אז בואי אני אגיד לך משהו
אני מכירה את פאניק מיולי-אוגוסט 2005, מאז איי רייט סינס נוט טרג'דיז והורדתי את האלבום [..אל תספרו לאפחד] בתחילת 2006 מאז הספקתי להכיר כל שיר ושיר ולהתעמק בהם גם. ככה שיש לי הרבה מושג על מה הם כתבו. והניין אין דה אפטרנון הזה לא דומה בשיט לכל מה שהיה להם פעם. זה אשכרה שיר על שום דבר. ואני לא אוהבת שירים כאלה. לא בכלל. סבבה, יש לו קצב טוב, קליפ מושקע והוא נכנס יופי לאמטיוי. אבל זה פשוט לא פאניק. ביטלס, לא ביטלס זה לא הם. ואם הם יתחילו לעשות כזאת מוזיקה פופית חסרת משמעות ומזעזעת אני פשוט אפסיק לאהוב אותם. תסכימי איתי שאין טעם לאהוב להקה אם לא אוהבים את המוזיקה שלהם. עם כמה שאני מתה על ספנסר, ברנדון וג'ון - שלא נדבר על ריאן. תסתכלו על הטקסטים באלבום הקודם, שלא אכפת להם אם יקבלו אותם או יתנגדו לסגנון שלהם ותסתכלו על הטקסטים של עכשיו, על הלחנים שמתים להשתלב במיינסטרים. אז מצטערת אם אני שופטת לפני, אבל האלבום הזה פשוט נראה מאכזב. אני פשוט יודעת שאני לא יאהב אותו, אני בכלל לא מתחברת לסגנון הזה. זה באמת נשמע קצת כמו חיקוי לביטלס. והביטלס הם גם לא הלהקה האהובה עליי, עם כל הכבוד ויש לי המון כבוד אליהם, הם להקה אגדית. וד"א- האווירה של פאניק הלכה.