הפנאפיק של הדר-פרק 1

[moran14h]

חח צפיתי לזה..

ושמת לב כמה וויכוחים יש לנו?? פחח טוב אז כל אחת בוחרת להאמין במה שהיא רוצה..אנד אוף דיכשן...

 

[SShiRaS]

יתכן.. באט!

הוא עדיין שלי..

 

[moran14h]

../images/Emo4.gifאוך אמרתי אנד אוף דיסכשן

זה אומר שמפסיקים עם זה..

והוא גם שלי..

 

[SShiRaS]

קיי קיי

אז הנה.. די.. [והוא שלי... סטיל ] אבל הנה שתקתי

 

[Galadriel 3000]

נכון

גם שלך ג'וני... (וואי צריך לחלק אותו להמווון חלקים!) ואגב זה פורום אורלנדו פה ולא פורום ג'וני אז בבקשה!

 

[מרי בל]

שירה ימושלמת:}

אממ אז כן תכירו את הכותבת המוכשרת בעולם (והמשולמת ביותר) שירה דפ ;] אממ יש לה זכויות יוצרים אני מניחה so respect טוב בכולופן שירה את דעת שאני אוהבת אותך הכי הרבה בעולםםםם ושאת הכי משולמת ושאני הכי התגעגע אליך:~{ (ינוטשת) וקבלי תמונה לכבודך (המבין יבין)

 

[SShiRaS]

חחחחחחחחח מושלמת!!

חולה עליך מווווווווווווווואה שולתת אחת!! ו.. בר... אל תפרסמי ברבים את מחשבות הזימה שלך! כופרת! אבל את משולמת בכרטיסי אשראי מרובים בכל זאת.. ^_^

 

[מרי בל]

גבירותי ורבותי (אם יש)

אני הדר בלום ושירה דפ גאות להציג בפניכם את הפרק השני בפאנפיק שלנו "שודדי הקאריביים" מקוות שתאהבו תגובות לשרשר לכאן

 

[מרי בל]

הקישור לא עבד אז נפרסם בדרך הישנה :

