כל אחד ואיך שהוא מסתכל על זה.
כולם רוצים להרוויח כסף, אבל ככה נוצרה תופעת המיינסטרים, 'wish I had an angel' (למרות שאני אוהב אותו) יש בו מאפיינים מאוד מיינסטרימים, ה"תופים" שבפזמון, המבנה עצמו. גם Nemo, זה מבנה של שירי רוק של MTV ולא יותר, זה דבר שאי אפשר להתווכח. התופעה הכי מוכרת היא St. Anger של מטאליקה, אחת להקות המטאל הגדולות בכל הזמנים, פשוט הוציאו דיסק שלא נשמע בכלל כמו כל מה שהם עשו לפני, חד וחלק כי זה כסף, כי אנשים יקנו, כי אלו מטאליקה. וכנ"ל נייטוויש, לפי דעתי, בדיסק הזה, תומאס בעצמו אמר שטאריה רצתה שהם יופיעו יותר רק בשביל הכסף. לפי דעתי הם השקיעו באלבומים הקודמים הרבה יותר, ושומעים את זה, בהכל, בסאונד, באווירה, זו גם ההקלטה הכי דלה של נייטוויש, רק ערוץ אחד של הגיטרות, וערוץ אחד של הקלידים, ו4 ערוצים של טאריה. אבל! יש דברים טובים בדיסק הזה, יש שם יציאות כמו Planet Hell וGhost Love Score שמזכירים את נייטוויש של פעם, והם שירים טובים, אבל אני לא מסוגל לשמוע את Once כדיסק, ולכן אני מתענג על Wishmaster.