולי בהמשך אני אתמקד על מישהו כזה.
יש לי כלב לברדור זהוב שאני אוהבת מאד מאד (אם כי לצערי הוא מקבל הרבה פחות תשומת לב ממה שקיבל בעבר). קיבלתי אותו ליום ההולדת לפני 11.5 שנה. והוא ליווה אותי לכל מקום בנאמנות ואהבה. תמיד חלמתי לגדל ילדים יחד עם הכלב שלי ואני שמחה שיואב זוכה לזה. והוא אוהב אותו ומשחק איתו כל הזמן.
 
כל-כך מזדהה עם התחושות על הכלב

גם שלי סובלת את המהפך מבת-יחידה לאחות בוגרת. נצבט לי הלב לפעמים. ומצאתי לי שאלה - מה מעצבן אותך?
 

daldan

New member
טוב בואי נראה....

מה מעצבן אותי:
חוסר צדק - לא יכולה לסבול מצב שבו מישהו משלם את המחיר על לא עוול בכפו. ואני מודה שזה מביא אותי לקונפליקט לפעמים, במיוחד בתחומים ברמת המאקרו.
כאשר אנשים "קטנים" מקבלים החלטות או מנסים להשפיע על החלטות שנוגעות לאחרים. גם ברמה הפוליטית אבל גם ברמה האישית. זה בלט לי מאד במסגרת הקיבוצית והוביל בין היתר להחלטה שלי לעזוב את הקיבוץ. בעקרון אני נחשבת די סבלנית.
 
למעלה