"ג'ק..", "הממ?" הוא שיהק בשנית. "אני לא מרגישה כ"כ טוב...", "בואי, נלך לבקר את וויל, ותשתי משהו." הם קמו והחלו לצעוד לכיוון גוף הספינה. "ג'ק!" ג'ני נאחזה בדודה הלא יציב. "זהירות!", "אני באמת לא מרגישה טוב..", "אולי כדאי שתפני את הראש לכיוון המים?" הציע. "ג'ק..." היא ניסתה ללכת צעד, אך עד מהרה איבדה את הכרתה. "ג'ני! ג'ני!" הוא ניסה להעיר אותה, אך ללא הצלחה. ג'ני מצאה את עצמה הולכת במערה אפלה וחשוכה, מחפשת אחר מקור אור-מקור שיתן לה ביטחון. איפה היא נמצאת?!.. היא ניסתה לפתוח את פיה כדי לצעוק לעזרה, לחפש אות חיים-אך לא בקע קול מגרונה. 'ג'ני.. לא להיבהל! תתאפסי על עצמך!!' חשבה לעצמה. 'איך יוצאים מפה?!' היא גיששה באפילה-נתקעת בקירות המערה. לפתע, החלה הקרקע שתחתה להשמט מטה, מטה. 'מה קורה פה?#@$#$' היא ניסתה לצרוח, אך לשווא! לפתע, נחתה על קרקע יבשה, ובעודה שוכבת שם-עיניה פגשו בדמות מסוימת-שהחלה שותה בקבוק. אותה הדמות החלה לאבד שליטה ונפלה על הארץ, כחסרת רוח חיים. ג'ני עברה לתנוחת ישיבה מכורבלת-מתרחקת מהדמות שמוטלת על הרצפה. מרחוק נשמע צחוקם של 2 דמויות שעמדו בצללים. היא אימצה את עיניה אך לא ראתה דבר, מלבד העלטה שאפפה אותה. קירות המערה החלו סוגרות עליה. "לאא!!!" בקע קול מגרונה לבסוף, כעת שתי הדמויות רצו לקראתה מצידה השני של המערה. אור לבן פילח את הסביבה באיוושה מצמררת. "לאאאאאאאאא!!!" צרחה ג'ני, שהתעוררה בבהלה עלרצפת הסיפון, כשרוקסן וג'ק רוכנים מעליה. "נביא אותה לתא של וויל! מהר!" אמר ג'ק. "אני מצטערת, דוד ג'ק..", "תפסיקי לקרוא לי דוד, זה נשמע זקן" הוא חייך בעודה פולטת צחקוק קל. "ג'ני.. אני יודע שזה לא הזמן אבל, אני מוכרח לשאול. היה לך שוב... את יודעת מה?" הוא שאל אותה בזמן שרוקסן הלכה לנווט את הספינה. "כן... אבל הפעם, הפעם-זה היה שונה. לא חלמתי על משהו שקשור אלי, אלא עליך, כלומר.. אני לא ממש בטוחה שזה אתה, למעשה... אני לא בטוחה בכלל." היא היססה. "זה היה חלום נורא מוזר. הפעם.. הייתי במערה" היא הסתכלה על וויל, כדי לוודא שהוא לא שומע-ממיטתו, שהיתה סמוכה לשלה. "והקרקע נשמטה... מצאתי את עצמי בעוד מערה.. חושך... מוזר..לא ראיתי דבר מלבד דמות שותה-ואז אותה הדמות, התמוטטה" היא דיברה באופן מקוטע, מתוך בלבול. "2 דמויות צוחקות...2 דמויות רצות אלי..