../images/Emo26.gif../images/Emo26.gifהדעה שלי-ואני די אוהבת להתוכח../images/Emo9.gif
בואו נסכים על משהו אחת-לכול הערצה יש את גבול הטעם הטוב
. ברגע שעוברים את הגבול הזה, הערצה נהפכת למגעילה
, מבחילה
, וחסרת גבולות
, עד כדי דיכאון
.
בנות ששומרות 3000000000000 תמונות של מקפליי, לאנקראות מעריצות שמגזימות
. אחרי הכול, אתה אוהב את מי שאתה מעריץ, אתה רוצה תמונה שלו בכול הזמנים, כדי להשתמש בזה בפורומים, אתרים וכו'... אבל לא יותר מזה[נגיד לא לללכת לישון עם תמונה של אותו המפורסם
רעיון רע
-אחר כך הדיו נדבק אל הלחי....לא נעים].
בת שמתכננת בראש שלה איך היא והמפורסם שלה יתחתנו
, ומבינה בעצם שאין מצב שזה יקרה בעולם. לא נראה הערצה שעוברת את גבול הטעם הטוב. זה הגבול
[
].
מישהי שמעריצה את המפורסמים שלה, ושונאת את המשפחה, חברים, אחים, חברות של אותם המפורסמים- בסך הכול זה בא
מקנא טהורה...ולא פחות ולא יותר. את הקינאה אפשר להגביל, היא כמו אש בגז..כששומרים עליה מאופקת, היא נשארת כבויה
.
מעריצה, שבאמת ובתמים מתכננת להתחתן עם המפורסם שלה- ועד כדי כך אובססית לגביו, שאפילו היא מוכנה למות[
] בשבילו...זאת כבר בעיה מוחית מעוותת[
].
אחת שרואה במפורסם שלה דמות לחיקוי - אבל לא יודעת להבחין בין החיים באמיתיים לבין הפנטזיות...זאת באמת בעיה. בואו נגיד, שאז היא יכולה להיות חסרת חברים[זכרים] בגלל שהיא תמיד תשווה אותם למי שהיא מעריצה.
הערצה נורמאלית היא הערצה עד גבול הטעם הטוב, נקודה. כול אחת מכירה את הגבול שלה, תנסו את עצמכן
.
מישהי רוצה לחלוק עלי
. אני מוכנה לשמוע דעות