הכל מעורפל כ"כ. אור לבן.." היא הסתכלה על מבטו של ג'ק. "חשבתי שאני מתה." זלגה לה דמעה. "אנחנו, בני הספארו היחידים שנשארו-ולא נמהר למות כ"כ מהר. אל תדאגי" הוא קרץ לה. במיטה השניה, וויל מצמץ והתהפך. "אני הולך לבדוק מה שלום רוקסן, תיכף אחזור." הוא נשק לה על הלחי ויצא מהחדר. ג'ני הסתכלה על וויל-חייכה, ועצמה את עיניה. "לילה טוב" לחשה לו. "לילה טוב" ענה בטעות. 'שיט.. ' חשב לעצמו ונשך את שפתו העליונה. ג'ני חייכה. "מסתדרת?" עלה ג'ק לסיפון, ונשען על מעקה הספינה-מביט ברוקסן. "אפשר להגיד.." אמרה באדישות. "תטילי עוגן, גם לך מגיעה מנוחה." "אז, מה היעד הכי קרוב?" רוקסן שאלה אותו. הוא הביט באופק, בשמש ובים.. "פורט אנג'ל, יומיים.", "טוב.. אני מניחה שנסתדר. ג'ק הטיל את העוגן, מבלי שרוקסן שמה לב. הספינה התטלטלה-ורוקסן נפלה על ג'ק. הוא הביט בה, מלטף את שערה-ועיניה האפורות חודרות דרכו. הוא הרגיש כאילו הוא נסרק על ידה. מבלי לומר יותר מדי מילים-הוא קירב את שפתיו לשלה, ברומנטיות שדי לא אפיינה אותו. עד מהרה רוקסן הרגישה את הנשימות שלו על פניה. היא הביטה בעיניו החומות. זרמים חשמליים עברו ביניהם.. ג'ק תפס אותה והצמיד את שפתיו לשלה. חמימות עטפה את גופה והיא נסחפה בנשיקה המלאת תשוקה והלוהטת שלהם. הוא לא עזב אותה, והיא לא רצתה שיעזוב. הוא ליטף את שערה והעביר את ידו לאורך גופה. "לא!! אסור לנו לעשות את זה.." היא פסקה בחוסר רצון מוחלט, אך ג'ק משך אותה ונשק אותה שוב. הטעם של השפתיים שלו שיתק אותה, היא לא רצתה לעזוב-מחשבותיה קפאו. ג'ק העביר את ידו על חולצתה של רוקסן-מסיר כתפיה, ועוד אחת... לא מפסיק לנשק אותה. "ג'ק... לא!" היא פסקה, מביטה בעיניו המהפנטות. "אל תדאגי, מותר לנו, פשוט תני לי לעשות ה..", "לא ג'ק!" היא הרימה את הכתפיות שלה וחזרה לגוף הספינה. ג'ק נותר מבולבל על הסיפון. "כל הנשים הן אלו." אמר מתוך בלבול מוחלט. "הרם עוגן!" צעק לעצמו ובזריזות המשיך להפליג. "אתה צריך לתכנן מחדש את הגישות שלך עם נשים." התקרבה אליו ג'ני. "את ראית מה קרה?", "לא, אבל ראיתי איך רוקסן ירדה בסערה אל בטן הספינה, אחרי שהיתה איתך פה, לבד.", "ובכן... כמו תמיד, את קולטת מהר." הוא חייך. "לא אכפת לך אם אשב איתך פה, נכון? אני לא עייפה, ואמנם זה בוקר אבל-אני מעדיפה לנשום אוויר צח.", "בכלל לא, תישארי" הוא נזכר בנשיקה המעבירה צמרמורת, חייך,

 

[מרי בל]

אופס ../images/Emo4.gif המשך......

"היי וויל, מרגיש יותר טוב?" הגיעה רוקסן אל חדרו של וויל, השכוב במיטה, כעבור כמה שעות. "הבאתי לנו ארוחת צהריים" הוא התיישב בגניחה, ורוקסן הגישה לו את קערת המרק. בשולחן שממול המיטה, היא אכלה גם כן. "מה עם ג'ק וג'ני? לא תאכלי איתם?" "לא נראה לי...", "מה קרה ביניכם?" שאל כמצפה להסבר-על אשר מתרחש מחוץ לחדר החנוק. "כלום" מיהרה לענות ופתחה את החלון. "למה לא אמרת כלום? אי אפשר לנשום כאן מרוב שחנוק." היא ניגשה לאכול בשנית. "צריך עזרה?" שאלה אותו, לאחר שראתה כי הוא בוהה בה. "לא..", "ובכן, אז למה את נועץ בי כאלו מבטים?! בן אדם לא יכול לאכול בשקט?". "את כ"כ יפה כשאת אוכלת.. ובכלל!", "וויל.. שנינו יודעים שאני לא מוצאת חן בעיניך, אתה פשוט חש אסיר תודה אלי-ואתה מפרש את זה לא נכון. עכשיו, תאכל-ואז נדבר כבר.." היא לגמה מהקערה שלה. "אלו יותר מרגשות תודה! רוקסן, אני מביט בך וגל עצום של אהבה שוטף אותי. עד עכשיו הייתי עיוור.. מסנוור מהכסף, מזהב!! את גרמת לי להבין שכל הדברים האלו, מתגמדים לעומת הרגשות האמיתיים.", "כן כן, רומיאו שלי.", "אני רציני... מעולם לא הרגשתי ככה כלפי מישהי." הוא לגם באיטיות מהמרק. "אז.. מה קורה בינך לבין ג'ק?", "רוקסן השתנקה קלות. "את בסדר?!" שאל וויל-מזיז את המגש, ומנסה לקום באיטיות לקראתה. "כן.. פשוט עבר בקנה הלא נכון. מה אתה עושה?! תחזור למיטה מיד!" וויל נפל. "שלא תעיז לעשות את זה שוב. אתה צריך לשכב, לפחות עוד יום!", אך וויל לא השיבף אלא רק הביט בה. "או בראד'ר..." מלמלה. "טוב אני צריכה לעשות משהו.. תיכף יגיע הערב וצריכים להכין את הכל לעגינה מחר בלילה. "אנחנו עוגנים?", "כן.. בפורט אנג'ל, לא רחוק מכאן." "פורט אנג'ל?!?!!" נדהם וויל. "כן, למה?", "לא.. לא משנה", ניסה להתחמק. "טוב..תנוח עוד טיפה.", "מרוב מנוחה אני עוד אשתגע פה!!!" "בכל מקרה, אל תזוז מפה!" אמרה בנוקשות, אך שלחה חיוך כדי לרכך את האווירה. "אחזור יותר מאוחר. אם אתה צריך אותי, קרא לי דרך החלון-הוא בדיוק משקיף לסיפון." היא פתחה את הדלת-שם עמדה ג'ני. "אה.. ג'ני.. כנסי" ושלחה מבט חצוף. "היי וויל.." התקרבה אל מיטתו, מפוחדת. "מרגיש טוב?", "לא!" הטיח בה. "מה את רוצה?!", "רציתי לבדוק.. לבדוק מה שלומך..אתה יודע..", "לא, אני לא יודע. ואני צריך מנוחה.. אם לא אכפת לך, אז תעזבי אותי!", הוא ניסה להתחמק ממנה. "אבל...", "לא שמעת מה שאמרתי?! הספיקה לי דקירה ממך, תודה רבה! אני לא מחפש... עוד .. צרות אצלך!", "אוך, וויל טרנר-לא ראיתי אי פעם עקשן כמוך! באתי להתנצל, לבקש סליחה!!", "הסליחה שלך לא תעזור לי לנוח, נכון?! היא לא תרפא את הכאב, נכון?!" צעק עליה, בקושי. "אני אודה לך אם תצאי מהחדר שלי!!" "לצאת.. מהחדר שלך?! פחפחפחפח" [או וול..] היא לגלגה. "במקרה שלא שמת לב, זה גם החדר שלי!" היא הצביעה על המיטה הסמוכה לשלו.", "זה לא נותן לך את הזכות להפריע לי!", "אה כן, ומה איתך? מצותת לשיחותיהם של אנשים אחרים ומעמיד פני ישן!!", "לא העמדתי פנים!! ניסיתי להרדם, אך משום שכל הזמן דיברת 2 מטרים ממני, מן הסתם לא יכולתי!! אל תדאגי.. אני לא מתעניין במה שאמרת, את לא עד כדי כך מעניינת או חשובה לי!" הוא צעק עליה בחזרה. "מה קורה פה?!" הגיע ג'ק, ושניה אחריו רוקסן. הם נתקלו זה בזה-ומבטיהם הצטלבו, אחרי כל הזמן הזה שהם ניסו להתחמק זה מזה [לאב איז אין ד'ה אייר]. "אהם.. כן.. מישהו יכול להסביר לי מה קורה פה?! שמעתי את הצעקות בסיפון!! ג'ני, את יודעת טוב שהוא חולה, ואת באה לצעוק עליו?", "סליחה?! אני באתי לבקש סליחה! הוא זה שהתחיל!", "לא נכון, את התחלת עם זה!!!", "אוקי אוקי, ילדים! אם תפסיקו לריב, תקבלו חלב.. ועוגיות!" אמר ג'ק וחייך. "לפזר את המריבה. היא לא תעזור לאף אחד!" רוקסן הביטה בו מחייך. 'הוא כ"כ יפה.. ומצחיק.. ומהמם..אוך! רוקסן.. למה נקלעת?!' "ג'ני, אולי כדאי שתצאי מהחדר ותתני לוויל לנוח." ג'ני גלגלה את העיניים ויצאה בסערה מהחדר. "רוקסן, את היחידה שמבינה אותי." אמר וויל. "תודה..". "ג'ק הביט בשניהם והחליף מבטים עם רוקסן, אך לא מילה." "אני אמשיך לנווט את הספינה..." אמרה רוקס, וקיבלה בתמורה מבט מאשים מצידו של ג'ק. "אז מה, מייט, מה קורה בינך לבין רוקסן... וג'ני?", "רוקסן.. היא פשוט.. אשת חלומותי.." אמר, כחולם בהקיץ. "ג'ני... בלי לפגוע, ג'ק, אבל היא עקשנית, לא מקבלת את הטעויות שלה-ומעצבנת!!", "כן.. דומה לך.", "לי? לך!" ג'ק צחק. כך במשך שעה תמימה, סיפר לו וויל על מה שקרה על האי... על מה שקרה עם אליזבת-וכיצד אביה התפטר מתפקיד המושל-מיד לאחר שברחת, בפעם ה.." הוא ניסה לספור, אלב נכנע. "התפטר?", "כן.. הוא שמר על כבודו. הוא ידע שאם הוא לא יתפטר-יפטרו אותו על שנתן לך להמלט.", "מה אני אגיד לך ידידי, אני פשוט לא נופל על הצוותים הנכונים. אני מציע הצעות, ואחרי הכל, אני קפטן..", "ג'ק ספארו.. מכיר את זה כבר" הוא חייך, "כן.. וההצעות שלי הגיוניות לחלוטין!! אתה תראה שאני אשיג בחזרה את הפנינה, כפי שקרה בעבר." הוא חייך. "את ג'ק ספארו לא מנצחים בקלות כ"כ. אגב, כשנגיע לפורט אנג'ל, מחר בלילה, נחפש את גיבס! אולי הם הורידו אותו שם.", "גיבס! הוא נשאר נאמן?", "בוודאי! אתה הרי מכיר אותו. זקן חביב. אני רק שמח שהשמדנו את השלדים המתועבים של ברבוסה. זו היתה חוויה, הא ידידי?", "כן.. מי היה מאמין שחודשיים לאחר מכן-נמצא את עצמנו במצבים שונים לגמרי." ג'ק נאנח. "וואו אני צמא.", "נגמרו לך פה המים.. אל תדאג-אני אביא!" הוא טפח על שכמו של וויל וחייך. "או, היי ג'ני". אמרה רוקסן כשג'ני התקרבה אליה בעודה שותה מעט רום. "היי...תשמעי.. מקודם לא התכוונתי לגרום לבלאגן הזה..", "אין בעיה.. אני מבינה אותך.. וויל הוא משהו מיוחד... דורש הרבה סבלנות" היא חייכה. "הוא פשוט בלתי נסבל! אני.. .אני מנסה לנהל איתו שיחה והוא כזה עקשן!! הוא לא מוכן לשמוע אותי בכלל!", "טוב.. תראי, לא עבר כ"כ הרבה זמן-מאז שדקרת אותו בחזה. את חייבת להבין אותו." "כן.. אני מניחה שאת צודקת." "היי בנות" חייך ג'ק. "אכפת לכן אם אקח מעט רום?" ומשום שרוקסן ישבה על אחד מהארגזים-ג'ק החליט שהוא רוצה בקבוק דווקא משם. "יש עוד ארגזים..", "אני יודע.." הוא חייך. "נו באמת.." היא זזה מעט-והוא נשען לקראתה. "את לא צריכה להסתיר את מה שאת מרגישה" לחש לה באוזן, בעודו מתכופף. "תמצאו חדר!" אמרה ג'ני, שלא הצליחה להתעלם.

 

[מרי בל]

ועוד (אחרון) תגידו מה דעתכם

"וויל! הבאתי לך מים, ולי רום", "כמובן.." חייך וויל. "אף פעם לא תשתנה, הא?" "אהם!" הופיעה רוקסן בפתח דלת החדר. "אני צריכה לדבר עם וויל.. אם לא אכפת לך.", "בכלל לא." השיב ג'ק, וקרץ לוויל. "היי", היא אמרה לוויל. היא בדיוק התכופפה לשבת לצידו, כאשר הוא קם במפתיע ונישק אותה בפתאומיות!!! ג'ק, שלא עזב עדיין את החדר, לרגע בהה בהם, התעשת-ופנה ללכת לסיפון. "למה זה היה?!!?!" אמרה לאחר שהתשחררה מאחיזתו של וויל. "לא אהבת את זה?" שאל וויל, פגוע. "זה לא זה! פשוט.. ג'ק היה פה ו.. ו.. יכולת לתת לי סימן שזה מגיע, אתה לא חושב?!" אמרה, וידעה שנשמעה קטנונית ודי טיפשית. "סליחה?!", "וויל.. אמרתי לך שאתה לא אוהב אותי!! אתה חושב כך משום שהצלתי אותך, נקודה!!!", "את הצלת אותי, את המלאך השומר שלי-והאהבה שלי!", "וויל.." היא נאנחה. "אני מצטערת, אבל זה היה ממש לא במקום!", "לא אהבת את זה.. אני יודע." "לא! אתה מנשק מדהים, אבל אני לא בשבילך!" אך וויל לא עמד בפיתוי ונישק אותה שוב. "וויל!! מספיק!", "אני יודע, מצטער...", "ג'ק יהרוג אותי..", "אני לא שייכת לג'ק!!!" אמרה בהחלטיות. "ואני אודה לך-אם תפסיק להסיק מסקנות כ"כ מהר." "אוקי, אוקי! מצטער!", "רציתי לשאול אותך.. מה היה כל הקטע עם ג'ני? אני לא אסבול ויכוחים קטנוניים שכאלו עוד יום על הספינה שלי!", "היא באה לפה בטענה שהיא מתנצלת, אך התחילה להטיח בי אשמות וכל מיני שטויות..", "אשמות?.. אשמות של מה..?", "היא טוענת שצותתי לה ולג'ק...בזמן שהם דיברו, את יודעת..", "לא.. ספר.." היא החלה להתעניין. "יוהו! יוהו! אי פיירטס לייף פור מי.." שר לעצמו ג'ק השתוי כלוט. הוא רקד על הספינה העגונה, והחל לצעוק בקולי קולות, משפטים קטועים ומילים בלתי מובנות. -"מה קורה שם?" אמרה רוקסן למשמע ג'ק מבעד לחלון. - "דוד ג'ק! אני לא מאמינה עליך! 3 בקבוקים?!" צעקה עליו ג'ני. היא קמה ולקחה 2 ארגזים שלמים-אותם זרקה הישר אל מעמקי האוקיינוס. "לאאאאאא!!" צעק ג'ק שרץ אל המעקה, לראות מה מצב הארגזים שאבדו. הוא התכופף והתכופף.. והתכופף.. "מה עשית?!?!!", "דוד ג'ק!!! תיזהר!!!" קפטן ג'ק ספארו-זה עתה נפל אל המים, שיכור ורטוב. "אוהו.. זה הולך להיות יום ארוך.." נאנחה ג'ני. "זה היה אמור להיות סודי?", "לפי האווירה והטונים בהם דיברו, אני מניח שכן." המשיכו וויל ורוקסן. "אתה זוכר אולי.. על מה הם דיברו?", "את תחשבי שאני רכלן או משהו בסגנון.. אני שמעתי במקרה! לא צותתי להם! שכבתי פה לתומי, והיה קשה שלא לשמוע ממרחק 2 מטר על החלומות של ג'ני..", "חלומות?! אילו חלומות...?" "ברבורים על מערה חשוכה... בקבוק שתיה.. איוושה לבנה, מה אני יודע." ניסה להתחמק. "וויל.. זה חשוב! ספר לי." הפצירה בו. "טוב.. אבל אל תפיצי להם את זה... אם ג'ק יגלה..", "נו!", "אוקי... אז היא חלמה שקרקע המערה נשמטת מתחתיה-והיא מוצאת את עצמה במערה נוספת.. חשוכה.. עם 2 דמויות צוחקות שרצות אליה ובקבוק.. אני לא זוכר יותר מזה.", רוקסן שקעה בהרהורים... 'אני חייבת לטפל בזה....' אמרה לעצמה, ויצאה במהירות מהחדר. "תחזרי מהר!" קרא אחריה וויל, בחיוך.

 

[מרי בל]

נו טוב נעשה את זה בדרך הישנה והטובה

"ג'ק..", "הממ?" הוא שיהק בשנית. "אני לא מרגישה כ"כ טוב...", "בואי, נלך לבקר את וויל, ותשתי משהו." הם קמו והחלו לצעוד לכיוון גוף הספינה. "ג'ק!" ג'ני נאחזה בדודה הלא יציב. "זהירות!", "אני באמת לא מרגישה טוב..", "אולי כדאי שתפני את הראש לכיוון המים?" הציע. "ג'ק..." היא ניסתה ללכת צעד, אך עד מהרה איבדה את הכרתה. "ג'ני! ג'ני!" הוא ניסה להעיר אותה, אך ללא הצלחה. ג'ני מצאה את עצמה הולכת במערה אפלה וחשוכה, מחפשת אחר מקור אור-מקור שיתן לה ביטחון. איפה היא נמצאת?!.. היא ניסתה לפתוח את פיה כדי לצעוק לעזרה, לחפש אות חיים-אך לא בקע קול מגרונה. 'ג'ני.. לא להיבהל! תתאפסי על עצמך!!' חשבה לעצמה. 'איך יוצאים מפה?!' היא גיששה באפילה-נתקעת בקירות המערה. לפתע, החלה הקרקע שתחתה להשמט מטה, מטה. 'מה קורה פה?#@$#$' היא ניסתה לצרוח, אך לשווא! לפתע, נחתה על קרקע יבשה, ובעודה שוכבת שם-עיניה פגשו בדמות מסוימת-שהחלה שותה בקבוק. אותה הדמות החלה לאבד שליטה ונפלה על הארץ, כחסרת רוח חיים. ג'ני עברה לתנוחת ישיבה מכורבלת-מתרחקת מהדמות שמוטלת על הרצפה. מרחוק נשמע צחוקם של 2 דמויות שעמדו בצללים. היא אימצה את עיניה אך לא ראתה דבר, מלבד העלטה שאפפה אותה. קירות המערה החלו סוגרות עליה. "לאא!!!" בקע קול מגרונה לבסוף, כעת שתי הדמויות רצו לקראתה מצידה השני של המערה. אור לבן פילח את הסביבה באיוושה מצמררת. "לאאאאאאאאא!!!" צרחה ג'ני, שהתעוררה בבהלה עלרצפת הסיפון, כשרוקסן וג'ק רוכנים מעליה. "נביא אותה לתא של וויל! מהר!" אמר ג'ק. "אני מצטערת, דוד ג'ק..", "תפסיקי לקרוא לי דוד, זה נשמע זקן" הוא חייך בעודה פולטת צחקוק קל. "ג'ני.. אני יודע שזה לא הזמן אבל, אני מוכרח לשאול. היה לך שוב... את יודעת מה?" הוא שאל אותה בזמן שרוקסן הלכה לנווט את הספינה. "כן... אבל הפעם, הפעם-זה היה שונה. לא חלמתי על משהו שקשור אלי, אלא עליך, כלומר.. אני לא ממש בטוחה שזה אתה, למעשה... אני לא בטוחה בכלל." היא היססה. "זה היה חלום נורא מוזר. הפעם.. הייתי במערה" היא הסתכלה על וויל, כדי לוודא שהוא לא שומע-ממיטתו, שהיתה סמוכה לשלה. "והקרקע נשמטה... מצאתי את עצמי בעוד מערה.. חושך... מוזר..לא ראיתי דבר מלבד דמות שותה-ואז אותה הדמות, התמוטטה" היא דיברה באופן מקוטע, מתוך בלבול. "2 דמויות צוחקות...2 דמויות רצות אלי..הכל מעורפל כ"כ. אור לבן.." היא הסתכלה על מבטו של ג'ק. "חשבתי שאני מתה." זלגה לה דמעה. "אנחנו, בני הספארו היחידים שנשארו-ולא נמהר למות כ"כ מהר. אל תדאגי" הוא קרץ לה. במיטה השניה, וויל מצמץ והתהפך. "אני הולך לבדוק מה שלום רוקסן, תיכף אחזור." הוא נשק לה על הלחי ויצא מהחדר. ג'ני הסתכלה על וויל-חייכה, ועצמה את עיניה. "לילה טוב" לחשה לו. "לילה טוב" ענה בטעות. 'שיט.. ' חשב לעצמו ונשך את שפתו העליונה. ג'ני חייכה. "מסתדרת?" עלה ג'ק לסיפון, ונשען על מעקה הספינה-מביט ברוקסן. "אפשר להגיד.." אמרה באדישות. "תטילי עוגן, גם לך מגיעה מנוחה." "אז, מה היעד הכי קרוב?" רוקסן שאלה אותו. הוא הביט באופק, בשמש ובים.. "פורט אנג'ל, יומיים.", "טוב.. אני מניחה שנסתדר. ג'ק הטיל את העוגן, מבלי שרוקסן שמה לב. הספינה התטלטלה-ורוקסן נפלה על ג'ק. הוא הביט בה, מלטף את שערה-ועיניה האפורות חודרות דרכו. הוא הרגיש כאילו הוא נסרק על ידה. מבלי לומר יותר מדי מילים-הוא קירב את שפתיו לשלה, ברומנטיות שדי לא אפיינה אותו. עד מהרה רוקסן הרגישה את הנשימות שלו על פניה. היא הביטה בעיניו החומות. זרמים חשמליים עברו ביניהם.. ג'ק תפס אותה והצמיד את שפתיו לשלה. חמימות עטפה את גופה והיא נסחפה בנשיקה המלאת תשוקה והלוהטת שלהם. הוא לא עזב אותה, והיא לא רצתה שיעזוב. הוא ליטף את שערה והעביר את ידו לאורך גופה. "לא!! אסור לנו לעשות את זה.." היא פסקה בחוסר רצון מוחלט, אך ג'ק משך אותה ונשק אותה שוב. הטעם של השפתיים שלו שיתק אותה, היא לא רצתה לעזוב-מחשבותיה קפאו. ג'ק העביר את ידו על חולצתה של רוקסן-מסיר כתפיה, ועוד אחת... לא מפסיק לנשק אותה. "ג'ק... לא!" היא פסקה, מביטה בעיניו המהפנטות. "אל תדאגי, מותר לנו, פשוט תני לי לעשות ה..", "לא ג'ק!" היא הרימה את הכתפיות שלה וחזרה לגוף הספינה. ג'ק נותר מבולבל על הסיפון. "כל הנשים הן אלו." אמר מתוך בלבול מוחלט. "הרם עוגן!" צעק לעצמו ובזריזות המשיך להפליג. "אתה צריך לתכנן מחדש את הגישות שלך עם נשים." התקרבה אליו ג'ני. "את ראית מה קרה?", "לא, אבל ראיתי איך רוקסן ירדה בסערה אל בטן הספינה, אחרי שהיתה איתך פה, לבד.", "ובכן... כמו תמיד, את קולטת מהר." הוא חייך. "לא אכפת לך אם אשב איתך פה, נכון? אני לא עייפה, ואמנם זה בוקר אבל-אני מעדיפה לנשום אוויר צח.", "בכלל לא, תישארי" הוא נזכר בנשיקה המעבירה צמרמורת, חייך, והמשיך לנווט.

 

[SShiRaS]

sshiras

הדרה מושלמת. ופאנפיקוש שולת

 

[M i k a M o o]

כולכבוד!../images/Emo42.gif

ממש יפה! איך יש לך סבלנות לכתוב כל כך הרבה....!!?!!! אני מתייאשת אחרי שני משפטים!!! אגב זאת אני מיקה.... (Phoebe ForEver)

 

[SShiRaS]

הממ

הסבלנות משתלמת.. חוצמזה שזה נורא פאן. ^_^

 

[Piper SweetHeart]

זה כזההה יאפה!!../images/Emo99.gif../images/Emo163.gif|ג'וני|

|ספארו| הווהוווו!!! ממש יאפה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! אהבתי!!! תמשיכו!! אני מתה לגלות מה קורה עם רוקסן וג'קקקקק!!